אחת הסדרות
הקומיות האהובות עלי בכל הזמנים היא
"עלילות הפתן
השחור". סידרה
זו מתארת את קורות חייו של אציל אנגלי,
אדמונד בלקאדר (פתן
שחור בעברית), בתקופות
שונות בחייה של הממלכה הבריטית.
הייתי יכול לדבר שעות על הסדרה:
על השנינות שלה,
הבדיחות האינטליגנטיות שלה,
הצחוקים שהיא גורמת,
ובכלל עד כמה היא כל כך שונה מהסדרות
בנוף המקומי/האמריקאי,
שם דומה שאבדה לבלי שוב התקווה ליצירה
איכותית, ואנו
נדונים לדרמות בעלות פאנצ'ים
ידועים מראש סדרות ריאליטי,
וסדרות שבדומה לאמריקאים המראים חיים
של אנשים בניו-יורק,
כאן מראים אנשים בתל אביב.
הפרק האהוב
עלי יותר מכל בסדרה זו,
על כל ארבעת חלקיה,
הוא "צייד
המכשפות". פרק
זה מתרחש בתקופת המלך ריצ'רד
השלישי. ובסדרה
הזו אדמונד בלקאדר,
הוא הבן הצעיר והפחות אהוב של המלך,
הזומם בדרכים קומיות שונות כיצד
להיפטר מאחיו הבכור ולעלות לכס מלכות
בריטניה. בפרק
זה סובלת המלכות ממצוקות נוראות,
ולארמון מגיע צייד מכשפות שטוען
שהסיבה לכל התחלואים של החברה,
הוא מכשף/ה,
שכרת ברית עם השטן,
ולו, צייד
המכשפות, ישנה
דרך בדוקה מראש לחשוף וללכוד את אותו
כופר. בתחילה
אדמונד משתף איתו פעולה כדי להיפטר מאחיו
הבכור, אך לבסוף
צייד המכשפות בוגד בו ומטיל עליו את האשמה,
ואדמונד נידון להישרף חי על המוקד.
צריך לזכור,
כי זוהי קומדיה,
ולכן ישנם קטעים משעשעים לרוב.
הקטעים ששעשעו אותי ,
היו הבחינות שביצע צייד המכשפות.
לדוגמה: הוא
הוא עטף את העיניים לנבדק,
ושם מולו צלב,
ופגיון. אם
הוא הרים את הצלב,
הוא נקי, ואם
הוא הרים את הפגיון,
הוא מכשף. לצערי
קצרה ידי לשוני וזיכרוני,
מלתאר בפניכם את הדיאלוגים השנונים,
אבל הפרק הזה,
מזכיר לי מאוד את קורותיי בשבוע
האחרון.
השבוע האחרון,
היה שבוע די עגום עבורי,
ואני בטוח שכל מי שחזה בתפוקה שלי
בבלוג היגיע למסקנה זו לבד.
הסיבה למצב רוחי הקודר,
נובעת מהתנסותי בחוויה
דומה מאוד לאותו ציד מכשפות נודע לשמצה.
הגרסה המודרנית לציד
המכשפות היא:
בחינות המיון לעבודה.
מה
שמשותף לבחינות אלו,
ולציד
המכשפות הן הבחינות המשונות והבלתי תלויות
במציאות של הכישורים,
וגזרי
הדין הקשים והפסקניים שבוחנים אלו מעבירים
מאידך.
הבעיה בבחינות האלה,
היא שכשהולכים אליהם,
המטרה בעיקרון היא לקבל
75. עכשיו
חישבו כמה קשה לקבל 75.
אם יודעים את החומר,
אפשר לקבל 100,
אבל גם אדם שיודע את החומר
לא יודע ולא יצליח לפגוע בול ב-75,
וזו המטרה.בבחינה
הפסיכולוגית,
הרגישות
נמדדת בסקלה.
אי
אפשר להיות רגיש מדי,
אבל
אי אפשר להיות בלתי רגיש ,
כנ"ל
בשאר תכונות האופי.
נותנים
שם לצייר ציור.
