בימים האלה,
כשברק אובאמה עשה היסטוריה,
והפך למועמד השחור הראשון לנשיאות
ארה"ב,
כל מהדורות החדשות ברחבי העולם שידרו
את נאום הניצחון שלו...
כן, גם כאן.
מתוך שברירי המשפטים של נאום הבחירות
שלו, דלה כל עם
ועם את הפרטים הרלבנטיים בעבורו,
וכל עם, אפילו
האיראנים והסוריים – הפלדה שמרכיבה את
ציר הרשע – יצאו מרוצים.
לאחר שהסתיים הנאום,
ישבו עשרה פרשנים מעונבים ודנו בכל
דקת נאום, ובהשלכות
העתידיות של הדבר עליהם ,במשך
זמן רב..
ישראל זכתה
לסיקור רחב מן הרגיל,
ולכן קיבלה דקות ארוכות בנאום אובאמה.
זה גרם לכך,
שדקות הפשרנות באולפן בישראל יתארכו
אף הן. אולם
בעבור כמליון איש היו דקות פרשנות אלו
דקות מיגעות, דקות
משעממות, הם
הביטו בעצבנות במחוגי השעון המאובק שלהם,
וחיכו שהפרשנות תסתיים.
הם חיכו רק לשלושת הדקות היחידות
שיהיו רלבנטיות בעבורם בימים הקרובים,
שלושת הדקות הקרואות בפינו התחזית.
לא אחד,
אלא שני גלי חמסין יגיעו אלינו בקרוב.
ועבור מאות אלפי איש הגרים תחת קו
העוני, יהיו
אלה ימים ללא מיזוג.
ימים של ריקבון ומחנק בזיעה שלהם.
אנשים אלה,
החיים תחת קו העוני,
שממילא הוצמד להם דימוי שכזה,
מזוהם, הולכים
אולי בפעם הראשונה להצדיק אותו.
זה קל מאוד
לבחור מסיכה אחת,
ולדמיין שכל מאות אלפי העניים,
הם פרצוף אחד,
ולא רק עם אחד,
עם זהות אחת.
נתניהו, מי
שיהיה ע"פ
הסקרים בעוד שנה ראש הממשלה נקט במהלך
הזה כשגייס תמיכה ציבורית לקיצוץ הקיצבאות
המגיעות להם. הוא
פשפש בשק המסיכות ומצא את "מסיכת
הקומבינטור", זה
שחי על הבטחת הכנסה,
למרות שאינו נצרך,
וטען בשם זה,
שצריך לאלץ אותם,
את מאות אלפי אנשים האנשים הזקוקים
לסיוע לעבוד, גם
אם הדבר גורם להם נזק.
לבסוף הוא הצליח במשימתו.
ומהמסיכה הזו,
של הקומבינטור,
צמחה לה תוכנית וויסקונסין.
בשפה כמו
שלנו, שמטמיעה
ומעברתת מילים בכזו קלות,
בעיקר בשכבות הנמוכות,
זה מעניין,
שדווקא צמד המילים:
“תוכנית וויסקונסין"
נשאר ללא שינוי.
למרות מיטב מאמציהם של כל הספינולוגים,
יועצי התקשורת ומשרדי הפרסום,
ולמרות שינוי יזום של שם התוכנית
ל"מהלב"
או "אורות
לתעסוקה",
עדיין בוחרת עדת המובטלים,
המורכבת ממאות אלפי עולים,
זקנים ונכים חלקית מעמים שונים ומעדות
שונות, להשתמש
דווקא בשם שובר השיניים הזה:
תוכנית וויסקונסין.
את התופעה הזו ישנה רק דרך אחת להסביר:
פחד. הפחד
להתעסק עם התוכנית,
הפחד להרהר בתוכנית ואפילו הפחד לחשוב
מה יקרה למי שנכנס לתוכנית ולעיתים קרובות
לא יחלץ ממנה. כך
רובץ לו במשך שלוש שנים,בשולי
החברה הישראלית,
ספינקס האבן הזה,
תוכנית וויסקונסין,
וניזון על אותם חסרי מזל שמעדו
בשוליים.
עבורנו,
קבוצת האנשים שיש לה את הכסף והאמצעים
להגיע למחשב, ולשלם
לספק אינטרנט עבור גישה לבלוג,
זהו השרות המושלם.
מפגש אינטרסים מהמעלה הראשונה.
אנו, הבטוחים
שלעולם לא ניפול לשוליים,
מרגישים בטוחים מהמפלצת הזו.
ומקבלים ממנה עמלה מזערית בדמות החזרי
הבטחת הכנסה. ואילו
המפלצת ממשיכה לאכול להתפטם ולגדול.אמנם
כרגע היא עדיין בשוליים,
אך במהרה יהיו השוליים צרים מדי בעבורה
והיא תפלס את דרכה אל דרך המלך.
