זה כבר חודש
שאני, סטודנט
במדינת ישראל, שובת
מאונס. חודש שאני
יושב בבית על התחת,
וסופר את הסדקים בתקרה (בינתיים
היגעתי ל311 תודה
ששאלתם). השביתה
הזו שנכפתה עלי, ועל
חלק לא מבוטל מציבור הסטודנטים מישראל,
מרגישה כמו רעל שחודר לי אל הורידים.
זה טבעו של
רעל, הוא בלתי
מורגש בהתחלה. ישנם
אפילו רעלים שהם נעימים בהתחלה,
לציאניד לדוגמה יש ריח של שקדים,
כך נאמר, אם
כי אני מעולם לא הבנתי מיהו האדם שעשה את
האבחנה הזו. האם
זה היה אדם שהתנדב לשים את נפשו בכפו למען
המדע, להסניף
ציאניד ולמות, רק
כדי שבעתיד יזכרו אותו כאדם הראשון שידע
מה ריח הציאניד,
או שמא היה זה אדם בעל כוח על אנושי,
שבמקום לירות קורי עכביש מהידיים,
להסתובב בחליפת עטלף,
או לרוץ במהירויות אדירות,
הכוח העל אנושי שהוענק לו – זה שנועד
לתרום לרווחת האנושות – הוא להריח ציאניד.
ואם כן, מהרגע
שהשלים את ייעודו ודיווח לאנושות על
התגלית, מה יעשה?
הרי אין לכישרון שלו שום ערך,
שום מטרה!?
כמו שאתם
יכולים לראות, תהיות
פילוסופיות "חשובות"
אלה ואחרות היו מנת חלקי בזמן שאני
יושב בבית. אין
מה לעשות, אם היה
רופא רושם לי תרופה,
אני בטוח שבכתב לטיני מסולסל,
כמו שמאמנים את הרופאים בבתי הספר
היה רושם, curriculus
imperitum , או בתרגום חופשי לעברית:
ללמוד ודחוף.
בעצם זה תלוי
בנקודת המבט, כי
היות ובניגוד למרבית הסטודנטים האחרים
בארץ, לא רק שמרבית
הקורסים שלי מלומדים ע"י
מרצים מהסגל הבכיר,
אלא כולם,
אין אצלי אף מרצה מן החוץ,
או מתרגל מן הסגל הזוטר
שישמש עבורי כצדיק בסדום,
אני נאלץ לשבת בבית,
ולהתדרדר למעמד הבלוגרים,
שאין להם דבר טוב יותר
לעשות, מאשר
לכתוב באינטרנט ולפרסם לכל העולם כמה רע
להם.
אז
זה סיפורי, איך
נפלתי מאיגרא רמה לבירא עמיקתא,
ואיך אני מתפלש בבוץ ובסחי
של עצמי באותו הבור המושמץ.
אינני רואה פתרון באופק.
המרצים,
היו די טיפשים להתחיל שביתה
בעת בה תשומת הלב הציבורית הייתה מופנית
למקום אחר, טעות
שסותרת את ההנחה שעם ההשכלה גדלה
האינטיליגנציה,
וכעת הם עסוקים בבעיה
ההנדסית בה נאבקו דורות של מכבי אש:איך
לבנות סולם כדי לרדת מהעץ.
הקושי בבעיה ההנדסית הזו,
היא איך לבנות סולם,
כשאתה כבר נמצא על העץ?
אדם
פשוט, עובד
כפיים, קוטל
קנים, היה
אומר בוודאי,
“טיפשים,
אתם כבר על העץ,
יש לכם חומרי גלם,
בנו סולם ותרדו.”
והם,
עדה של סכלים,
מסתכלים על האדם הזה,
על הבגדים הבלויים שלו,
על המבטא המחוספס שלו,
ואומרים לעצמם,
תוך גיחוך סנובי מורם אף...
איזה טיפש.
הרי פתרון לבעיה כה מסובכת
חייב להיות מסובך גם הוא.
לאחר,
30 יום של גירודים בקרחת
בפדחת בגבחת, וכן
,גם
בכמה חורים של התחת,
הם מתחילים להיות רעבים.
כמו חתול שמרגיש נטוש,
ומתחילים ליילל,
בתקווה שמישהו ישמע.
