ארכיון דון קישוט:

לפני זמן לא רב, שנתיים בערך, ברק אובאמה היה לא יותר מאשר קוריוז - מועמד תימהוני ללא סיכויים ממשיים. הוא התמודד אז מול הילרי קלינטון וסיכוייו לנצח נחשבו נמוכים. עם זאת,  כבר אז היה בו משהו.  פרסמתי אז פוסט בו ניסיתי לתהות על קנקנה של התופעה . היה זה אחד הפוסטים היחידים בו הלב והמוח שלי נקרעו לשניים. המוח אמר שהילרי קלינטון תנצח ואילו הלב אמר שאובאמה יפתיע.

מאז דברים רבים השתנו. ברק אובמה עלה והתחזק. הוא הפך למועמד המפלגה הדמוקרטית וזכה בבחירות מול ג’ון מק’קיין – גיבור מלחמה מעוטר שגם אביו וגם סבו היו אדמירלים. לצערי יחסו למדינת ישראל לא הפתיע אותי. הוא היה פושר מלכתחילה, ואני מעריך שהוא יישאר כזה במהלך שבע שנות כהונתו הנותרות. אך בעולם הוא התקבל באהבה, בחיבוק דב שלא נודע כמותו מאז שאייזנהאואר דהר קדימה על אדמת אירופה בטנק השרמן שלו.

שלשום נודע, כי ועדת פרס הנובל החליטה להעניק לו את הפרס היוקרתי ביותר. על פניו זוהי החלטה תמוהה, יש שיגידו שערורייתית. בניגוד לקודמיו ברק אובאמה הוא מנהיג מכהן. הוא אפילו לא חצה את קו המחצית של כהונתו. ועדת הפרס גם לא כללה סיבה קונקרטית להענקת הפרס. היא רק הסבירה בכלליות כי הפרס ניתן לו על החדרת "רוח חדשה" לדפלומטיה. יהיו אלה שיאמרו שהרוח הרעננה של היום, יכולה להפוך בקלות לטייפון של מחר, אבל חלקי לא עמם. אני חושב דווקא שברק אובאמה ראוי לפרס, ואני מוכן אפילו להסביר מדוע.

הפרס לא ניתן לאובאמה על מה שהוא עשה בעבר, אלא כתמיכה על מה שהוא צריך לעשות בעתיד. מן הבחינה הזו, הפרס הזה מזכיר לי לא במעט את הפרס שניתן לגורבצ’וב לפני 20 שנה. ההיסטוריה אינה נעדרת חוש הומור. כמו שבחרה ההיסטוריה בגורבצ’וב להיות הנשיא שיוריד את ברית המועצות מעל במת מעצמת העל, בחרה אותה ההיסטוריה בברק אובאמה להיות זה שינצח על ירידתה של ארצות הברית. אל תבינו אותי לא נכון. ארה"ב לא תיעלם אך היא בהחלט תתכווץ.בהתכווצותה היא תהפוך מלהיות מספר אחד לראשונה בין שווים, והסימנים ניכרים בכל מקום.

היות ותהליך דומה התרחש בעבר, מבצעת הקהילה הבינלאומית הפקת לקחים. שלא כמו בבריה"מ, תהליך זה צריך להתבצע בצורה אטית ומבוקרת. אחרת ההתכווצות הזו תשאיר שובל של מדינות קטועות גפיים, שנסמכו על עזרתה של ארה"ב. בהיעדר עזרה זו יאלצו אותן מדינות להשתנות, להתפורר ולהתמסר לכאוס. הכהונה של ברק אובאמה תקבע את אופי הפירוק הזה.

כפי שאמרתי קודם, הסימנים קיימים בכל מקום. ברק אובאמה, על אף כל הכבוד והיקר לו הוא זוכה, ביצע מהלך מסוכן מאוד. את המהלך הזה נמנע אפילו ג’ורג’ בוש הקאובוי -הרפתקן לבצע. חבילת הסיוע לה זכו החברות שנפגעו מהמשבר הכלכלי היא למעשה הלוואה אחת גדולה. הרבה לפני המשבר הייתה ארה"ב על סף פשיטת רגל. מרבית התמ"ג שלה היה כסף המשועבד להחזרת הלוואות. כאשר לקח אובאמה הלוואות נוספות לחבילת הסיוע, הוא הוביל אותה קרוב אף יותר אל הקצה. הסכנה היא, שבהתחשב בחוב האדיר אליו התחייב אובאמה, לא תמצאנה מדינות שתרצנה להלוות לארה"ב בתנאים כה טובים כמו בעבר.

