ארכיון דון קישוט:

איך פותחים פוסט כזה? הפתיחה הכי טובה שאני יכול לחשוב עליה היא שכתבתי פוסט שלם, ומחקתי אותו כמעט לפני סיום המילה האחרונה. לא עשיתי את זה כי זה היה פוסט רע, נהפוך הוא, אם נשים את הצניעות בצד, אני חושב שהפוסט ההוא היה אחד הפוסטים הכי טובים שלי. לא עשיתי את זה כי פחדתי שלא יקראו אותו. עם סיום קריאת הפוסט כבר הייתי יכול לדמיין הפניות אליו. אז למה מחקתי את הפוסט הזה? מי שרוצה לדעת שימשיך לקרוא, ומי שלא, שישלח לי את החשבון על 5 השורות הללו,יש לי די כסף של מונופול בבית. (יכול להיות שעם הפרסום המספר ישתנה),

ישנן כמה סוגי מדינות בעולם. ישנן המדינות הטיפשות. המדינות הללו ריכזו את מרבית העושר והמשאבים בידי חבורה מצומצמת של אנשים. הקריטריונים לבחירת החבורה היו טיפשיים לא פחות: אצולה, כסף, צבע עור, שירות צבאי, חבר מביא חבר ובעצם מה לא. החבורה הזו ,כמו כל חבורה תאבת כוח, מתחתנת בינה ובין עצמה, ומפרידה עצמה מהעם יותר ויותר, עד שעם חלוף הזמן, נוצרים שני עמים על אדמה אחת. האחד, גדול חלש עני ורעב חושף שיניים. והשני קטן מצומצם ושבע, שכל איחוד של שני אנשים בו, הופך כמעט תמיד לגילוי עריות מדרגה ראשונה, שנייה או שלישית. עם הזמן, הודות לטכנולוגיה המודרנית, אנו זוכים לחזות במראות של התקוממות עממית וטריפת הסדר הקיים.כאן המקום להסביר כי הסיבה שאני קורא למדינות הללו "המדינות הטיפשות" היא שעם חלוף הזמן גם המורדים הפטריוטים, מגלים את מנעמי השלטון, מפתים יתר על המידה, וחוזרים לתבנית המוכרת וחוזר חלילה. והמדינה נותרת שבוייה במעגל קסמים נצחי.

ישנן מדינות מעט יותר מתוחכמות יש להם "דמוקרטיה". הסיבה שהמילה דמוקרטיה נמצאת במירכאות, היא שהדמוקרטיה היא למראית עין בלבד. האמת היא שהחסמים לכניסת דם חדש לשלטון הם כה גדולים, בצורה של כסף לפרסומות, אחוזי חסימה, רכוש, השכלה רקע שלטוני מוכח ועוד,עד כי שבסופו של דבר הדמוקרטיה מתנוונת חזרה למצב המדינות הטיפשות, עלכל מאפייניהן: החבורה הקטנה ששולטת במדינה וגילוי העריות הקיים בתוכה, שלא לדבר על המהפכות האלימות.

אינני יודע אם זו העובדה שלא ביקרתי באופן ראוי בעולם, הפציניות (שילוב של ציניות ופסימיות- כל הזכויות שמורות), שדבקה בי,אבל מעולם לא פגשתי דמוקרטיה אמיתית. ולכן אשאיר את הקוראים להחליט אם מדינת ישראל שייכת לקבוצה 1 או 2 או לשתיהן.

אין לי ספק שחלק ניכר מאלה שהרהיבו עוז, לקרוא עד עכשיו, נטשו למול הפלפול הפילוסופי ההוא, ולכן עלי לברך את הנשארים על הגיעם עד הלום. קפה ומאפה אצל שוש תגידו שחסר מעש שלח אתכם.

הסיבה שעבדכם הנאמן, מוכן להסתפק במחיר האסטרונומי (לכיסו הסטודנטיאלי המדולדל) של קפה ומאפה ל 2 קוראים נלהבים, וחתול אסטמטי עם פטיש מיני למסכים מרצדים, היא שאני הולך לחרוג ממנהגי, ולומר שהאשמה היא בעם שהתיר למצב להחמיר עד כדי כך.

כמעט תמיד בדיקטטורות החשוכות, מוצאים את העמים הכי נחמדים וידידותיים. עמים פתיים, שמוכנים באמת ובתמים להאמין בתכניות המגלומניות של מנהיגיהם, ולכשהן נכשלות מוכנים להאמין באויבים סמויים שהכשילו את התכנית ולצאת נגדם למלחמה, ולא בכישורים הקלוקלים של המנהיגים שלהם, ולהתנקם בהם. כשסופסוף יורד האסימון, ויוצא המרצע מהשק והפוליטיקאי מהחליפה, במקום לעשות חשבון נפש נוקב, ולבדוק היכן הם טעו, הם פשוט ממנים את אתה הגברת בשינוי אדרת, והגלגל ממשיך להסתובב – אפילו בלי לשנות כיוון.

