מעמדה של
מערכת החינוך עבור הישראלים,
זהה למזג האוויר עבור הבריטים,
בעיקרון כולם מדברים עליו,
אבל אף אחד לא עושה משהו בנוגע אליו.
למרות שעברו לא מעט שנים מאז שחבשתי
את ספסל הלימודים,
אני מרגיש שהריחוק של השנים,
נותן לי נקודת מבט שמעטים זוכים לה,
ואותה אני רוצה לחלוק עמכם.
מערכת החינוך
היא השעיר לעזאזל של המדינה.
לא נולד אדם שיכול בכנות לומר שהוא
מרוצה ממנה. התלמידים
הגרועים שהצליחו לבסוף בחייהם,
טוענים שמערכת החינוך דיכאה אותם
ובזבזה שנים יקרות מהחיים.
התלמידים הגרועים שנכשלו,
תמיד יוכלו להפנות את תשומת לבך לנקודה
המדויקת בה הדברים החלו להתדרדר,
ולהראות לכל מי שרק מוכן להקשיב,
באותות במופתים באורים ובתומים,
שאם, אם רק
בנקודה קריטית זו היה מישהו נוהג באופן
שונה, הם היו
מסיימים עכשיו את הדוקטורט שלהם במכון
וייצמן. והתלמידים
הטובים אלו
שהתקדמו הלאה, ישחקו
לך את עור התוף בטענות על הזמן שבזבזו
בלימוד מקצועות שלא שימשו אותם במאומה,
ועל הדרכים העדיפות הרבה יותר לנצל
את הזמן הזה.
כנראה ששוכן
אצלי בדם החיידק הפוליטי משום שאני מסכים
עם כולם, וחולק
על כולם בעת ובעונה אחת.
הסיבה שאני מצליח לעמוד בסתירה הזו,
היא שאני חושב שכולם טועים,
וכל המסקנות המוטעות שלהם לא מתבססות
על תהליך הסקה שגוי,
אלא על השקפה לא נכונה.
לפני זמן רב
, כשעוד למדתי
בבית הספר, נכנס
מורה לכיתה ואמר את המשפט האלמותי הבא:
“אנו המורים,
איננו היחידים שצריכים לחנך אתכם.
ישנן כמה רשויות שמחנכות אדם"
האחת היא כמובן בית הספר,
השנייה היא ההורים,
השלישית היא החברים הקרובים,
והרביעית היא החברה”.
במדינה שלנו את כל משימת החינוך הזו
מטילים על כתפי המורה המסכן שאפילו לא
זוכה להרוויח שכר מינימום בשנתו הראשונה.
ואח"כ
מאשימים אותו בהתפוררות.
בית ספר הוא
לא הכנה לחיים. כל
אדם שיסתכל על זה בצורה לוגית לחלוטין,
יבין שרק טיפש מוחלט יכול ל לצפות
שאכן יכינו אותו שם לחיים.
חשבון פשוט: בכיתה
יש 40 תלמידים,
40 התלמידים לומדים אותו דבר מאותו
מורה. ישנן אלפי
כיתות בארץ שלומדות אותו חומר.
גם אם בית הספר היה נותן מקצוע שימושי
לחיים, אתם באמת
חושבים שבמדינה שכולם לומדים ויודעים את
אותו הדבר מישהו יוכל להתפרנס מזה?
מי יהיה הלקוח ,
אם כולם יודעים את אותו הדבר,
ומי יהיה המוכר?
בית הספר אינו
גם במה להתפתחות אישית.
הרי כולנו אנשים שונים וייחודיים.
בתי הספר (ברובם)
ממומנים ע"י
כספי מיסים. נניח
שקיים אדם בעל כישרון יוצא דופן למחול
סיני. האם זה יהיה
הוגן לצפות ממשלם המיסים לממן את התשוקה
הזו, כשברור שהאדם
הזה יוכל בגיל 18 לפתח
אותה בכוחות עצמו ועל כספו הוא?
בית הספר הוא
אינו מקום לחינוך וערכים.
כן נכון, אני
יודע היטב שמי שיקרא עד עכשיו יקפוץ מכעס
ויאמר:” מה זאת
אומרת שבית הספר לא ילמד ערכים?”,
בדיוק מה ששמעתם.
מי שצריך ללמד את הערכים היא החברה.
וההורים והחברים כי הם האנשים בעלי
הכוח להקנות את הערכים האלה.
לשים מורה לשיחה של 10
דקות, ואח"כ
לבוא אליו בטענות על התמוטטות הדור,
שקולה להדבקת גשר המכבייה במסטיק
ואח"כ להתלונן
שהוא נופל.
לא!
בית הספר הוא אף אחד מהדברים הללו.
ובאותה המידה בית הספר הוא כל הדברים
הללו יחד. כיצד
ניתן ליישב את הסתירה?
התשובה פשוטה:
בכמויות. בית
הספר נותן קצת הכנה לחיים,
קצת ערכים קצת מפתח תכונות,
אבל כל אלו, בטלים
בשישים מול תפקידו האמיתי של בית הספר.
זהו תפקיד שכולנו שוכחים ומתעלמים
ממנו בו זמנית. זהו
תפקיד שאנו מטילים בטעות על הצבא,
ומשתוממים כשזה לא מצליח.
התפקיד האמיתי של בית הספר הוא:
לאחד את העם.