כאשר מדינה אשר ממילא נמצאת בחוב סופגת שינוי פתאומי במצב האשראי שלה, זה יכול לאותת התמוטטות כלכלית. המבוגרים שבכם זוכרים את תורי הלחם הארוכים במזרח אירופה: בפולין, בבריה"מ ובמזרח גרמניה. תהליך שכזה הוא שגרם למצב ההוא. ברק אובאמה מנסה למנוע מצב זה. הוא ממשכן את יוקרתה הבינלאומית של ארה"ב בפומבי, ובתמורה מקבל בסתר תנאי אשראי סבירים יותר, מכסים נמוכים יותר לסחורה אמריקאית ועוד כהנה וכהנה תופינים ומתנות – הכל בסתר.

למרבה הפלא גם הציבור האמריקאי מרוויח מכך. זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל להיות במדינה מספר אחד בעולם אינו תמיד לטובת האזרחים. כאשר המדינה במקום הראשון מתעוררים גלי לאומנות כה גדולים עד שהם מטביעים כמעט כל קול אחר. צריך רק לקרוא את הסיפורים של צ’ארלס דיקנס כדי להבין עד כמה אנגליה התעללה באזרחיה כאשר היא הייתה המעצמה מספר אחד. רוסיה גם התעללה באזרחיה ולא סבלה מחאות כשהיא הייתה שם. ובאמריקה, כל אדם שדרש בחינה מחדש של מצב האזרח קיבל את אחת מהתגובות הבאות:

America. Love it or Leave it!

Ask not what your country can do for you, but what you can do for your country.

וכמובן הפנינה של ניקסון למתחרה שלו: היא ורודה (קומוניסטית) עד לתחתונים שלה.

ב-2008 הגיע ברק אובאמה. אביו אזרח זר, חלק משמעותי מחייו כלל לא בילה בארה"ב אלא במדינה מוסלמית מתונה (אינדונזיה), והחליט לשנות את המשוואה, והמשוואה אכן משתנה. אולם למרות זאת, הרוחות המונוליטיות עדיין תוקפות אותו.

כאשר ניסה לבצע דבר שהוא טריוויאלי עבור כולנו: רפורמה בביטוח הבריאות, הותקף בחריפות והוקע כקומוניסט. כאשר השתחווה מול מלך סעודיה ( מחווה סמלית ולא יותר), נרדף כמתרפס. הכוחות בהם הוא נלחם כדי לגרום לארצות הברית של אמריקה לסגת חזרה אל השורה הם בלתי יתוארים, וועדת הפרס חשבה כנראה שהוא לא יעמוד בהם ללא עזרה.

לפיכך החליטה הועדה להעניק לו פרס נובל. מן סוג של חיזוק או עידוד. בניגוד ללקחי העבר במקרה המקביל של בריה"מ החליטה הועדה להעניק לו את הפרס בתחילת הדרך ולא בסופה, כך שיראה כפרס,ולא כמו במקרה גורבצ’וב – כשוחד. הפרס לא נותן הרבה, אך הוא מעניק יוקרה, הכרה, ובין אם יקבל אותו ובין אם לאו, זהו בהחלט פרסום חיובי.

כמובן שאלו אינן חדשות טובות לישראל. ממשל אובאמה אינו ידידותי לנו כלל ועיקר. עם זאת חשוב להבין שברק אובאמה הוא נשיא אמריקאי שנבחר על ידי האמריקאים. תפקידו הוא לבצע את מה שטוב לארצות הברית של אמריקה, גם אם זה נוגד את האינטרסים הישראלים. זה היה רק עניין של זמן עד שמישהו בממשל האמריקאי יגיד:”היי, ניסינו הכל חוץ מללחוץ על הכפתור האדום הזה, זה שכתוב עליו לא ללחוץ בשום אופן. אז בואו נלחץ עליו ונראה מה יקרה". ברק אובאמה וממשלו לא אשמים בכך. הם גרים הרחק מישראל והתהליך שהם מעוררים בגסות שלהם לא ישפיע עליהם רבות. מי שאשם בתהליך הוא ממשלת ישראל שלא צפתה את הנולד. ממשלת ישראל שידעה מראש שיום כזה אכן יגיע. במקום להסתמך יותר על הדוד סם, הייתה צריכה ממשלת ישראל לדאוג יותר לעצמאותנו הכלכלית והצבאית.