לא
עלה בראשם של הבוחנים שיתכן שיש בארץ
אנשים היודעים לצייר,
ולכן
אם מציירים ציור מוקפד מדי,
סימן
שאתם חסרי ביטחון,
אם
מהר מדי סימן שאתם מזלזלים.
וכך
נמשכת מסכת הבחינות המטורפות,
כשבכל
אחד מהם המטרה היא
לא לעשות עבודה טובה מדי,
ולא
לעשות עבודה גרועה מדי.
לא
משנה מה תעשה,
תמיד
אבל תמיד יהיה להם מה לומר עליך ואף פעם
זה לא יהיה טוב.
הדרך
היחידה בה לא יהיה להם דבר אחד רע לומר
אודותיך,
הוא
אם אתה תמלא את המשימות בדיוק באותה הדרך
בה הם היו ממלאים אותם,
וכאן
טמון העוקץ,
האנשים
המשגיחים בבחינות ובודקי הציורים והסיפורים
וכו'
הם
לא כותבים,
לא
יוצרים,
לא
אנשי רוח,
ובטח
לא אנשיי מעש,
וביצוע
הבחינות באותו אופן בו הם רוצים,
מוכיח
כי גם אתה הנבחן הוא איש כזה.
בלי
יצירתיות,
העושה
רק את מה שמוטל עליו,
או
במילים אחרות,
אדם
ששיא יכולותיו הוא להיות משגיח/בודק
בחינות ,
לא
בדיוק האינטליגנציה הדרושה לכדי להיות
בתפקיד בכיר הדורש בחינות קפדניות אלה.
בקיצור
זוהי ירייה לבינוניות,
ואין
פלא שאנשים בינוניים הם שכבת האוכלוסייה
,שמאכלסת
את התפקידים הבכירים בארץ זו,
משום
שאלה הם האנשים בסבירות הגדולה ביותר
להצליח בבחינות אלו.
לאחר שחקרתי קצת באינטרנט
גיליתי כמה פרטים מוזרים עוד יותר:לאחר
שבחנו את ההצלחה של הבחינות האלה בחיזוי
איכות העובד ,
גילו שיש מקדם התאמה של
0.5 בין
המצליחים בבחינה לאיכות שלהם בעבודה לאחר
מכן(גם
אלו שנכשלו והתקבלו למרות הבחינות).
מה שזה אומר הוא שאין כמעט
שום קשר, והסיכויים
של אדם שמצליח בבחינות הללו להיות עובד
טוב וגם הסיכויים של אדם הנכשל בבחינות
להיות עובד רע (מה
שנחזה בבחינה)
הם 50%.
מה שמגוחך הוא ש 50%
הם הסיכויים בכל מקרה
להצליח בעבודה חדשה,
אז מדוע להוציא כסף על
הבחינו הללו?
לא
רק שממשיכים להוציא כסף על הבחינות הללו,
אלא
שבמעשה אופייני לעם היושב בציון,
לא
רק שאנו לא נלחמים בבחינות הללו.
לא
רק שאנו לא נלחמים בכך בניגוד
לבחינות אחרות,
בבחינות אלה לא אומרים
לך את התוצאות,
לא
רק שלא נלחמים בכך ששנתיים
תמימות נאסר עליך מלהיבחן בבחינות אלו
שוב,
אנו
מוציאים סכומי כסף ענקיים מכיסנו,
עבור
קורסי הכנה לבחינות אלו.
כישראלי,
אני
לא מופתע כלל,
גם
הבחינות הפסיכומטריות החלו בצורה הזו,
עם
מקדמי קורלציה נמוכים יותר (0.45)
ועדיין
תעשיית קורסי ההכנה אליהם גם היא במלוא
פריחתה.
ואוי
לטיפש (אני
במקרה זה)
, שנכנס
לבחינה זו ללא הכנה.
לעיתים
אני תוהה,
ממה
החברות אלו מרוויחות יותר.
מהחברות
שמזמינות את הבחינות ,
או
מקורסי ההכנה (1500
ש"ח
לראש)
והמשובים
(500
ש"ח)
שהן
גובות מהנבחנים התמימים.
