ארכיון דון קישוט:

אזהרה: הפוסט הוא לגיל 18+ בלבד, יש כאן גסויות.

שמישהו יסביר לי בבקשה כמו לילד, מה הוא הקסם חוצה העשורים של הסרט "כשהארי פגש את סאלי"? בילי קריסטל הוא לא בדיוק בראד פיט, הוא אפילו לא מספיק יפה בכדי להיות אחיו המכוער של בראד פיט. מג ריאן נראית כמו פנטזיה פדופילית, שכנגד כל הסיכויים, היגיעה לגיל העמידה. הסרט מלא בפטפטת יאפית שגורמת לי לרצות לזרוק נעל על הטלוויזיה, ואם מישהו חושב שנשים נאנחות כך במקומות ציבוריים, אז החברים שלו צריכים לבטל לו את המנוי לתחנה המרכזית הישנה. למרות זאת, הסרט הפך לקלסיקה, כנראה בגלל שהוא מטפל בבעיה המסובכת ביותר מאז "מה קדם למה הביצה או התרנגולת" קרי האם גבר ואישה יכולים להיות ידידים.

השאלה הזו, שהתשובה עליה ברורה מראש, דרך אלפי ניסיונות כושלים בביוגרפיה של כל אחד מאיתנו, תצוץ תמיד. כי בעצם לזכות בחבר מהמין השני, שלא מעוניין בך מינית, זה כמו לזכות בגביע הקדוש. זה כמו להשחיל (סליחה מראש על בחירת המילה) מרגל בשורות היריב, שידווח את הסודות הכי כמוסים של היריב; ימנע ממך בזבוז משאבים מוגזמים כנגד מטרות שווא בדרך ליעד הנכסף: שותף שיאהב אותך גם כשאתה מסתובב עם התחתונים עם החורים ממחזור ז' של קייטנת "מעלה קאקאמייקה" בהרי ירושלים. YEAH BABY! .

הגמול הזה, כלומר החיבור לחצי השני, הסיר למכסה השקע לתקע ( שלא יטפס לך על "העמוד החשמל"), הוא הסיבה היחידה שאנו מוכנים להטיל ספק בתוצאות ממצאנו עד עתה, ולהמשיך כנגד כל הסיכויים להשקיע בכרטיס הלוטו הכושל הזה פעם אחר פעם. קטונתי מלבקר את המנסים, החלום אכן רחוק, אך מצדיק את המטרה. כל אחד זקוק לפעמים לקצת חכמה מלמעלה – "מלאך משגיח”.

כאן בדיוק נעוצה הבעיה. ההגדרה של "החבר" הזה כמלאך – יצור נטול אינטרסים שכל מטרתו היא טוב – אינה תואמת את המציאות. אין מלאכים על הארץ, כולנו בני אדם מלאי יצרים, ורק מפני שלצד אחד אין מחשבות מסוג זה כלפי האחר, כלל לא אומר שהמצב ההפוך לא ייתכן. גם אם הוא יצהיר, יבטיח, ידפוק על עץ, יקרקר כמו תרנגול ויפליץ כמו בריטני ספירס, עדיין ברור כשמש שכשיש קשר יש גם רווח כלשהו.

הרווח לא צריך להיות מיידי, אנו חיים בעולם כלכלי של מניות ואופציות. באותה הדרך בה משכנעים אדם לסכן את עתידו הכלכלי להשקעה כעת, למען רווחים בעתיד, קל לשכנע אותו להמר על עתידו הרומנטי בדרך הזו. באותה הדרך בה מביאים אנשים מושכים, מצחיקים ומקובלים לפרסומות בכדי לשכנע אותנו לתת את הכסף שתכננו לקנות בו אוטו/דירה/מיטת מים/ מראות לתקרה (טוב בואו לא ניסחף), משכנעים אנו את אותו פלוני- אלמוני , דרך כוחו של החיוך הנוצץ, ללכת ברגל, לגור בשכירות, להסתכל בלילה על סדקים בתקרה ישנה, ולתת את פרי עמלו לבחור חייכני בתמורה להבטחה מעורפלת לרווחים בעתיד, שלא בהכרח תמומש.

