ארכיון דון קישוט:

בשבוע האחרון חשתי שסדר היום שלי, מקיר לקיר, ספוג בריאליטי, החל מיום שבת ועד יום זה: שלושה ימים של הישרדות בערוץ 10, ויומיים של גריז בערוץ 2. התכניות הללו, שתיהן בפריים טיים, ושתיהן מייצגות השקעות חסרות תקדים, משנות את מפת הבידור בארץ כבר עתה בעוד אנו מדברים... וכלל אינני בטוח שלטובה.

רק לפני שנים ספורות, אני עוד זוכר שהיו לא מעט ישראלים המוכנים להישבע בסובארו שלהם, שהריאליטי פשוט לא יעבוד בארץ. “גם ככה כולם מכירים זה את זה, איפה פה הריאליטי?", ו“כולם ישנו באוהל בצבא, מה כבר יש להישרדות להציע?", היו השאלות הרטוריות הנפוצות שנישאו בפי כל בכדי לקעקע את הרעיון לפני שהתרומם מהקרקע. למרות זאת, מסתבר שבמדינה שלנו הושג הישג חסר תקדים ,שגרם לכך שבו זמנית כולם טעו, וכולם צדקו.

גל תכניות הריאליטי הישראלי, רחוק מרחק שנות אור מגל הריאליטי בעולם. קחו לדוגמה את תכנית הדגל של הריאליטי בארץ – "כוכב נולד". תפאורה מושקעת, עיבודים מוכנים מראש שאפילו טובי האומנים בארץ לא יכלו לאחל לעצמם, זמרים המתכוננים ללא הרף לאותם רגעים ספורים על הבמה, ובסלון... עבדכם הנאמן, התוהה איזה אלמנט ריאליטי בדיוק מתקיים בכל זאת?

זה לא אותו הריאליטי שתופס אנשים לא מוכנים, תחת מצבי לחץ, אותו הריאליטי, שלא בוחל אפילו ביד גסה לנווט את מצבי הלחץ בכדי להוכיח לכל העולם ולאחותו, כמה רעים ותככניים מסוגלים בני האדם להיות. זהו ריאליטי מסוג שונה – ריאליטי ישראלי, שבדומה לריאליטי בעל ניחוח הניכר, שובר הוא את שיגרת יומנו, ומראה לנו מחזה לא נפוץ בחיינו – הישראלי היפה.

קל מאוד להתפתות לאשליית הריאליטי, ולהאמין שאלה הם פניה האמתיים של מדינת ישראל – שם על אי מבודד בטהיטי, או כאן כשכולם שרים ו/או רוקדים יחד בליווי גיטרה, בתוספת כמה סיפורים אישיים סוחטי דמעות המתבלים את אווירת עודף הכישרון וההורמונים. כל זה טוב ויפה הוא, יהיו אף כאלה שיגידו בלתי מזיק, אילולא התקיים דבר מטריד אחד:הריאליטי הוא אליל! לא רק בשל עדת המעריצים הפנטית שקנה לו. הריאליטי הוא אליל, משום שבכדי שיוסיף להתקיים, הוא זקוק לקרבן אלילי של בתולות (וכן...גם בתולים).

התכונה הבסיסית אליה נדרש כל מתמודד ריאליטי, עוד לפני כישרון וחכמה, הוא הריח החדש של הניילונים, שילווה אותו כשהוא עומד בפני השופטים וועדות הקבלה. אפיהם הרגישים של השופטים, המריחים ממרחק את ביתוק הבתולים התקשורתי, ימנעו מהמתמודד הכנסת רגל בדלת בהיעדרם. כך מתקבלת תופעה עגומה של שני מעמדות – אלו שהיו בריאליטי, ואלה שעוד יהיו בו.

