ארכיון דון קישוט:

אפילו אם יצליח וינוגרד במטרה שהציב לעצמו: שינוי השלטון בארץ, לא יוכל להימלט מתווית הכישלון שתדבק בו מעתה לנצח. מהרגע שחרושי קמטים וכסופי שיער נכנסו חברי הועדה לחדר הממוזג, וטמנו ידם בצלחת בורקס הגבינה, נחרץ גורל הדו"ח ואתו גורלה של מדינת ישראל

לא בכדי בחר אולמרט בוינוגרד לעמוד בראש הועדה לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה, ולא בכדי בחרה ממשלתו של אולמרט להתעלם ממסקנותיו הקודמות של אותו הוינוגרד לגבי הורדת שכר הלימוד באוניברסיטאות. האנמיות של חברי הועדה זועקת בשתיקתה מכל פסיק בדוח הביניים. אופן ההתנהלות של חברי הועדה, בחירת המילים , חיתוך הדיבור, הלשון המתרפסת בה הם נוקטים בכל משפט ובכל פסקה והאשליה שלהם לגבי חומרתה מעידים על דבר אחד שאין לטעות בו: הם אקדמאים! ואם קיים מקום אחד, בו ספק סביר, חשש מורגש, ואי ודאות נצחית יכולים להתקיים ולשגשג במשך עשרות, מאות ואלפי שנים, האקדמיה היא בהחלט המקום הזה.

זו כנראה הסיבה שאולמרט בחר בוועדה שכזו ובאנשים אלה: אנשים עם אילן יוחסין וקידומת מרשימה בראשית שמם, שצמחו בתרבות של ספקות שתגרום בהמשך לדעיכת תשומת הלב הציבורית. בעצם ,מי מוכן שישגיח עליו בולדוג, כשאפשר בקלות מחרידה לרכוש פודל יקר ויפהפה, שיעמוד ואף יעלה על דרישות החוק?

פודל הוא לא רק חיה יקרה, אלא גם חיה תובענית, וכשקונים פודל צריך לארגן לו סביבת משחקים תואמת. מלונה לגור בה, קערה ללגום ממנה, רצועה שלא יברח, מקום לעשות את צרכיו, וגם מישהו שינקה אחריו. אסור לשכוח גם חצר שיוכל להתרוצץ בה חופשי ולנבוח כאוות נפשו מבלי להפריע לשכנים. כמובן שאסור בשום אופן לשכוח להקים גדר כלונסאות גבוהה ומסוידת לבן,שלא יגיע למקומות בלתי רצויים.

כמובן שזה לא אומר שהפודל לא יכעס, ובטח שאין משמעות הדבר שהפודל לא ינבח, נהפוך הוא. אנינות הטעם שלו תגרום לו לנבוח תכופות יותר מבולדוג. אבל מי ישמע אותו מאחורי גדר הכלונסאות? מי יבחין בראשו מבצבץ כשיזנק?  מי יבין את הנביחות המפומפנות שלו? ומה שחשוב הרבה יותר... גם אם מישהו יראה וישמע, מי מאיתנו לא ירגיש שהפודל הזה, הוא נטע זר, יוקרתי ובר מזל יותר מכפי שמגיע לו ולפתח כלפיו עוינות וניכור?

החצר בה הגביל אולמרט את מנדט ועדת וינוגרד, היא חצר צרה עד מאוד: ההכנה למלחמה, תהליך קבלת ההחלטות, והמלחמה עצמה. בחצר צרה זו הוא השאיר בעצם את מרבית אזור עשיית הצרכים בחצר השכנים שאתם הוא מתחרה: אהוד ברק לדוגמה, ובכך הבטיח שגם אם יכולו כל הקיצים , לא יעמוד לבד על קרשי הגרדום, ויקבל עזרה בהשתקת הפודל הסורר ששמו וינוגרד.

