ארכיון דון קישוט:

מהו ערכם של חיי אדם? פילוסופים, משפטנים ומהנדסים ניסו במשך מאות ואלפי שנים לרדת לעומקה של הבעיה. בין אם המחיר נגבה בשנות מאסר, קנס כספי, או פחד מנקמה בעולם הבא, כולם, ללא יוצא מן הכלל הסכימו שאין לחיי אדם מחיר.  תחת זאת בכל אחד מהמקרים שהוזכרו המחיר הנקוב לא היה של חיי אדם, אלא של ההרתעה מפני לקיחה שלהם.

גם מדינת ישראל התלבטה במשך כל שנות קיומה בשאלה זו. מדינת ישראל המצויה במלחמת התשה בת 06 שנה, בה לא היה ולו שבוע אחד בו לא נהרגו ישראלים במתכוון, נאלצה לנקוב במחיר שכזה פעם אחר פעם. בתחילה מחיר חיי יהודי נרצח היה הענשת הרוצח. לאחר מכן, משהתברר שלא ניתן להעניש אותו, קבעו במדינת ישראל תווית מחיר חדשה לחיי אדם והיא "פעולות תגמול".

אריאל שרון היה בין התומכים הנלהבים של המדיניות הזו. בנאומיו הן ככמפקד והן כפוליטיקאי אמר באופן ישיר, שמדינת ישראל אינה יכולה להגן על כל חקלאי שעובד בשדה, אך יכולה היא לגבות מחיר כה כבד על פגיעה בו, כך שהצד השני יחשוב פעמיים מלעשות זאת. 

קיימות היו שגיאות רבות בגישתו זו, ששתלו את הזרעים לג'ונגל בו חיים אנו כיום. מהרגע שהחליטה מדינת ישראל שלא להעניש את האחראים, אלא את סביבתם, היא בעצם הודתה שהאשמים הם מחוץ להישג ידה, והפכה אותן לדמויות מיתולוגיות. יותר מכך היא הודתה שהיא תפסיק לרדוף אחריהם באופן אקטיבי לאחר סיומה של פעולת התגמול. בדרך שקשה לי לרדת לעומקה, בצעה ישראל שתי הנחות חסרות בסיס, שמהוות את אבן הפינה במדיניות הישראלית מאז ועד היום. ההנחה האחת היא שעל ידי הענשת הפריפריה סביב אותם טרוריסטים, תיווצר תגובת שרשרת, שתביא לבסוף לענישתם של הטרוריסטים, וההנחה האחרת היא, שאם הטרוריסטים יראו את סביבתם נפגעת, אז תתעורר בהם האמפתיה, והם יאלצו לחדול מהמעשים שלהם. 

למרות השטות המוחלטת בהנחות אלה, המשיכה מדינת ישראל לפעול לאורן במשך שנים ארוכות, ובכל פעם שלא התקבלו התוצאות הרצויות, לא רק שלא הוחלפה המדיניות, אלא ברז המים הרותחים סובב לדרגה גבוהה יותר ויותר. המדיניות הזו יצרה מציאות חדשה בשטחים והיא שאין שם מה להפסיד, העונש יגיע אליך בכל מקרה, בין אם אתה האשם ובין אם לאו. יתרה מזאת, הרבה יותר סביר שדווקא החף מפשע ייענש, משום שהוא המטרה הקלה יותר.  

האבסורד הזה יצר מציאות חדשה ודי בלתי מתקבלת על הדעת, בה יש פחד ללא הרתעה. חשבו על זה לרגע, אנשים מפחדים מישראל, אבל לא מפחדים לפשוע כנגדה , משום שהם יודעים שגם אם לא יפשעו כנגדה ייענשו בגלל אחר שפשע והתחמק. הפחד מוליד את הרצון להיות חזקים, ובצר להם פונים האנשים לאנשים החזקים ביותר בסביבתם: הטרוריסטים, והופכים להיות כמותם, ובכך הופכים לחזקים וראויים לענישה... וחוזר חלילה . כך הפכה מדינת ישראל לאחת מספקיות הדלק העיקריות של מכונת הטרור. והכל להזכירכם משום שהחליטו בממשלה לקבוע מחיר לחיי אדם.