מעטות הן ההזדמנויות שפרס נובל יכול להשפיע. הדלאי לאמה לא השיג עצמאות לטיבט. סו צ’י לא השיגה דמוקרטיה למיאנמר. אל גור לא הפסיק את הזיהום, והסוכנות לאנרגיה אטומית עדיין מגמגמת בסנקציות מול איראן. אך הפעם בהחלט יכול פרס הנובל הזה לשנות את ההיסטוריה. אז למה לא לתת לו.

ואם זה עדיין לא שכנע אתכם., אם עדיין אתם חושבים שלא מגיע לברק אובאמה, תשאלו את עצמכם את השאלה הזו: האם הייתם מעדיפים שיתנו את הפרס למרדכי וענונו... הוא כבר זכה בלא מעט פרסים בשל פועלו.

דברים רבים נאמרו על הקוד הפתוח, חלקם חיוביים, חלקם שליליים אך רובם תעמולה של צד כזה או אחר. התעמולה כמעט תמיד לוותה  בהתעלמות  מן העובדות בשטח  וזו הסיבה שהחלטתי  להבהיר דברים מסויימים.  כעת, עם שחרור גרסה חדשה של אחת מתכנות הדגל של הקוד הפתוח – OpenOffice, זו הזדמנות מצויינת להפיג מעט מן הערפל השורר סביבו.

הדבר הראשון שצריך לעשות הוא לפזר את המיתוס שנוצר סביב צמד המילים "קוד פתוח". הקוד הפתוח אינו דת חדשה אלא  אסטרטגית שיווק אלטרנטיבית,  הגורסת כי לאחר שחרור התכנה לשוק, גם הקוד התכנותי שלה הופך להיות פתוח לצפיית הציבור הרחב. הדבר הזה מאפשר לאנשים שונים בכל העולם לבחון אותו ולהוסיף לתכנה פונקציונאליות נוספת: להתאים אותה לצרכיהם, להזהיר מפני תקלות או פרצות אבטחה בה ועוד. הקוד הקנייני, שזו האסטרטגיה הקיימת כיום, הוא האנטיתזה לקוד הפתוח. ע"פ האסטרטגיה הזו, הקוד התכנותי לא משוחרר לציבור ונשאר בכספות החברה. הציבור מקבל גרסה תפעולית של הקוד  (EXE) בלבד, ללא אפשרות בחינה לעומק.  באופן הזה הציבור לא מקבל אפשרות לשפר את הקוד, או להתריע מתקלות, אך פורצים גם יתקשו למצוא תקלות כי הקוד יהיה סגור גם בפניהם.

הדעה הכללית גורסת, שהקוד הפתוח משמעו חלוקת תכניות בחינם, ולכן  אלה תוכנות נחותות יותר שאינן יכולות להימכר בכסף כמו השאר.  זה כמובן כלל לא נכון, וזוהי אחת מנקודות התעמולה העיקריות שחברות מסחריות, בעיקר Microsoft, השתילו בתודעת הציבור בכדי לתקוף את הקוד הפתוח מתחת לחגורה.הקוד הפתוח ברובו הגדול הוא לא חינמי, אלא מודל חלופי להפקת רווחים. הקוד הפתוח גורס שעיקר הרווחים במחזור החיים של התוכנה, לא נוצרים בזמן רכישתה, אלא לאחר מכן, במקרים כמו כגון אחזקה, התקנה ותמיכה טכנית, לכן, המשווקים של הקוד הפתוח, בוחרים לתת את התוכנה בחינם, כדי לקבל הזדמנות טובה יותר להפיק רווחים גדולים בעתיד. הדרך הפשוטה ביותר להמחיש זאת היא להשוות בין ערוץ 2 וערוץ 1. ערוץ 1 הוא ערוץ שמתפרנס מאגרה – בעצם ערוץ קנייני. בכל שנה כל אחד מאיתנו משלם 500 ש"ח עבור הזכות לצפות  בתכניות שלו, בדיוק כמו חידוש רישיון תוכנה,ערוץ 2  לעומתו הוא ערוץ שבו אנו לא משלמים ישירות על התכניות, אלא באופן עקיף כאשר אנו רוכשים את המוצרים המפורסמים בו.  צריך להבין, הפרסומות המשודרות בערוץ 2 הן יקרות מאוד, וכאשר אנו רוכשים מוצר שמפורסם בו, חלק מהכסף שאנחנו מוציאים הולך לכיסוי עלויות הפרסומת וזמן האוויר, אך זהו תשלמום עקיף, אנחנו לא משדרים ישירות על הפקת השידורים. האסטרטגיה השיווקים הזו: הפקת תוכניות בחינם בערוץ 2, כלל לא אומרת שהתוכניות נחותות יותר, אלא שהערוץ זיהה את מקור הרווח האמיתי, ולכן החליט לספוג את עלויות ההפקה בעצמו.

