ארכיון דון קישוט:

אתם יכולים לאהוב או לשנוא אותו, אבל אדם כמו אברהם גרנט, שככל שמתנכלים לו רק עולה ומצליח, זכאי שאפילו הישראלי המתעב אותו מכל, יניח לרגע את החצי-מנה פלאפל, ינגב את הטחינה מזווית הפה וימחא לו כפיים. המעבר של אברהם גרנט אל הזירה הבינלאומית עם הפיכתו למאמן קבוצת הכדורגל צ‘לסי, הפכה אותו לאייטם תקשורתי בינלאומי, ולשעון זמן מתקתק.

אין ספק שאברהם גרנט הוא מאמן שנוי במחלוקת. גם "במגרש הביתי" שלו, פה בישראל, רכש לו לא מעט שונאים, ובמידה לא מבוטלת של צדק. מהרגע הראשון התנהלותו ושיטותיו היו שנויות במחלוקת במקרה הטוב, ופסולות במהותן במקרה הרע. את הצטיינותו בתחומי המנהיגות, ציננה ללא הפסק הקטנוניות שלו על מקומו בשרשרת המזון.

אין סימן גדול יותר לכך שגרנט הפסיק להיות בן-אדם בעיננו והפך לסמל כמו עזיבתו את הארץ. האירוע, שהיה צריך לאחד הן את שונאיו והן את אוהדיו, עשה בדיוק את ההיפך. בחו"ל, הפך גרנט לשנוי במחלוקת אף יותר מבישראל. תומכיו מישראל, נזעקו לדגל הגנתו, אולם אוייביו, שנפטרו ממנו סוף כל סוף, התנהגו בצורה הלא הגיונית ביותר, כשהוציאו את הקמפיין כנגדו מגבולותיה הצרים של ארץ ישראל, אל הברים של לונדון.

אברהם גרנט לא נרדף בתקשורת הבריטית בשל כישוריו, אלא בשל מוצאו. העדות החותכת ביותר לכך היא שהמסע התקשורתי כנגדו רק הלך והתגבר ככל שהתרבו הצלחותיו, ואפילו כעת, לאחר ההעפלה לגמר גביע אירופה לאלופות, הטופ של הכדורגל (הקבוצתי) האירופאי, מלאה העיתונות, גם בישראל, בכתבות על סופו הקרוב, והתפוטרותו הקרובה.

אין ספק שאברהם גרנט הוא נטע זר בממלכה המאוחדת. אולם העובדה שהוא החליף נטע זר אחר שם, זיוזה מוריניו הפורטוגלי, אדם שהיה שם פופולארי מאוד, מעלה את השאלה, האם אברהם גרנט נרדף בתקשורת הבריטית בשל איכויותיו, מוצאו היהודי או מוצאו הישראלי.

רק טיפש מוחלט ינסה להצביע על אחת מהאפשרויות כאפשרות הנכונה היחידה. אין ספק שהתשובה האמיתית היא תערובת של כל השלוש ואף יותר, לדוגמה פוליטיקה פנימית וכיו"ב. תרבות הכדורגל הבריטית ידועה כמושא חיבתם של המעמד הנמוך והאלים ועוד. אין ספק שמוצאו היהודי, וגם הישראלי של גרנט משחקים תפקיד בכך. אך גורמים אלה הינם חלק קטן ובלתי משמעותי מן התמונה הכוללת.

אברהם גרנט אינו נרדף בתקשורת הבריטית משום שהוא יהודי, או ישראלי, כלומר תושב מדינה ללא הישגים משמעותיים בכדורגל. אברהם גרנט נרדף בתקשורת הבריטית פשוט משום שהוא אברהם גרנט. הוא אדם שאיננו מבין את הנפש הבריטית, ואת התקשורת הבריטית. גרנט, שידע לתמרן את התקשורת הישראלית בכזו קלות, איננו מבין כלל שהאישיות הישראלית של האדם "שלא מדבר אלא עושה" היא הדבר האחרון בו מעוניינים הבריטים בכלל, והתקשורת שם בפרט.

אילו היה אברהם גרנט, מתנהל בנינוחות ובשנינות מול התקשורת הבריטית. לו היה שוכר יועץ תקשורת, שיאיר את עיניו לגבי המסרים אותם הבריטים מעוניינים לשמוע בתקשורת, אין ספק שדרכו הייתה קלה יותר. אין דבר שהבריטים אוהבים יותר מג‘נטלמן, המתנהג באדישות כלפי המתקפות כלפיו. אך אברהם גרנט, בוחר באסטרטגיה מאוד ישראלית, החרמה או סתימת פיו, ובכך אינו נתפס שם כבעל כוח ועוצמה דוממת, הכה חיוניים לתפקיד מאמן, בוודאי שלא חיוניות, אלא בעל פגיעות מהדבר הפעוט ביותר – מילים, ובכך מטיל צל כבד על יכולתו להנהיג 11 שחקנים.

