ארכיון דון קישוט:

השתדלתי להימנע מדיון בפרשת נפילת החברה הקבלנית "חפציבה”, הסיבה שאני נאות בכך זאת לדון בה, היא משום שהפשרה הופכת מאסון לקרקס, וכשמנצלים אנשים באופן כזה אני לא יכול לשתוק.

קצת חומר רקע: "חפציבה" היא חברה קבלנית, שבונה דירות מגורים. חברה זו, שנוכחה בקשיים ובתחרות הגדולה בשוק הנדל"ן, החליטה לבצע צעד שיווקי מסוכן. הצעד שהיא יזמה הייתה מכירת דירות זולות, וכדי שלא יפגעו רווחי החברה מכך, החליטה למכור דירות בכמויות גדולות מאוד, ובכך לפצות את עצמה על כך.

אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה בתחילה, והחברה החלה לגדול ולהצליח. אזרחים רבים היו מעוניינים לקבל דירות זולות יותר ונהרו לחברת "חפציבה". שוק ההון גם הוא לטש את עיניו אל עבר חברת "חפציבה” המשגשגת. וההצלחה הובילה עוד ועוד אנשים ללכת בעקבות חבריהם, ולהמשיך לקנות דירות.

כמו כל בלון, גם הבלון של חברת "חפציבה" חיכה למחט שתדקור אותו בדקירה קלה, אך תגרום לפיצוץ ענק ובלתי נשלט, ואכן רגע זה הגיע בסופו של דבר. המחט באה בצורה של תביעה משפטית על חלקות אדמה במודיעין. במערכת משפטית "יעילה" כמו שלנו, המשקיעים ידעו היטב, שתביעה זו תימשך שנים רבות, ובכך תשחק את הרווח שלהם לאפס, ומיהרו לעזוב את הספינה הטובעת. הדבר גרם לאפקט שרשרת שבסופו לא נשאר ל"חפציבה" הממון להשלים את הדירות שבנתה וכתוצאה מכך למלא את ההתחייבויות שנטלה על עצמה.

כך החלה הכרוניקה הידועה מראש של הכסת"ח. כיסוי תחת בשפת העם. לטבוע עם הספינה זה מנהג בריטי. להתאבד מהבושה זה מנהג מאוד יפני. לצערי אנו חיים במזרח התיכון, ישראל ליתר דיוק, והפלאפל, מאכלנו הלאומי גורם לגידול הישבן בקצב הרבה יותר מהיר מאשר לריכוך הלב. כך החליטו גם "חפציבה" וגם הבנקים, להסתיר את העניין, כל אחד מסיבותיו הוא. ובכך להיות הנושים הראשונים שיסדירו את עניינם, ובכך להשאיר את הנפגעים האמתיים, רוכשי הדירות הרחק מאחור.

לצערנו, ויותר מכך גם לצערם, הם שכחו שישראל היא לא ארה"ב. כאן כ"א הוא חבר/ אח/ בן-דוד/ שותף למילואים, של מישהו אחר. וכך בערב עלום, שטה לה ידיעה אנונימית על גלי האתר הבלתי נראים והחלה גל התנחלות שהיה גורם אפילו לקיצוניים שבמתנחלים להסמיק מגאווה. אכן, ימי חומה ומגדל אמנם גוועו בשלהי שנות השלושים, אבל כנראה שהלקחים שצברנו בהם, מקודדים באופן בל יימחה בגנים שלנו. וכך התעוררה התקשורת, המשטרה והבנקים אל מול עובדות קיימות בשטח. ומציאות זו היא אנשים הסגורים בדירה שהם שלמו עליה, וכך במקום לציית לחוקי פשיטת הרגל, הנותנים עדיפות לבעלי החוב הגדולים ביותר (בנקים), על המחוקק לציית לחוקי פינוי הדייר, הנותנים עדיפות לדייר כנגד פינוי.

