איך אפשר
לפתוח פוסט בנר שני של חנוכה מבלי להזכיר
את צו הריתוק של בית הדין לענייני עבודה?
האירוניה זועקת ללב שמיים ,שדווקא
בחג הדרור – יום לאחר ששמונת הנרות ושמש
החופש יזרחו במלוא הדרם – יאלצו המורים
לשבת כבולים ומרותקים מכוחה של פקודה
וללמד כיתות שדבר לא השתנה בהם.
הדבר היחידי
שאינו שנוי במחלוקת לגבי צו הריתוק,
זה שהוא שנוי במחלוקת.
ישנו פתגם עברי ידוע:
“לפלפל את השרץ בק"ן
טעמים". הביטוי
הזה הולם את המקרה ואת הלך רוחם של השופטים.
שעות של דיונים על סוגיה משפטית פשוטה
: האם לאדם שובת
שלא השיג עדיין את מטרתו,
עומדת הזכות לנצל את תנאי השוק כנגד
מעסיקו ולהמשיך לשבות?
השאלה הכה
פשוטה הזו, שבכל
חברה קפיטליסטית (כפי
שמדינת ישראל מתיימרת להיות),
לא הייתה מעלה שמץ של ספק לגבי התשובה
החיובית, הביכה
את טובי משפטני ישראל,
שבמשך ימים ארוכים חיפשו בכל ארבעת
אלפים שנות ההיסטוריה היהודית 150
(ק"ן)
טעמים, לפלפל
בהם את השרץ, ולעשותו
ראוי לבליעה. אין
עדות טובה יותר מכך לגבי טיבו הטמא של
השרץ, מאשר הזמן
הארוך שלקח בכדי להפוך אותו לראוי למאכל.
עם זאת נשאלת השאלה?
מדוע?
לכל פשע יש
מניע, הזדמנות
ואמצעים, כך לפחות
למדתי מכל סרטי הבלשים בשחור לבן,
שגרמו לי לבזבז את הילדות העשוקה שלי
אל מול המסך המרצד.
מה אם כן המניע.
מה הוא המניע של שופט הרוצה
להתקדם מספסל בית משפט קיקיוני להיכלי
הקודש של האקדמיה למשפט ולבג"ץ?
ייתכן שזוהי העובדה שבוועדה
למינוי שופטים יש משקל משמעותי לקולות
פוליטיקאים,
והיות והפסיקה הזו
לא ניתנת בעילום שם,
תהיה בכך השפעה ניכרת על
עתידם. ייתכן
שזה יצר ההישרדות.
ייתכן כי זוהי העובדה שרוני
בר-און,
שר האוצר,
שנבחר בעבר לתפקיד היועץ
המשפטי של הממשלה,
לאו דווקא בזכות הידע שלו,
אלא בזכות הקשרים שלו,
הוא העותר המרכזי לצו
המניעה, במקרה
הזה היו אתם השופטים.
האמצעים
וההזדמנות ברורים מאליהם,
ואין צורך להרחיב עליהם
את הדיבור. אבל
הנושא שכן צריך להרחיב עליו את הדיבור
הוא אופי הצו.
מעולם לא בורכתי בידע משפטי
נרחב, אבל
מהציטטות הספורות שקראתי אני מפסק הדין,
בלטו באותיות קידוש לבנה
הפסקאות המדברות על האינטרס
הציבורי.
ביטוי
קלוש זה הצדיק את שליחת המורים לעשורים
נוספים של עבדות עולם .
בית הדין לעבודה,
שמעצם המנדט שלו נועד לתווך
בין המעסיק לעובד,
החליט להפוך לבג"ץ
– לא פחות ולא יותר,
ולהפוך ממתווך ובורר בין
צד א' וצד
ב', לאבירו
המושיע של צד ג',
ש"האינטרס"
שלו כה גדול,
עד שכלל לא טרח להופיע
למשפט. לא
זאת בלבד, אלא
שבסקרים האחרונים שנעשו,
התברר ש 64%
מהציבור בכלל תומך בעמדת
המורים, כך
שאם מעוניין היה בית המשפט באמת ובתמים
לשרת את האינטרס הציבורי,
היה פוסק בדיוק את ההפך.
אם כך איזה "ציבור"
ואיזה אינטרס בדיוק משרת
בית המשפט?
בית
המשפט "לענייני
עבודה", באופן
חשוד, מעולם
לא חשב להפעיל צו על הממשלה לקבל את הצעת
המורים השובתים – בדיוק להפך.
בית המשפט "לעבודה"
מושך ידו מכל מזימה להפעיל
לחץ על הממשלה לקבל הצעות אלטרנטיביות.
את העבודה הזו הוא ישאיר
בוודאי לבג"ץ.
שם השופטים הם מפורסמים
חזקים ובעלי שם,
ומה שחשוב יותר,
עליהם אי אפשר לאיים באופן
בלתי מפורש באי קידום.
זה הרי נחמד לשחק בבג"ץ,
לחפש בספרי חוק עבי כרס של
תרבות יהודית,
משנה,
גמרה,
חוקי יהודי,
חוק עות'מני
וחוק מנדטורי,
את ק"ן
הטעמים לפלפול השרץ,
אבל אסור בתכלית האיסור
להרעיש יותר מדי בזמן המשחק ולהרגיז את
ה"גדולים".
מוגולים,
כך קוראים להם באנגלית,
הכוחות הנסתרים,
האלים באולימפוס,
הנה כאן ועכשיו ,על מגש כסף'
הוגשו לפניכם שלושה טעמים,
לפלפל את השרץ הקרוי:”
לית דין ולית דיין”.
לקרוא להם "גדולים",
מרמז על זעירות ואפסות
שלטונות החוק של ארצנו,
שב-60
שנה לא הצליחו לבטל את
האפליה החיובית של בני הישיבות,
את הלנת השכר במשך יותר
משנה ע"י
הממשלה ואת המדדים המגוחכים ל"קיום
בכבוד", אבל
ירימו בשמחה את סנדלם שנקנה במשכורת
הגבוהה של השופטים,
בכדי למחוץ את החרקים
המטרידים הקרואים עובדים,
שכל רצונם הוא להקים בית
ולהתרבות.
מעשה
זה מעלה שאלות מעניינות רבות,
לגבי אופייה של החברה
הקפיטליסטית,
לגבי ההסתמכות שלה על עבודה
אל מול עבדות.
שאלות של עובדים זרים,
אינטרס ציבורי מול אינטרס
פרטי
ועוד סוגיות מרתקות.
אולם
בעוד אנו נתדיין ונתפלפל בהיכליה המוארים
והמורמים מעם של האקדמיה הסלונית,
ימשיכו
המורים לטפל בילדים שלנו,
במשכורת
של פיליפינית,
עד
לפעם הבאה שיחליט עו"ד
בעל השפעה להפעיל קשרים,
אם
אמנם כך היה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