כן,
אתם יכולים להרים את הלסת מהרצפה,
נכון שחטתי פרה קדושה והסכין המדממת
עדיין אצלי ביד, אבל
זו האמת. בית הספר
בכל מדינה ובייחוד במדינת ישראל המאחדת
מזרח ומערב, אום
כולתום ובטהובן, נועד
לקחת 40 ילדים
מרקעים שונים, ולהפוך
אותם לעם אחד, עם
תרבות אחת. ובין
אם זה לקבץ אותם יחד ולומר להם את הדרך
הנכונה לדבר עברית.
ובין אם זה לקחת קבוצה של ילדים
חילוניים וללמד אותם פרקים בתנ"ך,
למורת הרוח של הוריהם,
או לקחת ילדים דתיים,
ולהכניס לרשיהם שישנם משוררים חילוניים
אבל לא פחות חכמים לאומיים מהם,זה
התפקיד החשוב ביותר של בתי הספר.
זו הסיבה היחידה שמצדיקה להכריח כל
אזרח לשלוח את ילדיו לבית הספר לפעמים
כנגד רצונו. וזו
אולי הסיבה היחידה שאנו לא פתחנו לא במלחמת
תרבות או מלחמת אזרחים אחד עם השני,
שאנו ממשיכים להתמזג זה בזה דרך
נישואין וליצור עם הומוגני-
העובדה שיש לנו רקע תרבותי
דומה שמאפשר דיאלוג משותף.
בל נשכח.
בית הספר היה המקום הראשון
בארץ שאמר, שספרדי
לא פחות טוב מאשכנזי,
אפילו
שהחברה ההורים והחברים שכולם אמורים לחנך
את האדם אמרו ההפך.
מערכת
החינוך הפכה מבית חרושת לאזרחים,
לבית
חרושת לססמאות (בציונים
היא מנסה אבל לא ממש מצליחה).
“מעמד
המורה"
“מצוינות"
“מחשב
לכל תלמיד",
ופניני
לשון נוספות הפכו כל כך מאוסות שברגע שהן
נאמרות אנחנו מפסיקים להקשיב,
ומסמנים
את האומר אותם כפוליטיקאי שמחפש כותרת,
ובהרבה
מהפעמים זה מוצדק בהחלט.
על
מזבח העוד 6
נקודות
בממוצע במתמטיקה הקרבנו את התנ"ך
את הספרות,
אפילו
הכנסנו את שיטת המיקוד בה כמעט אומרים
לתלמידים את התשובות מראש,
ושימו
לב,
אין שיפור משמעותי.
מלבד
להכניס לאקדמיה אנשים שלא יודעים את החומר
היטב,
ולהטיל
את העבודה על הפרופסורים,
לא
ממש השתפר המצב.
וזו
הסיבה שאנו ממש אבל ממש מאוכזבים ממערכת
החינוך שלנו.
כי
הורדנו אותה לזנות סתם.
ועכשיו
אנו מתרפקים על הימים הטובים של פעם בהם
היא הייתה בתולה חסודה.
במקום
לטפל בבעיות אנו מטפחים פינות חמד של בתי
ספר למחוננים וזונחים את כולם,
ומכיוון שאנו גם
הבוגרים של מערכת החינוך,
אנו העדות הברורה ביותר
לכישלונה האמיתי,
כי בעשורים שעברו,
לא הבנו את המטרה שלשמה
היא נוצרה.
עוד
תוצר לוואי עצוב של מערכת החינוך בארץ,
שזועק
בדממה על תפקידה של מערכת החינוך כבית
חרושת לאזרחים,
הוא
ילדי העובדים הזרים.
במשך
העשור האחרון,
אנו
רואים ילדים של עובדים זרים,
שלמרות
שהם לא חולקים איתנו רקע דתי ,
מרגישים
כישראלים לכל דבר,
רוצים
להתגייס לצבא,
ולא
מרגישים כל זיקה לארצם.
ומדוע?
משום
שבית הספר בו בילו את שנותיהם ביצע את
תפקידו הייעודי נאמנה,
והפך
אותם לישראלים בעלי רקע דומה לשלנו,
במקום להפוך אותם
למחזיקי תעודת השכלה תיכונית בלבד ללא
הזיקה לתרבות הישראלית,
וזהו
הדבר שבעטיו נחמץ ליבנו בכל פעם שאנו
נאלצים לגרש אחד מהם.
אז המשיכו לדבר על משכורות
גבוהות יותר שיתפוררו בבחירות הבאות.
המשיכו לדבר על מעמד המורה,
כשלכולם ברור שאפילו
התלמידים שלו צוחקים עליו מאחורי הגב.
תמשיכו לחייך באושר כשבמקום
ממוצע 61 במתמטיקה
יהפוך הממוצע ל-68,
אחרי "אחרי
שנטפל" בבחינה
ובשיטת הבדיקה,
ותמשיכו לקרוא לזה הצלחה
"מסחררת"
של המדיניות.
אבל בסוף כשניפרד שוב ל12
קבוצות בעלות מאפיינים
שונים, כדוגמת
תריסר השבטים של פעם,
ולא נצליח לייצר קואליציה
רצינית נגד אויבנו וניכבש ע” הפלישתים
שעל שמם אוהבים להיקרא הפלסטינים,.
כשיפרצו לבתים ולמכוניות
שלנו גנבים (מכל
לאום) שיודעים
"מצויין"
אנגלית ומתמטיקה,
אבל לא ממש מכירים את "ואהבת
לרעך כמוך"
אני מתפלל באמת ובתמים
שמישהו יקרא את הפוסט הזה,
יטפח לעצמו על המצח ויגיד
שלפעמים כל מה שצריך כדי לעצור סלע מתדרדר
הוא לפתוח קצת את הלב,
ולא יזיק גם את האוזניים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