למעשה מישהו דווקא שומע,
מישהו אפילו מרחם על החתלתול
המסכן שעלה העץ ולא מסוגל לרדת,
אבל מה לעשות שחתול פרסי
אציל זה, בעל
ראייה למרחוק בענייני
ממון וכלכלה,
מעוניין שרק יד מיוחסת
תוריד אותו?
אט
אט עוברים בסך האנשים מתחת לענף,
מסתכלים למעלה על החתלתול
המיילל. תחילה
הם מרגישים רחמים,
אפילו הזדהות,
אבל בפעם השנייה והפעם
השלישית, שלא
לדבר על הפעם ה n
ית,
( ב n
נוהגים לסמן מספר שלם טבעי,
בעל גודל כלשהו ח.מ)
זה כבר מתחיל לדהות אל
הרקע, להיות
חלק מהנוף.
אחחח
הנוף – הנוף הארצישראלי.
אם היה מישהו מתאר את הנוף
הישראלי, הוא
לא היה מתאר עצים,
יערות,
נהרות,
ימים או מדבר,
הדבר הכי נפוץ בארצנו
הקטנטונת, הוא
ידיים פשוטות,
פשוטות לנדבה,
לעזרה ולצדקה,
אפשר אפילו לומר שאם היינו
אסקימואים, מלבד
הדרך המאוד ייחודית בה היינו מתנשקים,
הקרח שלנו – אותו מצרך כה
נפוץ, שהופך
להיות חלק מהדם הזורם בעורקנו,
הן אותם ידיים פשוטות.
את אותו המצרך,
מנסים למכור לנו,
אותם הפרופסורים בעלי ה
IQ הפורץ
את גבול הגאונות (140).
ישנם
אפילו דיבורים שהסמסטר יתבטל,
כן,
אלפי סטודנטים ששילמו במשך
שלושה חודשים שכר דירה,
באחת מארבעת הערים הגדולות
בארץ, שכר
דירה שנאסף בעמל של מלצרות,
ניקיון בתים וחדרי מדרגות
ובעצם מה לא, שכר
דירה ששולם מעשרות ישבנים נשיים צבוטים
ע”י לקוחות שיכורים בפאב ,
שכר דירה ששולם בידיים
גבריות מלאות יבלות,
שכר דירה שנוכה ממנו המס
ישירות לתוך הכספות של המדינה או בשמן
הספרותי "טמיון".
היה לריק.
המונה יאופס,
והכל יחזור לקדמותו.
המצחיק
הוא שאותם המרצים מאמינים באמת ובתמים,
שזה מכאיב
לשלטון.
כה
מכאיב,
שלא
תהיה בידם ברירה אלא להיכנע לדרישות.
הממ...
בוא
נחשוב לרגע,
סטודנט
עובד במקום ללמוד,
כסף
ממיסים,
כסף
לביטוח לאומי,
כוח
עבודה איכותי בעבודות פשוטות.
כן
זה ממש
כואב לשלטון.
הוא
ממש מתחנן שיפסיקו,
אתם
לא שומעים אותו מתחנן?!
אז
כמו שאתם רואים,
השביתה
הזו,
חוסר
המעש
הזה,
שכה
תואם את שמי גורם לי לשינוי המזג שלי.
לסוג
שונה של כתיבה והתנהגות,
ואני
כלל לא בטוח שלטובה.
דורות
של תלמידים מיוסרים וודאי ילכו לראשי
העולם התחתון (הכוונה
לעולם הפשע,
לא
ההלבשה התחתונה),
ויוציאו
עלי חוזה,
על
המילים שאני הולך לומר עכשיו.
אז
לפתוח אוזניים,
ולהקשיב
כי אני אומר את זה רק פעם אחת,
(וכן
גם יש לי עיניים בגב).
די
נמאס כבר ,
אני
רוצה ללמוד!
ועכשיו,
אני
הולך לרדת למחתרת בשם בדוי שלא ימשוך
תשומת לב.
הממ..
צריך
משהו ישראלי כזה,
שמחליק
על הלשון.
אה
מצאתי!
אהוד.
ומכיוון
שאני בהיר אני צריך משהו שנשמע אשכנזי
כדי לא להרים גבות,
אבל
זה לא יכול להיות צוקרמן או משהו כזה,
זה
צפוי מדי.
אני
חושב שמצאתי..
אולמרט.
זהו,
אהוד
אולמרט,
מי
ישים לב אל אדם בשם כזה?
I rest my case .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