התנהלותו של גרנט בצ‘לסי, מזכירה לי מאוד את התנהלותו של שייע פייגנבאום, בהפועל תל-אביב. גם הוא היה קלף בלתי צפוי שנקרא אל דגל האימון של קבוצתו בזמן משבר חמור . גם לו ניתנה משימה ברורה (להישאר בליגה), וגם הוא השיגה מעל ומעבר. אולם שייע פייגנבאום היה אדם גס במונחי התקשורת הישראלית, אדם לא נעים, וככזה מעולם לא קיבל חיבוק ופירגון ממנה. בהיעדר הפירגון, נעלמה גם תמיכת האוהדים, המתנהגים ברובם כעדר (בכל מועדון בעולם). לבסוף לאחר שהשיג פייגנבאום את מטרתו, והשאיר את הפועל תל-אביב בליגה הראשונה, סולק והוחלף על ידי מועמד אהוד יותר בתקשורת.

גורלו של אברהם גרנט לא יהיה שונה. הסיבה לכך היא שמועדון צ‘לסי איננו באמת מועדון כדורגל, אלא תכשיט לצווארו של אוליגרך רוסי. תפקידו של תכשיט הוא לא לנצח תחרויות, אלא להעלות את היוקרה של הבעלים העונד אותו. גם עם אליפות אירופה בארון הגביעים של צ‘לסי, גרנט עדיין ישמש כגרגר של ליכלוך בראש בתצוגת התכשיטים המזהירה שמבקש הבעלים אברמוביץ‘ להעמיד.

לא לגביע אירופה אברמוביץ‘ זקוק, כמו ליוקרה הנובעת מההכרה בכוחו להקים קבוצה שכזו. הוא לא רוצה נבחרת טובה ויעילה כמו שהוא רוצה נבחרת יוקרתית. אין דבר הצועק יוקרה יותר מקבוצה יקרה, ואין דבר הצועק שוק כמו אברהם גרנט, המגמגם בעילגות במסיבת עיתונאים, בראש ערימת ההיהלומים המלוטשים שאברמוביץ‘ כה טרח לאסוף. זו הסיבה, שאברהם גרנט יוחלף לאחר שימלא את תפקידו ביהלום אירופאי בעל שם בתפקיד המאמן, ובכך יממש את מטרתו של אברמוביץ‘ כשינסה לזכות באהדה בתחום הפוליטי.

גרנט היה כוכב שביט, וכוכבי שביט גורלם להישרף ולהיעלם. שאיפתו של גרנט לחזור לתפקידו הקודם לא תמומש, וזאת משום שאף מאמן לא יסכים שצילו המאיים של מאמן שכבר הביא את צ‘לסי לגמר, יוטל עליו מאחורה. כל מאמן בעל שיעור קומה, יודע שבמקרה כזה, עם ההפסד "האחד יותר מדי“, הוא יוחלף באברהם גרנט, וכל ההישגים מרגע זה ואילך ייזקפו לזכותו של גרנט, בעוד כל הכישלונות ייזקפו לחובת המאמן הישן ויהרסו את המוניטין שלו. זו הסיבה שסילוקו של אברהם גרנט תהייה הפעולה הראשונה על סדר היום בשנה הבאה.

אם כך, לא נותרה לאברהם גרנט אלא המורשת שישאיר עם עזיבתו. ולכן ירצה בוודאי גרנט לעזוב כשזיקוקי האליפות מלווים את דרכו החוצה, זיקוקים שיקנו לו אפשרות נוספת להוכיח עצמו במועדון יוקרתי פחות, ולבסס לעצמו שם. ואז , הפעם בזכות ולא בחסד, לחזור אל ראש העמוד ממנו הופל. אולם גם כאן כשל אברהם גרנט, אולי בפעם האחרונה, בהדלפות על התפטרותו. בכך סימן את עצמו כברווז צולע – מנהיג חלש שלא יוכל לכפות את מרותו על שחקניו, שמעמדם ומשכורתם מובטחות ואינם זקוקים לו. וכעת גם הישגו האחרון – גביע אירופה לאלופות יוטל בספק, ואיתו גם עתידו.

בין אם תאהבו או תשנאו אותו, אברהם גרנט הוא המאמן הישראלי היחידי בעל שם באירופה. והוא יכול להיות החלוץ המפלס דרך לשאר, או הגופה החוסמת לכולם את הדרך. כל מאמן עתידי יושווה לאברהם גרנט ולהישגיו. מאמן ישראלי באירופה הוא יותר מיוקרה, מאמן ישראלי באירופה זה נסיון וקשרים, שינוצלו לאחר מכן לקידום הכדורגל הישראלי. ולפני שניתן לרגשותינו כלפי גרנט להשפיע על תקוותינו כלפיו, כדאי שכולנו נזכור: אוייביו ושונאיו כאחד, שההצלחה שלו היא ההצלחה של כולנו.