לתופעה כזו המתחילה בשטות וגורמת לבכייה לדורות, ישנו שם והשם הוא "חטא קדמון". חטאים שכאלה קלים לעשיה וקשים להתרה, כמו החטא שלפננו. אולם כעת הוסיפה המדינה חטא על פשע והפכה גם את אזרחיה שלה, הישראלים, לחומר גלם למכונה האווילית הזו.

רק אתמול היינו עדים לרטוריקה מתלהמת, כנגד ירי הרקטות לאשקלון והקסאמים לשדרות. דומה היה שמדינת ישראל הייתה מאוחדת בדבר כלשהו לראשונה זה זמן רב. והנה בשקט בלי שהרגשנו בא המבצע בעזה לסיומו, וזאת ללא יום שקט אחד בפועל בישובים הללו. אם נמדוד את המצב החדש בפרמטרים אובייקטיביים, נגיע למסקנות הבאות. ראשית, האשמים לא נענשו, ממשלת החמאס ממשיכה ותמשיך לשלוט ביד רמה בעזה. שנית, הבעיה לא נפתרה, הקסאמים והגראדים לא בוערו מהרצועה, וקרוב לוודאי שבמשבר הדיפלומטי הבא הם ימשיכו ליפול שוב בהפתעה על ערים לא מוכנות, כדי להשיג "מאזן הרתעה" והישג דיפלומטי. אם כך התמורה היחידה למבצע  ,שיכולה לבוא בחשבון ,היא שנגבה מחיר הולם לחיי אדם שנלקחו ויילקחו .... האומנם?

רמז למחיר ההולם שנגבה ניתן למצוא כשבמקום הרטוריקה המתלהמת שהייתה מנת חלקנו רק אמש, היינו עדים היום לרטוריקה מתלהבת מן הסנקציות שהאו"ם החליט להטיל על אירן, וזאת רק יומיים לאחר הגינוי של מזכ"ל האו"ם באן קי מון לישראל. האם היה דיל בחדרים האפלוליים של מועצת הביטחון? ימים יגידו. אבל לא ניתן להתעלם מן העובדות, והעובדות הן שינוי מלא תוך שעות של הטונים הפוליטיים במדינת ישראל. תפיסתנו את האו"ם השתנתה בקיצוניות מאנטישמיים התומכים בטרוריסטים ערבים לחסידי אומות עולם המגנים את אירן ומטילים עליה סנקציות.

לא יהיו אלה סנקציות צבאיות, וכמובן לא יהיו אלה סנקציות הנוגעות למוצרי יסוד, כמו אוכל, תרופות או דלק. הדבר היחידי שנשאר, אם כך, הן סנקציות דיפלומטיות, ומוצרי מותרות. במקרה מאוד דומה ,צפון קוריאה, מוצרי המותרות כללו נגני 3PM ו DOPIים. צפון קוריאה נכנעה לבסוף, ולא היה זה החסך בבריטני ספירס שהכריע את הכף, אלא הכלכלה המתמוטטת ממילא של צפון קוריאה שהטתה את המאזן, לרעתה ובתמורה להפסקת התכנית הגרעינית הובטחה עזרה כלכלית.  הסנקציות היו כישלון חרוץ, ולא זאת בלבד אלא שמשוכנע אני שההיסטוריונים יציינו שדווקא התמדתה של צפון קוריאה במדיניות הגרעין כצעד חכם שנתן בידה כוח לכפות סיוע על העולם שלא הייתה מקבלת בשום דרך אחרת.

גם אירן נמצאת במצב דומה, מדינה על סף התמוטטות כלכלית. ולכן תפעל באופן דומה לצפון קוריאה בתקווה לקבל תוצאות דומות, אך בשעה שהפוליטיקאים במועצת הביטחון יטו את אוזנם לשווא לשמוע את הבקיעים החרישיים המתפשטים במשטרו של אחמדינג'אד, הם יתעלמו מהפיצוצים העזים המתרחשים בישראל ובעזה, אבל להם אפשר לסלוח, כי הם בניגוד לממשלה שלנו, לא קבעו מחיר כה פעוט על חיי אדם.