מצד שני, תומכי הקוד הפתוח מתייחסים לכל תוכנת קוד פתוח חדשה, כאילו היא תשנה את העולם. ברגע שמפורסמת תכנה מסוימת, הם מיד מציעים בטוקבקים בטוקבקים להשתחרר מהעול של Microsoft,  ולמחוק את כל התוכנות הקודמות מהמחשב. כמובן שתעמולה כזו  מטעה, זה שתוכנה מסוימת נכתבה בקוד פתוח כלל לא עושה אותה טובה יותר, אלא פשוט מקנה לה יכולות מסוימות שאין בתכנות קנייניות ולהיפך. הקוד הפתוח או הקוד הקנייני הם אסטרטגיות שיווק בלבד , שמנסות להפיק רווחים בדרכים שונות. הדרך שבה בוחרים לשווק אותן ולא מעידה דבר טוב או רע על המוצרים.

כיום קיימות שתי תכניות קוד פתוח מפורסמות. האחת היא פיירפוקס, שאם תהיה דרישה אכתוב עליה בעתיד, והשניה היא OpenOffice עליה אכתוב כעת. אני משתמש בשתיהן כמעט בלעדית למעלה משנה, ואני  מרוצה. את כל הפוסטים שלי במהלך השנתיים האחרונות כתבתי על OpenOffice, וגם את העבודות שלי להגשה באוניברסיטה כתבתי על תוכנה זו. וברשותכם אני אסביר כעת את הסיבות שגרמו לי לעשות זאת.

הסיבה הראשונה היא אותה אסטרטגיית קוד פתוח שדיברתי עליה קודם. היא מאפשרת לי להנות מיתרונות אותם לא יכולתי לקבל בMicrosoft Office. האסטרטגיה של Microsoft היא אסטרטגיה שיווקית, כלומר כל דבר שהיא עושה צריך להצדיק את עצמו כלכלית,  בין אם בטווח הקצר או הארוך. לכן, אם אני משתמש בודד ולא רווחי ,שיש לו דרישות ייחודות מאוד, הרבה מהדרישות האלה לא תשתלמנה  כלכלית לחברה. אחד היתרונות של אסטרטגיית הקוד הפתוח, היא שהשיפור נעשה בחלקו גם על ידי קהל המשתמשים, ולכן ניתן למצוא באינטרנט "נפש תאומה" שהרחיבה את התוכנה בהתאם לצרכיי.

היות והקוד פתוח, כלומר כל אחד יכול לצפות בו, משתמשים בכל העולם שנתקלים בבעיות דומות לשלי, מבצעים הרחבות (extensions) לתוכנה, עבור הצרכים שלהם. לאחר מכן הם מפרסמים את אותן הרחבות לציבור הרחב, כך שהאחרים יוכלו גם להיעזר בהן. כך לא פעם ולא פעמיים מצאתי את עצמי משוטט ומוצא קטעי קוד קטנים שהקלו על העבודה שלי, באופן שהOffice הקנייני של Microsoft כלל לא עשה. דוגמה להרחבות כאלה הם : תבניות של מצגות אמתיות שמישהו כבר השתמש בהם בהצלחה, ולא סתם הזבל הגנרי שמגיע יחד עם כל תוכנה. דוגמה נוספת היא הרחבה שמאפשרת לערוך קבצי PDF ולשנות אותם כך שיתאימו למצבים שונים. עוד דוגמה היא המילונים כמעט בכל שפה אפשרית. הכל כמובן בחינם. כך משתפרת איכות העבודה שלי מיום ליום ככל שאני עובד בOpenOffice.