זו ההתנהגות שעם ישראל חוטא בה בהווה, ולצערי גם בעתיד. אינני יודע מהיכן צצה המנטליות שצריך בריון ב' שיגרש את בריון א', והאמונה התמימה שאחרי שבריון ב' יגרש את בריון א' הוא לא ישתלט על כל רכושו ורכושנו,יחלק אותו בנדיבות לכולם ויכונן משטר אוטופי. אבל מסתבר שזו עובדה מוגמרת.

בין אם זו האמונה שגאידמק יילחם בשחיתות, הימין ינצח את השמאל, ש"ס תראה לבורגנים מאיפה משתין הדג. אנו רואים פעם אחר פעם את המנטליות הזו קורמת עור וגידים. אחר כך היא גם קורמת עצמות ושרירים, לומדת ללכת להחזיק נשק, וקמה על יוצרה – קרי עם ישראל שיוצא חבול ופצוע מכל הפרשה.

היום חזיתי בהתגלות נוספת של המנטליות הזו: “שערורייה במשטרה!” זעקו הכותרות. נכון, שזו הייתה כותרת די צפויה, אני עדיין מצפה ליום בו יכתבו "הכל בסדר !”, אבל המשכתי לקרוא בכל זאת.והכתבה סיפרה שמספר שוטרים התאגדו יחד כדי לחסל עבריינים ידועים. אכן שערורייה, ב "ש' הידיעה”.

השערורייה הגדולה יותר, התרחשה הרחק מהאולם הלבן והממוזג של חדשות ערוץ 2, שדיווח על כך, הרחק ברחוב הוירטואלי – הבלוגוספירה. בעולם וירטואלי זה, נמצאו אנשים התומכים בשוטרים, ולא מעט מהם. "כל הכבוד! היגיע שמישהו ינקה את הרחובות.נמאס מהפשע המאורגן נמאס מהשחיתות. נמאס נמאס נמאס (על משקל טלאק טלאק טלאק מה שאומר בעל מוסלמי לפני גירוש אישתו)”.

מי שרוצה לחיות במדינה מוסלמית חשוכה, מוזמן להמשיך לדבר כך. מי שרוצה שהפשיעה הלא חוקית, הנרדפת ע"י החוק, תוחלף בפשיעה חוקית למהדרין בחסותם של המדים, מוזמן להמשיך ולהשמיע קריאות נאצה במקצב סינקופי של שלושה רבעים בקצב צעידה. אבל שלא יתפלא אם זה יהיה המקצב של מנגינת האשכבה ודפיקת הפטישים שיתקעו המסמרים האחרונים בארון הדמוקרטיה. כי זה גורלן של כל המחשבות לטווח קצר.

חישבו לטווח ארוך! מה יקרה לארגון כזה, אחרי שהעבריינים יחוסלו? האם או יתפרק מרצונו מכל הכוח שלו, מכל ימי התהילה והזוהר ויחזור לחיות כאחד האדם, או שמא הוא יתחיל להמציא לעצמו אויבים חדשים, עם פשעים אחרים (אולי אפילו מומצאים) כדי להצדיק את הישארותו בשלטון ואחיזתו בכוח. מה יקרה, כשהוא יחליט שגם ההנהגה לא משתפת עמו פעולה י, ויחליט "לטובת המדינה" להחליפה ב"הנהגת חרום זמנית". אולי הוא אפילו ימצא תמונות בעיתון של פוליטיקאי מחייך בכיוונו של אחד מהפושעים באופן חמים מדי, ויחליט שזהו חיוך יותר מדי ידידותי, ועם גלימה אדומה ו S גדול מצוייר על החזה, יצא למסע צלב להשמדת הרשע.

זו הסיבה שאני תוהה, לאיזה קבוצת מדינות אנו שייכים, וכיצד יעוצב עתידנו, האם אנו שייכים לקבוצה 2, או האם נתדרדר להיות קבוצה 1 בעתיד – המנטליות . זו הסיבה שהשמדתי את הפוסט הקודם שלי, חשבתי שהוא היה פשוט יותר מדי טוב,יותר מדי אפקטיבי ומתסיס מכדי שיתעלמו ממנו האנשים ה(לא) נכונים. כשעמדתי לנפות ממנו את שגיאות הכתיב, התחלתי קורא אותו, ומשורה לשורה הרגשתי שהוא חזק מדי, בוטה מדי, חשתי את המילים ננעצות בבשרם החי של האנשים החזקים מדי, אבל לא המוסריים מספיק, ולא ידעתי ממה לחשוש, האם לחשוש מכך שאנשים יתעלמו ולא יגיבו, או לחשוש מכך שאנשים לא יתעלמו וכן יגיבו.

כנראה שלי לפחות אין כל ספק באיזו סוג מדינה אנו חיים.