השאלה האמתית שהייתה צריכה להישאל על ידי חברי ועדת וינוגרד, היא לא מה נעשה אז במלחמה, אלא מה נעשה כעת כדי להתכונן למלחמה הבאה שעליה מצהירים מנהיגי המחבלים השכם והערב. האם החלה להיבנות תשתית סבירה של מקלטים? האם קיים בכל בית ממ"ד? האם קיים מערך לפינוי האנשים החולים למקומות מוגנים? האם יש כעת מערך פיצויים סביר לנפגעים. האם קיים כעת תהליך קבלת החלטות משופר? והאם בכלל החלה תוכנית להשגת הדברים הללו? אין פרסים למי שינחש את התשובות, אבל יותר משמראות השאלות האלה את החלמאות הישראלית הטיפוסית, מדגישות שאלות אלו משהו אחר.

האמת העצובה שממחישות שאלות אלו, היא שאולמרט לא מנהיג – אולמרט מונהג. אולמרט מונהג על ידי אנשי התקשורת שלו, אולמרט מונהג ע"י הפחד שלו מדוח וינוגרד, משיקולים קואליציוניים, משיקולים כלכליים ומשיקולים בינלאומיים אם להודות באמת, את המזחלת הזו ששמה "אהוד אולמרט", המפלסת דרכה בכפור הפוליטי מושכים כל כך הרבה כלבי זאב אימתניים, ולמרבה הצער, אף לא אחד מהם הללו קרוי :”מה יעשה הציבור".

בעצם אולי יושב לו על ברכיו פודל קטן בשם זה, מחומם תחת המעיל הפרווה של אולמרט. אולמרט יושב מחייך מאוזן לאוזן חיוך חושף שיניים צהובות; מלטף את ראש הפודל בידו השמאלית, ובימנית מאכיל אותו. הוא מחייך ביתר שאת כהשפודל מגרגר ונובח בחולשה, אך אם יעז לנבוח בקול רם או ינסה לכרסם אפילו זרת מהיד המאכילה אותו לא צריך אולמרט לעשות יותר מלהרים מעט את כנף מעילו, ולהניח לקור לחדור פנימה, ומיד הפודל ישתתק.

גם אם נתעלם מטעויות העבר שעליהן אותו פודל ברכיים אמור להתריע. אפילו אם יקרא אולמרט ברמה, כי הוא למד את הלקחים, לא העבר ירדפו אלא ההווה, כשמצב העניינים העגום בצפון ישוחזר דרומה בגבול המסוכן והפרוץ יותר עם מצרים. אותן 2 חדירות מחבלים, יהפכו למציאות יומיומית עגומה פי כמה למיעוטי היכולת בגבול הדרומי הארוך. ההתחמשות המהירה של ארגוני הטרור, היא עובדה מוגמרת. ונביאי הארמגדון כבר מחככים את כפותיהם בהנאה מלווה בניצוץ בעיניים.

אל מול מציאות שכזו, יעברו ההיסטוריונים ויזכירו את שלטון אולמרט וועדת וינוגרד כנקודת המפנה. אולי אף בעתיד יתחרה אולמרט באחיתופל בז'רגון הישראלי. אולם אין להטיל ספק, בעובדה אחת פשוטה:גם הערך הגבוה ביותר המופיע במחירון שיאלץ אולמרט לשלם בטל בשישים אל מול הנזק שיגרום ואולי אף גרם. יותר משההיסטוריונים יעריכו את המסקנה ההגיונית של הדוח, ילגלגו על התהליך המסורבל והארוך של "הוינוגרדים" עד שהגיעו למסקנה שכזו.

הפתרון לא נעוץ בוועדה, ובטח לא בדוח שתוציא תחת גלגלי השן המסורבלים והאטיים מדי של תחנות הצדק. הפתרון היחידי הוא שהציבור יפסיק לשאת עיניים לפודל שמינה אולמרט, וילך לחנות החיות ולקנות אמסטף מטעמו.