ארכיון דון קישוט:

כשהמקלדת משקשקת חרישית תחת אצבעותי המורגלות בכתיבת קוד, אני מדמיין כמה רועם שקשוק העצמות של חברי הכנסת שלנו יכל היה להיות, וכמה חרישי הוא כעת.היום צפיתי במהדורת החדשות ומיד תקף אותי רצון בלתי נשלט לפנות אל תשעת הקוראים הקבועים בבלוג , ולהתחנן בפניהם לאחוז ידיים ולזמזם תפילה חרישית למען נבחרי הציבור שלנו.

בכנסת שלנו עבר בקריאה טרומית חוק, האוסר להפגין מול בתיהם של חברי הכנסת. חוק זה שעבר ברוב של חברי כנסת, על ידי חברי כנסת ולמען חברי כנסת, הפך את חברי הכנסת לאלים בשר ודם החיים על הר האולימפוס, חסינים מביקורת, ואפילו מהפגנת ביקורת. החוק הזה גם הפך את הרחוב שמחוץ לבתיהם של חברי הכנסת, מרשות הציבור לשלוחה של בתיהם. זהו חוק כל יכול, שמכל המקומות, הופך דווקא את ביתם של חברי הכנסת, למקום הכי לא פוליטי בארץ.

מסכנים הם הח"כים שלנו. קול ההפגנה שלנו פוצע את נפשם העדינה של המלאכים הללו, המתהדרים בחליפה, עניבה, עוזר פרלמנטרי, חשבון נסיעות, חשבון השתלמות, קרן לקשר עם הציבור וסידורי פרישה מפליגים. מסכנים משום שעדיין, למרות כל זאת, אינם יכולים לשאת את קולו הטורדני של העם המשלם עבור כל זאת, כאשר הוא בא להפגין.

לתופעה קוראים מגדל שן. מגדל גבוה ומבוצר, שהאגדות מספרות שראשו בעננים. את חומות המגן שלו, לא תפרוץ חרב, חנית או בליסטרא. על חומותיו אלו לא יושענו סולמות המביאים פולשים. מראש המגדל הנושק לשמיים ניתן לצפות לכל הכיוונים. לימים, יקראו לכך סוכני נדל"ן בעברית קלוקלת : “ארבע כיווני אוויר" ויגבו מאיתנו תוספת תשלום על תענוג, אך לא מחברי הכנסת. כעת, יושבים להם חברי הכנסת, במרפסת הנחמדה, ובחמסין הפוקד אותנו נהנים מהרוח הנעימה הנושבת בגבהים אלה, לוגמים יין אדום מכוס גבוהה, ומטביעים בלוע שלהם על קיסם גבינה צרפתית בעלת ארומה חזקה.

המגדל הוא משן, אך החומות אינן. החומות שנועדו להגן על הח"כים עשויות מילדים וילדות.זוהי הסיבה שנתנו החכ"ים לכך שאסור יהיה להפגין מול ביתם: כדי שהילדים שלהם "לא יפגעו". בכך הפכו נבחרי הציבור שלנו, שהיו אמורים להיות מובחרי הציבור , לגרסא הישראלית למחבלים, המסתתרים מאחורי ילדיהם , כדי להגן על עצמם מתוצאות החלטותיהם ומעשיהם.

מעולם לא נפגע ילד של פוליטיקאי בנסיבות אלה. יתרה מזאת, במערכת הקשרים המסועפת של הפוליטיקה והחברה הישראלית, ילד של פוליטיקאי רק הרוויח ממעמדו של אביו. הוא קיבל מקפצה מהירה לעמדות של כוח וטעם את הצד המתוק, של החיים עתה מבקשים הח"כים את הדבש ללא העוקץ. הם לא מתירים לציבור להראות לאותו ילד, דווקא באותו הגיל הרך, לפני שהחינוך של אביו יהפכו לעותק מושלם, את הצד השני של המטבע, ואולי להפוך את רוע הגזרה. כך תהפוך הכנסת הישראלית למכונה שכפול ענקית של 120 שושלות שירדו בעם לנצח.

ואילו אני שואל, היכן יכול העם להפגין את מורת רוחו. מאחורי חומות המאבטחים והחלונות הממוגנים והביקורים המאורגנים על ידי אנשי ציבור, מאחורי השיריונים ואחוזי החסימה, מאחורי היכולת לדחות ביצוע חוקים, כיצד יוכל העם לסלק פוליטיקאי לא ראוי ממשרתו. איננו העם העתיק שערך משפט בשער העיר. אין לנו כיכר שוק בה ניתן יהיה להשליך עגבניות, ולא משאלי עם. חברי הכנסת שלנו נהנים מיכולת איטום קולית משוכללת בחדריהם, ותומצתו עבורנו לצלליות מאחורי חלונות כהים.

הרחוב מחוץ לביתם, הוא המקום היחידי שקהל רב מספיק וכואב מספיק יוכל לשאת קול רועם מספיק, כדי שקולו ישמע על ידי האנשים החשובים לאותו פוליטיקאי, ולא רק על ידי המאבטח אטום המבט. וכעת, המשטרה תיקרא כדי להוציא גם אותו מחוץ לתחום.