מה מניע אדם שקול מן היישוב להסכים לזה? על זה יעבדו סוללות של פסיכולוגים פסיכיאטרים ופירסומאים משני צידי המתרס, אבל אין להכחיש את העובדה שזה עובד, אנשים מוכנים מרצונם החופשי למחוק את זהותם ורצונותיהם בתמורה לדקות ספורות בשולחן של המקובלים. זה דבר עצוב יותר מאשר זה כואב, זהו סוג של ניצול הדדי וחבל.

הניצול הזה אפשרי משום שככל שאנו מתקדמים במעלה משעול ההתבגרות, אנו משנים את ההגדרות שלנו לאהבה. פעם זה היה להחזיק ידיים, אחר כך להתנשק, משם עברנו למישושים, שמהר מאוד הפכו למזמוזים, ואחר כך המצאנו לזה שמות קליניים או גסים, במטרה לסלק את הנושא לגמרי מסדר יומנו הרגיל.

המשכנו את החיים שלנו, הקריירה שלנו, והתייחסנו לרצון ולצורך שלנו באהבה כמו למסעדת אחמד את סלים: כל עוד המחיר לא גבוה מדי, וכל עוד השירות היה מצוין, היינו עוצרים לקוויקי, עצירת שירותים, והיידה חזרה לדרך, עד לפעם הבאה שהשלפוחית תצעק.

הגישה הזו, בין השאר, הולידה את מעמד הידיד, או במילים אחרות האדם שיאיר את עיננו לגבי ה"מבצעים בדרך" : שלם משחק מקדים עכשיו, וקבל שני זיונים במחיר אחד. תגזור קופון ותשתמש בו בזמן (יום השנה/הולדת), ותקבל זיון בהנחה של 50%. ואסור לשכוח את המהלך המסחרי החשוב ביותר: להתמקח, playing hard to get , וכך לקבל דברים בזול. המתווך, הידיד או you name it , הוא החפרפרת בחנות שיסבר את אוזננו לגבי כל המבצעים המשתלמים, והכל במחיר האפסי של דקות ספורות במחיצתנו. חבל רק שהוא לא יגזור קופון או יקבל הנחות... לכל היותר זהותו תישמר בסוד.

כל העמוד וחצי האלה נועדו בכדי להמחיש נקודה אחת חשובה. “יחסי ידידות" הם יחסי ניצול. נכון שזה לא ניצול בוטה או אכזרי, אבל אלא עדיין יחסי ניצול לכל דבר בו התמורה לא שווה . מי שמאמין שהרווחים שהוא יקצור בעתיד, מצדיקים את ההשקעה הקטנה הזו , שיזכור, כי במקרה של הפסד, הוא לא המפסיד או הקרבן היחידי, גם הידיד הוא הקרבן, שלעתים ישלם מחיר גבוה יותר. המבט התמים אל מול הזעזוע של ה"ידיד" בכך שלא הבטיחו לו שום דבר, לא מכסה על העובדה שבמשך זמן רב נתנו לו, לפחות בשתיקה, להסיק שכן.

היופי של המין האנושי הוא שתמיד יהיו ידידים וידידות לצדכם. גם כשתגיעו למצב הגרוע ביותר, עדיין יהיו כאלה שיהיו מוכנים לעזור לכם. אולי זו הסיבה שפעם אחר פעם מציל המין האנושי את עצמו מכליה. אולם הגדולה הזו באופי האנושי, בעיניי לפחות, שקולה לנשק יום הדין, להפעלת מכשיר יקר ומשוכלל, שנועד למקרים החמורים ביותר, ולכן בעיני וזה חילול קודש לנצל אותו לדברים טריביאליים כמו עוד ארוחה במסעדת אחמד את סלים.

הדברים נאמרו במין זכר אבל מכוונים לבנים ולבנות, ללסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, המפרודיטים, א-סקסואלים, היפוסקסואלים, היפרסקסואלים אנדרוגנים וטרנסוסטיטים  ושאר מחלקות המין האנושי למיניו.

שבת שלום!