ובתנאי
תעשייה כאלה,
בהם
מכל מועמד לעבודה הם מרוויחים בקירוב
5000
ש"ח
למשרה,
ובמקרה
שהאדם מחפש משרה אז הוא נבחן לכמה משרות
במקביל,
אז
זה סכום שגדל פי 5
או
6
כלומר
30,000
ש”ח
בערך,
לא
אתפלא כלל אם הם מכשילים את האדם שלא לקח
קורס הכנה בכוונה
כדי שיבוא לקבל משוב,
ויעשה
קורס הכנה,
רק
כדי להרוויח ממנו בפעם הבאה.
וכמה
זה קל ונקי מאשמה ומחובת התפיסה,
כשהם
לא אומרים לך את התוצאה אפילו לא במשוב,
ובכך
לא מאפשרים לך לערער עליה,
וכמובן
שלא לתקן את שגיאתך.
מהו בעצם ציד מכשפות אם לא לקחת
אנשים נורמטיביים,
שומרי חוק וסדר,
ולהוקיע אותם בסימנים
ואותות משונים שאף אחד לא שם לב אליהם עד
שלא מפנים אליהם את האצבע,
כאנשים שיש להתרחק מהם
ולא לקבלם. לצערי
400 שנה
חלפו, ואנו
כחברה אנושית כלל לא התקדמנו.
נהפוך הוא.
הפכנו לחשדניים יותר,ופוחדים
לקחת אחריות. מי
מהמעסיקים לא ישמח לקבל פרופיל פסיכולוגי
מלא על העובדים שלו.
אולי האיש הזה בעתיד יעזוב
למקום טוב יותר,
בו הוא מוערך יותר?
אסור שזה יקרה!
והוא יחפש את האדם התלותי
פסיכולוגית שיישאר בעבודתו למרות התנאים
הגרועים. את
האדם שימשיך לחפש אישורים מהסביבה.
וכך לבנה אחרי לבנה,
אנו בונים חברה חדשה בה
המוכשרים הם למטה והאנשים שלמעלה הם אלו
שעוברים את הבחינות הללו.
ואחר כך מתפלאים מדוע
המדינה נראית כפי שהיא.
בקשר אלי אני עדיין מדוכא.
בכל זאת,
לשלם שנתיים תמימות בגלל
שלא שילמתי לקורס הכנה,
זו לא חדשה טובה,
ולמרבה הצער אינני עוסק
בתחום בו אני יכול לעבוד באופן עצמאי.
אינני יודע כיצד לצאת מזה,
או מה לנהוג בעתיד,
כל עצה תתקבל בברכה.
כמובן שלכל מטבע יש שני צדדים.
ואם יש סיכוי של 50-50
להיכשל,
בוודאי תקום המחצית השניה,
המצליחנית,
של החברה ותדבר בשבחן של
הבחינות הללו.
על איך שהם הצליחו להשתלב
בסולם הדרגות,
למרות שלא למדו,
רק בזכות הבחינה הזו,
וכעת הם אנשים מצליחים
ופוריים. לצערי
אני לא שותף לדעתם,
אבל That's
Life . אבל אם ככה,
אשאיר עוד תהייה אחרונה
לגבי הבחינות האלה,
ועל מצב המדינה בכלל,
תהייה שאני אשמח אם כל אדם
שקורא כתבה זו,
יענה לי עליה,
כי אני באמת מעוניין לדעת:
כשאני מילאתי את טפסי בקשת
העבודה, כמעט
בכל המקומות בארץ,
שאלו אותי שאלות רבות.
חלק שאלו אותי אם אני בריא,
חלק שאלו אותי על השירות
הצבאי, וחלק
שאלו אותי אם עברתי בחינות מיון כאלה
בעבר. אבל
באף בחינה לא ראיתי את השאלה:
האם הורשעת בעברה
פלילית?
למי
שמתעניין אני זך וטהור כשלג,
אבל
מוזר בעיני שבחקירות השתי וערב שעובר
מועמד פוטנציאלי לעבודה,
בשום מקום,
לא
נשאלת דווקא השאלה הזו.
ודווקא
התשובה הזו,
הייתה
יכולה לסנן כל כך הרבה אנשים.
ואולי
זוהי התשובה הטובה ביותר מדוע המדינה
שלנו היא במצב שהיא כעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
