ארכיון דון קישוט:

כרעם ביום מעונן ושטוף גשם היגיע הנושא החם. זו הדרך הצנועה שלי לתאר את הנושא החם, שכבר מזמן התקרר: הפרסום בבלוגים. לפי הרעש שהנושא מעורר, הייתי יכול בטעות לחשוב שמדובר בהסכם שלום, בהחזרת שטחים, או לפחות בגמר כוכב נולד, שמשום מה אף פעם בחורות חתיכות לא מגיעות אליו מאז כוכב נולד המקורי. יתוקן העוול לאלתר!!

כאדם בעל בלוג לא ממש פופולרי תהיה זו מצידי לכתוב מאמר בגנות התופעה, כי בואו נודה באמת: לחיות במדינת ישראל, בכל חלק של מדינת ישראל, הואלא דבר קל, ואם אפשר על הדרך לאסוף כמה צ'ופרים שמקלים את החיים ולו במעט, מי אני שאעמוד בדרכם של בלוגרים מצליחים ממני בכמה רמות.

לאחר שנאמרו ההצהרות הנ"ל, אומר כי לדעתי תופעת הפרסום בבלוגים היא בהחלט לא תופעה חיובית. נכון, קל לקחת דוגמאות בודדות של הצלחה, ולהראות בצורה משכנעת מאוד כיצד כל הצדדים נהנו ואף אחד לא נפגע. אבל כמו כל דבר חדש וראשוני, הבעיות לא צצות בשלב ה"אבטיפוס" (שזה השלב הנוכחי) אלא בשלב "הייצור ההמוני". קחו לדוגמה את תופעת הטוקבקים. בהתחלה לא היה דבר הגיוני יותר מלתת לקוראים להביע את דעתם, ובאמת בין הטוקבקים, לא פעם ולא פעמיים, נכתבו דעות אינטליגנטיות וחשובות שאיזנו את החד צדדיות, הטיפשות או חוסר הניסיון של הכתב. אבל אז כשהתופעה גדלה, ואנשים החלו להתרגל לנגישות של המדיום, במקום 10 תגובות אינטליגנטיות, קיבלנו 100 תגובות נאצה בעיקר אחד של השני, כשבתוכן כמו מחט בערימת שחת, פוזרו שתי תגובות ששוות את המאמץ- ושאר שמונת המגיבים, חדלו להגיב מחמת מיאוס. אבל כאן לא הסתיימה התופעה, אז הגיעו הגופים המסחריים, והחלו לפרסם את עצמם, באופן ישיר או עקיף, לרוב תחת השם הנפוץ : אחד שמבין או כנסו. ותאמינו לזה או לא, הסיבה שהתופעה הזו לא נעלמה, היא משום שעדיין ישנם אנשים שמאמינים שהאדם הזה הוא כותב עצמאי, וזה עדיין עובד. התופעה היגיע לכאלה ממדים מגוחכים, שהתכנית החדשה של ארז טל דאז "מועדון לילה" הסתיימה בכך שכולם כותבים לעצמם את התגובות.

תופעת הבלוגים, היא תופעה מאוד ייחודית. היא גדלה בקצב מסחרר, בדומה לפריחת אתרי הבית בשנות ה-90 , או ההייטק. וכאשר תופעות גדלות במהירות בלתי נשלטת, לרוב ההתמוטטות היא בלתי נמנעת. יש אפילו תיאוריה בתורת המשחקים שנוגעת לכך, אבל זה לא המקום בעבורה. הסיבה לכך היא פשוטה, וכן קצת טיפשית. כולם יודעים שההתמוטטות תגיע, והם רוצים להרוויח כמה שיותר, גם במחיר האצת ההתמוטטות, ואז כשמספר רב של שחקנים פועל באופן זה, ההתמוטטות מתרחשת מהר יותר מהתכנון המקורי, ובדרך כלל חזק יותר ע”ע המשחק הפירמידה באלבניה, ההתמוטטויות בבורסה בישראל, וגם נפילת ההייטק שהוזנה גם מהפחד מ באג 2000 וכשהוא עבר, מהר מעוד גם נפל הענף.

אין בי טענות לבלוגרים ,שלוקחים את טובות ההנאה . אם מישהו בעל השפעה מקשיב, ומשום מה קצת יותר מדי שיכור, מדוכא או סתם בעל כושר שיפוט לקוי, וחושב לתת לי טובות הנאה אני אהיה הראשון להסכים. הבעיה העיקרית בתופעה הזו, בשתי הצדדים של מתרס חילוקי הדעות היא שמצפים מהבלוגרים ,בעיקר הפופולריים, להיות שומרי המוסר. זוהי בקשה מגוחכת ובלתי מעשית, משום שאי אפשר לצפות מאדם שלא מונה ולא הוכשר בשום ענף של אתיקה, לבצע בחינם מטלה לטובת הציבור, ולו לטובתו האישית.

הרשות שאמורה לבצע את הפיקוח אינה צריכה להיות הבלוגרים שיצנזרו את עצמם תוך כדי שלילת הנאתם האישית, אלא הגוף שנותן פלטפורמה לבלוגרים. ובאיזה אופן צריך להתבצע הפיקוח? פשוט מאוד: מדרוג. כלומר בלוגר שרוצה לפרסם מוצר, ייקח בחשבון שהדבר יירשם ויופיע בבלוג שלו. אם בלוגר יפרסם יותר מדי מוצרים, הקוראים שלו ידעו שהוא זונת פרסום, והם יחליטו בעצמם אם הפרסום באמת מגיע ממקום כן. כי הזכות הבסיסית ביותר של כל אדם, בין אם הוא קורא עיתון, או צופה בפרסומת, לדעת מתי אומרים לו את האמת ומתי זוהי מכירה. וכמו שבעיתון מופיעה הכותרת "מדור פרסומי" שהיא דרך יפה לומר תרים את המחיצות כי הולכים למרוח אותך, כך הבלוגים צריכים לתת אזהרה זו לקוראים, והסיבה שהבלוגים הם מדיה כה פופולרית לפרסום, היא משום שלא מתבצעת שם הרמת המחיצות הזו, והפרסומאים מנצלים זאת להסתנן ללבבות הקוראים.