תוכנית
וויסקונסין במובנים רבים משקפת את
הישראליות בכל הטוב ובכל הרע שלה.
היא החלה בשנת 2005,
כתגובה לכישלון המדינה למצוא פתרון
למאות אלפי המובטלים.
ה"כישלון
הזה" נבע
מסיבות רבות, בעיקר
המדיניות החופשית של העובדים הזרים שהתירה
הממשלה, אך
הממשלה מעסיקה יועצי תקשורת,
ואילו המובטלים לא.
לפיכך החליט “הגל החדש"
הפושה בכלכלה הישראלית,
זה המקורב לשלטון,
שהפתרון לכל חולי ומכאוב בכלכלה
מסתכם במילת קסם אחת:
“הפרטה".
בתי הספר גרועים?
אין בעיה,
נפריט אותם.
הנמלים יותר מדי מסורבלים,
נפריט אותם.
החשמל יותר מדי יקר?
מישהו כבר הציע להפריט?
כך החלו להתעופף בארץ הקסמים הישראלית,
פיות קטנות עם כנפיים שקופות העשויות
דיפלומות של הארווארד,
וזרקו אבק הפרטה על כל שיח רענן.
הם פיזרו אבק הפרטה על כל חוף ציבורי
ועל כל גבעה הגבוהה דיה לאנטנה סלולרית,
עד שלבסוף התחלנו כולנו לסלק אבקת
הפרטה מהחורים האינטימיים.
אוטופיית ההפרטה נמשכה זמן רב,
אך גם בארץ קסם שכזו,
בה אנו חיים,
נעלמו לבסוף כל העצמים שניתן להפריט,
אך הפיות הקטנות לא הצליחו לכבוד את
אינסטינקט ההפרטה,
ולפיכך עברו אל הדבר היחידי אותו יכלו
עדיין להפריט :אנשים.
להפריט אנשים
זה כלל לא פשוט,
ויכול לגרום לכל "בועת
ההפרטה" שניפחו
להתפוצץ בפניהם,
ולכן החליטו להתחיל "להפריט
מהשוליים", כלומר
אנשים החיים בשוליים.
תחילה הפריטו אסירים,
ופירסמו מכרזים לבתי כלא פרטיים,
אך לבסוף עברו למובטלים,
ודנו מאות ואלפים מהם,
לשלוש שנים של עיטושים נזלות וחנק
בלתי פוסק מאבק ההפרטה שמייצרת תוכנית
וויסקונסין.
כמו כל דבר
שנעשה בארץ, ההפרטה
בוצעה באופן לקוי.
דווקא במדינה כמו שלנו,
מדינה המפריטה את המפעלים המצליחים
במחירים הנמוכים בהרבה משיעורם האמיתי,
את המפעלים הכושלים,
קרי האבטלה,
מפריטה המדינה בערכים הגדולים
בהרבה מערכה האמיתי.
בעלי ההון,
האחראים על חברות כוח האדם שעתידים
היו ליישם את תוכנית וויסקונסין,
שוכנעו בסיפורים המצוצים על מדינה
קטנה בעלת הון אנושי של אנשי מקצוע מעולים
אך עצלנים, שאם
רק יינתן להם "העידוד
הנכון", יהפכו
למכונה משומנת היטב ויכניסו הון חסר תקדים
ליזם האמיץ שיעשה זאת.
ועל סמך הבדיה הזו,
נקבעו התעריפי ההפרסה להשמת אנשים
בעבודה, ותעריפי
העונש לסרבני העבודה.
חברות השמה מחו"ל
נהרו לארץ על סמך הבטחות אלה,
והסכימו להוריד את תנאי המכרז עוד
יותר כדי לזכות בו.
בבוקר לאחר
הזכיה במכרז, פתחו
מנהלי החשבונות של הזוכות את הספרים,
והריחו את כוסות הקפה שלהם,
לראות אם לא נשפכה לשם בירה בטעות
במסיבת הלילה הקודם.
במקום בעלי המקצוע המעולים והעצלנים,
גילו אנשים חרוצים שהגורל היכה אותם
מכה אנושה והמתקשים מאז לעמוד על הרגליים:
אימהות חד הוריות,
עולים חדשים,
ואנשים שפוטרו בגיל 40+
, אנשים שאף מעסיק לא מעוניין בהם.
הרשימה יכלה להמשיך,
אך שלוש מילים יסכמו את המקרה הזה:
"קניית חתול בשק".
קניית חתול
בשק עבור אדם פרטי,
זהו סיפור שמספרים לחברים בפגישת
מחזור לקול צחוקים.
אולם קניית חתול בשק בעבור חברה
ציבורית המוציאה דוחות שנתיים בבורסות
ברחבי העולם, זהו
אסון בקנה מידה ענק.
