ארכיון דון קישוט:

הכתבה על הטירוניות שמסרבות לחזור לבסיס זיקים תפסה מקום מרכזי בחדשות. כל הציבור התנדב לכלות בהן את חמתו ,שורה של ילדות בנות 18, שבקושי יצאו מבית הספר ומחיים מוגנים. אפילו כלי תקשורת מובילים כמו YNET, ושלושת ערוצי הטלוויזיה התנדבו לסקר את הכתבה ,לא מנקודת המבט החוקית, שזו בעצם הבעיה העיקרית, אלא בחרו לקחת צד בוויכוח ,בכך שצילמו את הבנות (ללא רשותן) באופן שאפשר לזהות אותם לכל ימי חייהן, וזאת בניגוד לחיילי סיירת מטכ"ל והטייסים הסרבנים שהודחו,וצולמו עם פנים מוסתרות.

אני מרחם על ילדות אלה, וגם על הילדים בבסיס זיקים. משום שנפלו לציפורניים של המערכת הכי מלוכלכת במדינה. כעת כל גורם במדינה מנסה לקדם את האג'נדה שלו על גבן, ורק הם המסכנים , קורבנות של אסון ניתן למניעה וידוע מראש, נותרו בעין הסערה, וסופגים את המכות מכל כיוון וללא מקום לברוח.

הראשון במערכת הוא צה"ל. צה"ל שאמור להיות גוף א-פוליטי, החליט לקדם מסע יחסי ציבור, “שאין מה לפחד מהקסאם", דווקא על גבן של חיילות אלה. אני מבין בהחלט מצב בו צה"ל שולח חיילים לסכן את חייהם, אבל דווקא הזכות הזו לשחק עם חיי אדם, מטילה על המפקדים אחריות וחובת הוכחה, שההקרבה הזו הייתה למען מטרה ראויה. מהי המטרה במקרה הזה? להראות שאנחנו לא מפחדים, ונישאר שם בכל זאת ללא הגנה? מטרה כזו היא לא מטרה שתורמת לביטחון המדינה, היא לא מטרה שמקדמת את האינטרסים של האזרחים הנפגעים מקסאמים, היא בטח לא מטרה שמצילה חיי אדם ומה שחשוב יותר מכל אלה, היא לא מטרה שתרתיע מלירות קסאמים בדיוק ההיפך.

היכן הם הימים בהם המפקד היה הראשון לקבל אחריות. היכן הם הימים שמנחם בגין סירב לרדת מהאלטלנה עד שיורידו את אחרון לוחמיו קודם? שמעתי את הטענות של החיילות למפקד הבסיס: “אתה וכל הצוות שלך ישנים במבנים ממוגנים, לכם אין מה לפחד, ורק אנחנו יושבות באוהלים חשופות". מה שהכאיב לי הוא לא שהחיילות אמרו את זה למפקד שלהן, אלא שהחיילות יכלו לומר זאת ועדיין לא להפוך לשקרניות. עצם העובדה שמפקד הבסיס, לא לקח מנהיגות אישית ואמר: "עד שלא משיגים מיגון לחיילים שלי, אני לא מוכן למגן את עצמי." , דווקא זה שהוא לא היה זה שדפק על השולחן, והתפטר מתפקידו במחאה, כי מסכנים את חייליו ללא צורך, היא העדות, המרכזית לריקבון במערכת. האל"מ הזה יתקדם ויהפוך לאלוף אולי אפילו לרמטכ"ל, וימשיך להנות מהמנעמים של העורף תוך כדי הזזת דגלים על מפה, בזמן שהחיילים והחיילות שלו סובלים, אולי אפילו מתים. רק מעצם ההתנהגות הזו כעת, או פסיביות זו, הוא הפך עצמו לבלתי ראוי להנהיג, ומשום מה דווקא הוא היה היחידי בפרשה שהתקשורת לא חשפה.

עוד גורם שלא התגלה במלוא גדולתו בלשון המעטה הוא התקשורת. בזמן האחרון אם תשימו לב לכותרות העיתונאיות מתקיימת, מלחמת חרמה במשתמטים. התקשורת נחושה לאתר להרוס ולעקור משתמטים בכל נקודה בארץ. כל אמירה מינורית של קצין כנגד התופעה זוכה לכותרות ענק שלא בפרופורציה לבשורה שהוא מביא, אולם ההתלהבות הפטריוטית הזו גורמת לתקשורת בעיה “לוגיסטית”. ניתן לקרוא לה גם בעיה "פוטוגנית”. משתמטים לא רוצים להיחשף, ולכן לא ניתן לצלם אותם או לראיין אותם, ובטח שלא ניתן להוקיע אותם רוחות רפאים. למעשה התקשורת מקבלת נתון סטטיסטי יבש מהצבא: “25% מהמתגייסים בשנת 2007 שוחררו". וצריכה לחפש אותם תחת כל אבן ומאחורי כל שיח. היא רצה כמו בולדוג אחרי כל סלבריטי חדש ומרחרחת שמא הוא משתמט. ולמרת זאת עדיין חסרים לה משתמטים להעמיד בפני הציבור. אז ביאושה החליטה התקשורת לעשות את המעשה המכוער ביותר, ולהפיל את הכעס שלה לא על המשתמטים, אלא דווקא על שכן מתגייסים. היא החליטה שהיא תתייחס לאותן הבנות כמשתמטות. למרות שהן התגייסו, ואפילו למרות שהן כמעט נהרגו מפגיעת טיל, אחד המעשים הקרביים ביותר שקיימים. למעשה לא חסר היה הרבה כדי שהטיל יפגע במגורי הטירוניות במקום באוהלי הטירונים, ועכשיו היינו מתמודדים עם 50 בנות בבית חולים במקום בנים. מה היה אומר הציבור על כך.

כל פניה להיגיון נופלת על אוזניים ערלות. "קודם שיכנסו לבסיס, ואח"כ נראה מה נעשה” היא התשובה השכיחה. ההבטחה שניתנה בטלוויזיה היא שהבסיס יתחיל להיות ממוגן בעוד חודש וחצי. כלומר אחרי שהן יסיימו את הטירונות. ולכן בנות אלה, זכאיות להפעיל את כל הטענות בעולם אל מול צבא שמשתמש בהן למטרה פוליטית ותקשורתית. הסיכון שהן לוקחות על עצמן, לא באמת משרת את בטחון המדינה, אלא רק את התקשורת ואת קוני העיתונים וצופי הטלוויזיה.

ההפך הוא הנכון, דווקא למען בטחון המדינה, ודווקא למען מיעוט המשתמטים והתפקוד הראוי של צה"ל, צריך שהן תקבלנה הכשרה מלאה ,ותישנה טוב בלילות שלאחר ימי ההכשרה שלהן, ושלא יבטלו להן פעילויות בשל הסכנה מהקסאמים.