ועכשיו מילים אחרונות לבלוגרים, ולמפרסמים (כאילו שמישהו אי פעם יקרא את זה).

פעם הופיע בתכנית "חוצה ישראל" (כן אני מספיק חננה כדי לצפות בה) חוקר מאפיות (ארגוני פשע) יהודיות בארה”ב בשנות השלושים. הוא סיפר דברים מעניינים רבים, אבל הדבר ששבה את לבי יותר מכל היה הסיפור הבא שלו.

כמו שרובכם יודעים כעת כמעט ואין ארגוני פשע יהודיים בארה"ב, לעומת המחצית הראשונה של המאה ה-20. חוקר זה סיפר שהוא נפגש עם לא יהודי שחי בתקופה הזו, ובא במגע עם ארגונים אלה. אדם זה סיפר שהוא מתגעגע לתקופה שהיהודים שלטו. החוקר שאל אותו מדוע, והוא סיפר את הדבר הבא: כשיהודי היה מופקד על ארגון, הוא ידע שהוא צריך להרוויח ממנו, היום מחר וגם מחרתיים. אז הוא התייחס לארגון באותו האופן. דאג שתהיה סחורה איכותית, ושהלקוחות יהיו מאושרים וכו'. כשהאיטלקים השתלטו על הארגון, כך אמר, הם ראו רק את השורה התחתונה הרווח הכספי. גם אם זה אמר שהלקוח לא מרוצה ולא יבוא, אם הם יכלו "לעקוץ" אותו במספיק כסף, זה היה שווה את זה. והיום אנו עדים לדעיכה של הארגונים האלה, בגלל המדיניות הזו והאלטרנטיבות המוצעות.

הבלוגים הם כמובן דבר חיובי וחשוב מזה חוקי , אבל מילותיו של המהגר האמריקאי-איטלקי עדיין מהדהדות באוזנייי, כשיעור בסיסי בכלכלה. ואני לא יכול שלא לחשוב שהדרך בה אנו מתייחסים לבלוגים, בעיקר במדיה המסחרית, היא אותה דרך שגויה שעליה הצביע אדם זה. ישנן תופעות רבות בעולם התקשורת והאינטרנט שהחלו בקול תרועה רמה והסתיימו בקול ענות חלושה. מי כבר עושה צ'טים ב IRC? אף אחד. מרבית הערוצים הם בוטים ( -BOT תכניות המבצעות הוראות תחזוקה מוכתבות מראש), והמצ'וטטים היחידים לא מדברים, אלא יוצרים קשר ב-IRC ועוברים למדיה אחרת ICQת MSN או טלפון. מדוע? כי אנשים כבר הבינו ששם לא המקום לחפש איכות. באופן זה הייתי יכול למנות תופעות רבות לדוגמה תופעת החברים לעט, תופעת ה HAM ועוד.

העצמה של עולם הבלוגים נובעת מהאמונה שכותב תוכן (בכל תחום) ימצא מוחות דומים, ותתרחש הפריה הדדית. אם הבלוגים יהפכו לפלטפורמה פרסומית, לא יעבור זמן רב, ויכתבו אלפי בלוגים פיקטיביים, של כותבים המגויסים ע"י חברות פרסומיות, שיפתו בתוכן מעניין ואז יפילו פרסומות על קהל לא מוכן. היות והם יהיו שייכים לחברות פרסום, בלוגים אלה יעלו לראשי הרשימות (ע"י עדכונים תכופים , המלצות הדדיות של עובדים שונים בחברה על הבלוגים של עובד אחר ושאר טריקים שבלוגרים פופולריים מכירים טוב יותר ממני), ויאפילו על בלוגים אחרים מקוריים וחסר משאבים. הרי מדוע לפנות לבלוגר פופולרי ועצמאי שיכול לכתוב עליך משהו רע, כשאתה יכול לכתוב על עצמך רק טוב. כך הבלוגים האישיים ידחקו אט אט לקרן זווית, ובלוגר יתקשה לסנן את הרשימה הגדולה של הבלוגים הפרסומיים כדי להגיע לבלוגר בעל מחשבה דומה לו, התגובות יתמעטו עד להיעלמות, וייקחו אתם גם את אמצעי התקשורת הזה לתהום השכחה. תוך השארת כמה בלוגים פופולריים כאנדרטה לתקופה שחלפה לבלי שוב.

התופעה שאני מתאר לא תקרה מיד כמובן, כמו כל תהליך מסחרי היא תיקח כמה שנים טובות. אבל את העובדה שאף בלוגר לא יכול להתחרות במשאבים של מנגנון משומן היטב אי אפשר להכחיש.

בינתיים אני מאחל הצלחה לבלוגרים באשר הם שנהנו מהעושר ומההזדמנות, ואם אתם מחפשים עם מי להתחלק, הבחור הזה שעומד צורח, ירוק מקנאה- זה אני, ודי לחכימא ברמיזא.