הנוהג הזה, שמבחינה כלכלית הוא כה מובן, גורר תופעות איומות, שכואבות במיוחד כשמישהו מנסה לשבור את הטאבו, ולנצל את הריאליטי בכדי לחדור שוב לשוק. אז נוכחים באמת המרה: על כל בתולה שהופכת לנסיכה וחיה בארמון, 20 אחרות מנוצלות – מרצונן, ונזרקות חזרה אל הרחוב. לא זאת בלבד, אלא שמיד לאחר מכן, הן מוכנות בשביל רגעים נוספים וספורים של שמלות קטיפה ומלמלה, להסתער שוב על החוויה הזו. הסוף ברור מראש כמובן, קראו לזה "עקומת הביקוש וההיצע" , קראו לזה "עיקרון שובך היונים". כמות מוגבלת ביותר של כישרונות תזכה למעמד הראוי לה, וכל השאר יהיו תפאורות. תפאורות חיות, אוהבות, מדברות, רוקדות, שרות ,בוכות ,ואפילו מתנשקות – אבל תפאורות ותו לא בג'ונגל האנושי.

בתכנית "גריז" בה לא אכפו באדיקות את הטאבו, הועלה מצעד כזה של פליטי ריאליטי : נעמה פינחסוב מכוכב נולד 3, צברי מהצמד צברי ונהרי בHOT, רוני שיינדורף מנולד לרקוד, וג'ולייטה, כוכבת העבר בעלת הקריירה המקרטעת עמדו על הבמה, והציגו מאגר לא פעוט של כישרון, ובכל זאת, לי, הצופה הנייטראלי במסך, חסר היה משהו.

לא אנסה להשלות אתכם, זה לא הם זה אני. עם זאת על בעל המאה להיות גם בעל הדעה, וכשהם מנסים לעבור שוב את הפתח במסווה של בתולה תקשורתית, הרדאר שלי משתולל. הוא מרגיש ומגביר כל שגיאה וניואנס באודישן. הוא משווה אותם לביצועים הקודמים שלהם אז, גם אם היו בתחום אחר לגמרי, ולא מאפשר לי לתת להם דין הוגן. כבר לא פורצת ההתלהבות ממשהו חדש, המוכנה למחול על השגיאות הקטנות, המלוות את הפעם הראשונה,ובמקום לראות את הצד המואר של הירח, אני שוב ושוב נופל טרף לצידו האפל, ושוב אני מודה כאן בפה מלא: ההפסד כולו שלי.

בעצם,אולי ההפסד אינו באמת כולו שלי, אולי ההפסד הוא של כולנו, בכך שאנו הפכנו את מקפצת הריאליטי, למקפצה החשובה ביותר, שלא לדבר הבלעדית, אל הקונצנזוס הלאומי. השעה הזו, בלב ליבו של הפריים טיים, מונעת מכל כך הרבה אנשים מוכשרים ומנוסים לקחת חלק בחגיגה, שלא מן הנמנע היה שהמחיצה תיפרץ לבסוף.

המנוע האמתי של הריאליטי, אינו הכסף אלא ההבטחה. לכל ריאליטי מוצמדת הבטחה למנצח: חוזה, תקליט, מופע או סתם סכום כסף גדול. ההבטחה הזו מכנסת עשרות אלפי מועמדים תחת קורת גג אחת, וזו הסיבה שיותר משעלינו לשמוח בשמחתו של המנצח, שומה עלינו לתהות כמה עשרות אלפי אנשים מוכשרים בארץ, לא זוכים לחוזה לתקליט או למופע וגם לריאליטי אינם מתאימים יותר... או בכלל.

זו הסיבה, שאני מעריץ של הסדרה המתחרה הישרדות. שם אין הבטחות בלתי ממומשות, ובטח שהסדרה הזו אינה מתיימרת להוות מקפצה לקריירה. אין בה לבבות שבורים ואין קריירות הרוסות. זו ריאליטי כפי שריאליטי אמורה להיות: אמתית, מלוכלכת, משעשעת, מרתיחה, ומעל לכל... בועתית. שמעתם נכון. על הריאליטי האמתית להיות בועה המוקפת בקרום בלתי חדיר. שם לא אבכה על קריירה הרוסה, או על כישרון אבוד.שם אדם שיאבד צ'אנס כספי יוכל תמיד לרכוש אותו מחדש בעבודה קשה. שם טמונה הבטחת הריאליטי האמתית.