כאן נכנסת העמדת הפנים לבמה. הבנקים, שעומדים יחד להפסיד 250,000,000 ש"ח. כסף שהם הלוו ביודעין ומרצון לחברת חפציבה ולדיירים לאחר שמומחיהם בדקו את מצבה הכספי של “חפציבה” סירבו לקחת אחריות ולפטר אשמים ותחת זאת החליטו לבצע תמרון נוסף. תמרון זה הוא להבטיח ש"הכל יהיה בסדר" אם רק הדיירים יפנו את הדירות. ולצורך ההבטחה הזו, הם גייסו ח"כים שאפתניים, הממציאים חוקים ופתרונות למצב. אישית אני לא מבין כיצד העובדה שקונה נמצא בדירה, משפיע על האפשרות למציאת פתרון, אך לצערי בתור אדם שמכיר את חוקי המתמטיקה, אני יודע היטב שלא משנה כמה נערבב ונעוות את המשוואה, תמיד יתקיים : 1+1=2 . זה אומר שאלא אם כן חברת חפציבה תקבל הלוואה מהמדינה (מה שלא יקרה במדיניות התקציב החדשה, והקצבה הנמוכה של ניצולי השואה), מישהו יפסיד. ותאמינו לכל מנהל בנק, שמקבל משכורת הנמדדת במיליוני שקלים ורכב על חשבון החברה. אף אחד לא רוצה להפסיד תנאים אלה. הרבה יותר קל להאשים את הדיירים. וכך הם אכן פועלים: מנסים לדחוק את רגליהם של הדיירים מכל דיון משפטי, לייאש אותם, להציג אותם כאשמים בכך שלא קיבלו ערבות (מה שאגב לא נכון כי גם עורכי דין היו בקונים, והערבות שלהם תתקבל לאחר זמן וכסף רבים ותישחק עד לכלום).וכך יושבים אנו בנקודת זמן זו, ומתבוננים על הקרקס הזה. ומדוע אני משתמש במילה קרקס? פשוט מאד. בקרקס יש זירה, וכל אחד עולה ומציג את הכישרון שלו אל מול קהל, שלא מודע לטריקים שהוא משתמש בהם, ורואה בכל דבר כפלא. אחד מוציא אש מן הפה, שני מאלף פודלים. יש תמיד את נערת הגומי שיודעת להתכופף, ובסוף בסוף מגיע הליצן.

כעת אנו נמצאים בשלב נערת הגומי. כולם מנסים להתכופף, אבל גם ליכולותיה של נערת הגומי יש גבולות, ואנו מגיעים אליהם כעת. התיק הזה הוא חשוב לא רק לרוכשי הדירות מ"חפציבה”, אלא יותר מכל לנו האזרחים שלא רכשו דירות מ"חפציבה”. משום שהתיק הזה יגמר לבטח בתקדימים משפטיים ותקנות חדשות.

אחד המסקנות העצובות, שלבטח יוסקו מפרשה זו, היא שבמקרים של פשיטת רגל, לשמור את הדבר בחיסיון עמוק אף יותר שלא תהיה דליפה שתגרום לנהירה. דבר שישלול מהאזרחים את האפשרות לתבוע את זכויותיהם בכוח. מעתה ואילך ביום אחד יוחרמו כל הדירות ע"י הבנק נעולות על מנעול ומאובטחות ע”י שומרים גברתנים, שישברו עצמות לכל מי שיתקרב. מסקנה נוספת שתוסק בהשפעת הבנקים היא ,שחוקי הפינוי של הדיירים יוקלו בצורה משמעותית בעזרת תקנות עירוניות/ממשלתיות/ תקנות לשעת חירום (למרות שמדינת ישראל לא בסכנה). לצערי יהיו רק "המלצות" לגבי התנהגות הבנקים, שיבוטלו בקדנציה הבאה של הכנסת, כמחיר לתמיכה פוליטית של העלית הבנקאית.

לכן זהו המבחן שלנו כעם, לקטוע באיבם חוקים שאנו לא רוצים בהם. לדעתי הדיירים של "חפציבה”, זקוקים וזכאים לכל הפחות לאותה התמיכה הקולנית לה זוכים מפוני עמונה, תושבי גוש קטיף, וכל מתנחל הטוען לפינוי מאדמתו. והציון הנכשל שאנו מקבלים מול השלטונות באי הפגנת הסולידריות הזו, יגרום לכך שאיבוד דירה יהיה דבר שבשגרה. למעשה אילולא "חפציבה" הייתה מוכרת כמות כה גדולה של דירות, וגורמת לכמות כה גדולה של עגמת נפש, ייתכן שזה אכן היה מסווג כאירוע שוליים, שהייה מסתיים בהתאבדותם של כמה דיירים חסרי מזל וכוח אל מול כוחם של הבנקים.

לצערי, הרפיון שאנו חווים כעם, בייחוד במקרה זה, הוא בדיוק הדבר עליו סומכים האנשים שרוצים להפוך את מדינת ישראל לחזיר. כלומר ייצור שמפטמים אותו עד שיגדל, ולבסוף שוחטים אותו. זוהי אחת הפעמים שאני מצטער שאין לי בלוג גדול ופופולרי, אליו היו נכנסים אלפי אנשים וקוראים שורות אלו ואולי א ז יהיה מישהו שיפעל.

הפתרון הוא לא להגיע להסדר עם לקוחות "חפציבה”, על חשבון חקיקה, שתפתור את הקונפליקט לקונים עתידיים, אלא לשנות את החקיקה , למצב של שקיפות יתר, מינוי מפקח, פרסום מצב אתרי הבנייה וכו' שתמנע ממקרה זה לחזור בעתיד. לצערי, ללא הפגנה מודעת ומכוונת, יקרה בדיוק התהליך ההפוך.

שלכם בעצב רב..... ארכיון דון קישוט.