בהתקף זעם וחרדה,
עברו ברגע ההוא אל מול עיני המנכ"לים
הכותרות הבאות:
“ירידת ערך המניה",
"פיטורים",
“איבוד מוניטין מקצועי"
או במילים אחרות,
העובדה שגם הם יזדקקו בעתיד לתוכנית
וויסקונסין.
כדי להמתיק
את רוע הגזרה, גמלה
בליבם ההחלטה,
להחזיר את הכסף מקניית החתול בשק בכל
מחיר. ובמקום
להתאמץ למצוא עבודה למובטלים,
החליטו אותם מנכ"לים
חסרי פנים ושם,
להכות את אותם אנשים שהוכו ממילא,
במכה אחת אחרונה,
ולשלול מהם את הקיצבאות בכל דרך.
כך הפכה לה תוכנית וויסקונסין,
הקרויה על שם המקום שממנה הובאה,
לתוכנית הקיבינימאט,
על שם המקום שאליו היא שולחת.
על גלי השבר
והמצוקה שיצרה התוכנית,
גלשו מאז פוליטיקאים רבים.
אחד מהם, אלי
ישי מש"ס,
מונה להיות שר התמ"ת,
השר הממונה על תוכנית וויסקונסין,
והבטיח לבטל אותה.
זה זמן ארוך שהוא מצהיר על כך,
אך אף מהלך רציני בכיוון זה לא נעשה
על ידו. התוכניות
בארבעת הערים,
ממשיכות לפעול בקדחנות,
ובדלתיים סגורות,
כך שמעתי, מצהיר
אלי ישי, שהוא
ימשיך בה גם בעתיד ויאריך את החוזה של
החברות.
סקרים שפורסמו
לאחרונה, מראים
שתוכנית וויסקונסין אמנם עוזרת לאנשים
למצוא עבודה, אך
לא מחלצת אותם ממעגל העוני.
ישנו רק סוג עבודה אחד שעושה זאת:
עבודה לכמה ימים,
או לכמה שעות,
ללא זכויות.
עבודה שעושה את הכל כדי לא להעניק
לעובד את הזכויות המגיעות לו כחוק כעובד,
אך הופכת אותו לבלתי זכאי לדמי אבטלה,
העבודה כזו היא עבדות,
כי לא ניתן להימלט ממנה.
וכל זה לא רק שנעשה בחסות החוק,
אלא גם בחסות המדינה,
המענישה את ה"עבדים
הנמלטים" בשלילת
הקיצבה ורואה בהם לא פליטים,
אלא עבריינים.
חשבו לרגע על המשמעות של הדבר הזה.
זה יותר מבעיה סוציאלית ערכית או
כלכלית.זו אפילו
לא בעיה “פילוסופית".
מה שתוכנית וויסקונסין עושה,
הוא בעצם לשכתב את כללי הכלכלה במדינת
ישראל. היא
הורסת את יכולת המיקוח של העובד מול המעביד
ויוצרת מעמד חברתי חדש – מעמד עבדים .
במילים אחרות,
במקום 250 אלף
עובדים זרים מחו"ל.
תוכנית וויסקונסין מייצרת פי שניים
פי שלוש ואפילו פי ארבע,
עובדים זרים תוצרת בית.
אזרחים לכל דבר עם תעודת זהות כחולה,
שאי אפשר לגרש.
אנשים אלה יגדלו משפחות,
שיהפכו למשפחות של עובדים זרים המוכנים
להסתפק במועט מאוד,
ויתחרו על המשרות מולנו,
מול כולנו,
הם יהיו מוכנים לקבל הרבה פחות מהמעסיק,
ונחשו למי המעסיק יעדיף לתת את העבודה,
נחשו גם מי יהיו המובטלים שיזדקקו
לתוכנית וויסקונסין בעתיד??
כעת נוקשות
הבחירות בדלת, ושוב
ינסו פוליטיקאים גסי חיתוך הדיבור,להמריא
על הקיטור שמייצר הזעם מתוכנית וויסקונסין.
כמו מפלגת הגימלאים לפניהם,
ומפלגת שינוי לפניה,
יהיו כאלה שיצליחו במשימה.
אבל מי שלא זוכר את ההיסטוריה נדון
לחזור עליה, וגם
אנו נחזור לתרבות הפוליטיקאים המתנערים
מהבטחותיהם לטובת הנחת ישבנם המפוטם על
כיסא השר. ולכן
כשישבו הפרשנים וינתחו את נאום הבחירות
של אולמרט, במשך
10 דקות,
מוטב שישקיעו לפחות דקה,
אם לא יותר,
למעקב אחר תוכנית וויסקונסין,
אחרת בעוד כעשור עם תחזית על חמסין
או בלעדיה, לא
רק גל חום אחד
יעבור במדינה
הזו ולא רק העניים יטבעו בזיעה של עצמם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
