ארכיון דון קישוט:

דבר הערך הנגיש ביותר, גם למרוד שבעניים, הוא החלום. רק צעדו כמה צעדים בכל שכונה ישנה, החל מדרום תל אביב, וכלה בצפון ירוחם, ומהר מאוד, גם מקרנות הרחוב, ייגש אליכם קבצן עם ניצוץ של חיים בעיניים שיוכיח לך באותות ובמופתים, שהמצב שלו זמני הוא, ובקרוב יהפוך אם לא לעשיר אז למבוסס. אתם ודאי תסתכלו על הקבצן בחיוך חצי מתנשא חצי מרחם ותמשיכו הלאה אל עבר השקיעה נדים בראשכם, לא לפני שרכי הלב שבכם יותירו אגורות ספורות בפחית השימורים שלו.

האגורות הללו – הם שוויים של חלומות בימנו. רבות הן הסיבות שאנו רואים זאת כך. חלקנו מעולם לא קיבל הזדמנות להגשים את חלומותיו, חלקנו קיבל הזדמנות אך לא היו לו האמצעים, וישנו חלק ההולך ומתרחב בעם שלא קיבל וגם לא יקבל לא אמצעים ולא הזדמנויות.

לעומתם, מסתובבים בקרבנו מעטים – ישנם אף שיאמרו מעטים מדי – של יחידי סגולה, המשופעים הן בהזדמנויות והן באמצעים, ובכל זאת אינם מוכנים להציע לכלל ישראל – המהווה את הסולם שעליו טיפסו, ועליו אף עומדים בצמרת – לא מזה ולא מזה. הדבר היחידי שהם מוכנים להציע כתחליף "ראוי" הוא את חלומותיהם.

היום בשעת בין ערביים, חזיתי באדם, שגרם לי להרגיש כך. אקירוב היה שמו וגורדי שחקים בתל-אביב עיסוקו. האדון הנ"ל התיישב לו על ספסל בערוץ 2 ,בתכנית "פגוש את העיתונות", והמענה היחידי שהיה בפיו לשאלות הכתבים התוקפים אותו על כך שהוא מקצין פערים היה הצצה חטופה למגילת החלומות שלו.

גולת הכותרת בנאום שלו – הייתה חינוך: חינוך, כך אמר, יגרום לכל אזרח שירצה בכך להיות עשיר כמותו. חינוך! כך קרא, הוא הדרך לצאת ממעגל העוני. חינוך, תואר אקדמי ושוב לקינוח ... חינוך, ניתכו על צמד עיתונאים מנוסה, שגירדו בפדחתם, ותהו כיצד יצליחו בדרך לא דרך להחזירו לתלם ההסברים. כיצד יגרמו לאקירוב להפסיק להאשים אחרים ולהודות, שיש בידיו הן את האמצעים והן את ההזדמנות להגשים את החלום, אם כך רצונו.

ד"ר מרטין לותר קינג אמר בארץ שסועה, לקהל של  רבבות , יש לי חלום (I have a dream) כשהסביר בארה"ב, שנבנתה בזיעתם של עבדים, את חזונו. כה טבועה הייתה הגזענות אז, עד שאפילו נבנו בתי שימוש נפרדים ללבנים ולשחורים, שמא ,רחמנא לצלן, תתערבב צואה לבנה בצואה שחורה. במציאות בלתי נתפסת זו, נאם ד"ר מרטין לותר קינג על חלום בצורתו הטהורה ביותר, משהו שלא היה מעולם – שאפשר רק לדמיין, במיוחד עבור אדם בעל צבע עור כשלו. אקירוב בעל האמצעים ,לעומתו, דיבר בעיניים מצועפות על דבר שלא מזמן היה בידנו ,נשמט ונותר מוטל על הרצפה, כעל מטרה בלתי מושגת, אפילו לאדם שכמותו, האומנם?

אין דבר קל יותר מלהאשים אחר, אדם חווה והנחש עשו זאת משחר האנושות, אך בגן עדן שלט ממעל ריבון, שלא נתן לאחריות להמשיך להתגלגל הלאה. בטריו (שילוש) הנוכחי, הוא היה חסר עד לכדי כאב. כך בהיעדרו התגלגלה לה האשמה במהירות מסחררת ממרומי מגדלי השן של אקירוב, לתחתיות הביבים של עם ישראל. טל פרידמן ודאי היה מנער אבק מפאת ה"שלי יחימוביץ'” שלו, ובכיווץ שפתיים אופייני היה מצייץ: "עוד מקרה של ניצול נכנס לדפי ההיסטוריה ". אינני טל פרידמן, אינני מצחיק כמוהו, אך סבור אני שהרטוריקה של אקירוב נכשלה כישלון חרוץ.

קשה לי להאמין שאדם הבונה גורדי שחקים במרכז תל-אביב, נבצר מיכולתו לבנות בית ספר אחד בפריפריה. ההזדמנות והאמצעים, שהוא טוען שחסרים לו לממש את חלומו, נמצאים בהישג ידו הלכה למעשה. לא זאת בלבד, אלא שאני מתפלא שבמדיניות הכלכלית הנוכחית, בה המדינה מפריטה כל פיסת רכוש השייכת לכולנו, החל באדמה וכלה במפעל משגשג, אין ומעולם לא הייתה כל דרישה מהזוכה במכרז לתרום באופן הזה ישירות. גם אילו נבצר היה מיכולתו,באשמת עיוות דין מקומם, לבנות בית ספר לטובת העם שנתן לו מאדמתו להעשירו, קמצוץ משלוש המיליארדים שלו יותר מאשר יספיקו לסבסד כמה מורים בפריפריה – אולי בשדרות.

עם זאת, הטיעונים האלה כנגדו הם בבחינת ברכה לבטלה במקרה הטוב, משום שמעטים יקראו אותם. וגם אם לא, מכונת יחסי הציבור המשומנת ששוכנת בפק"ל של כל מיליארדר, תמצא דרך להפריך גם אותם. סיפורי סינדרלה הם הקמח של לחם חוקנו. אנו מעדיפים את העשיר החדש והחברותי, המנצל את עוניו בעבר כדי לתרץ תרומה מעטה בהווה, על פני העשיר הוותיק והמנוכר, בעל מסורת של תרומה נדיבה לקהילה.

הגישה הזו, שעולה לנו ביוקר מידי שנה, מומחשת גם במצבה העגום של החברה הישראלית. אדם עני חולם להגיע היות עשיר, אדם קבצן חולם להגיע להיות עני, ואילו מי שאף לדרגת קבצן לא הגיע, חלומותיו מסתכמים בכך שיום אחד אדם "כמותו", יעפיל לפסגות שנבצר ממנו מלפקוד, ויעניק לו רגעים ספורים של נחת. הדבר הזה מתקיים בפוליטיקה כמו גם בפיננסים.

כמה מעליב הוא כשכוכב השביט הזה, לאחר שנשם אוויר פסגות, מוכן להשליך למטה, לא כסף, לא פירורים, אפילו לא חלומות בלתי מושגים, אלא רק קלישאות חבוטות ממשרדי היחצ"ן שלו לגבי חלומותיו.

הערה: הדברים הנ"ל נאמרו "כדעה סובייקטיבית" של צופה בראיון בלבד,העובדות המובאות כאן, אם ישנן כאלה, לא נלקחו מתחקיר, אלא מהקשבה לראיון ומרושם אישי.