הסיבה השנייה לבחירה שלי בOpenOffice היא היכולת המדהימה של התכנה הזו להשתמש בנוסחאות. כסטודנט להנדסה אני זקוק ליכולת מתקדמת של כתיבת נוסחאות מתמטיות. בMicrosoft Office אמנם קיימת יכולת דומה, אבל היא מוכוונת עכבר, לכן  אפשר לכתוב בה רק נוסחאות קצרות. לאדם כמוני שצריך לכתוב נוסחאות ארוכות פעם אחר פעם, הדבר מהווה טרחה גדולה. הדרך היחידה בה אני יכול לתאר לכם את המאמץ הכרוך בכך, הוא אם תנסו לכתוב 2 עמודים של טקסט ללא המקלדת שלכם, ורק ע"י הקשת עכבר על מקלדת וירטואלית. בOpenOffice הנוסחאות יכולות להיכתב גם בעזרת העכבר אך  גם בעזרת מילות קוד על המקלדת. זה מאפשר גמישות רבה יותר. בנוסף לזאת כשמשתמשים בהתחלה בהקשות עכבר, אז מיד מופיע מטה הקוד המילולי המתאים, וכך אפשר ללמוד מהר יותר להשתמש באפשרות הזו. כמו כן אפשר גם ע"י שינוי תווים ספורים, לשכתב מחדש נוסחאות ארוכות שוב ושוב בשינויים קלים, מה שמאוד מקל על אנשים הכותבים שורות טקסט ספורות אך לא מפסיקים לטבוע במספרים,

הסיבה השלישית שבחרתי בOpenOffice, היא משום שבOpenOffice אפשר להעביר את הטקסט כמעט לכל פורמט שרוצים בהקשת כפתור. אפשר כמובן להעביר אותו ל PDF בלחיצת כפתור, ולשלוח אותו לכל אדם ללא קשר לתוכנה בה הוא משתמש, אבל חשוב מכך, אפשר להעביר אותו לפורמטים אחרים כמו: LaTeX, שזוהי השפה בה נכתב חומר מדעי, אפשר להפוך את הטקסט לפורמט הקיים בוויקיפדיה, ולהעשיר את המאמרים שם וכמובן אפשר להעביר את הטקסט לפורמט doc, של Microsoft Word. מגרסה 3 ששוחררה זה עתה אפשר גם להפוך את הטקסט לפורמט docX, שזהו הפורמט שקיים בOffice 2007. זה מקנה גמישות, בעיקר באינטרנט בו אני צריך להתעסק עם פורמטים שונים ומשונים.

הסיבה הרביעית לבחירה שלי בOpenOffice, היא שבאמצעות הבחירה הזו אני לא מוגבל רק לסביבת חלונות. Microsoft הואשמה לא אחת בכך שהיא משתמשת בתכנת הOffice שלה ובמערכת ההפעלה שלה, כדי ליצור סכר בלתי חדיר עבור משתמשים שרוצים לעבור למוצרים של חברות מתחרות, כמו לינוקס, או להפריע לאלה שרוצים לעבור לתכנות משרדיות אחרות. OpenOffice היא תוכנה שמשוחררת ומשחררת מן הדרישות האלה, והיא מסוגלת לפעול על כל מערכת הפעלה. לכן אפשר לקרוא (ולערוך) בלינוקס מסמך שנקרא או נכתב בחלונות ולהפך, ללא כל בעיה.

כמובן שישנם בOpenOffice גם חסרונות. לדוגמה, קשה לי להאמין שבסביבה משרדית תוכנה כזו תהיה פופולרית. ראשית, הטקסט המשרדי הוא די ממוצע, ללא נוסחאות או פירוטכניקה מרהיבה. שנית, לא ראיתי בOpenOffice אפשרות לעבוד על מסמך במקביל מכמה תחנות עבודה. גם לא ראיתי את האפשרות להסתיר קטעי מסמך מאנשים בדרגים נמוכים יותר שלא מוסמכים לקרוא אותם. אלה אפשרויות השימושיות רק עבור המשתמש המשרדי, ולא עבור המשתמש הביתי. בעיניי זו דוגמה נוספת לכך שMicrosoft, שמשווקת באופן מסחרי, מבינה שתכונות כאלה דרושות במשרד , ושהמשרד הוא סביבה שמוכנה לשלם על התכנה מרגע קנייתה, דבר שתואם את  האסטרטגיה השיווקית שלהם, ולכן מטעמי רווחיות משקיעה Microsoft באפשרויות אלה, בעוד OpenOffice, משקיעה בדברים אחרים, ששימושיים יותר למשתמש הביתי כמוני. זו הסיבה שאני לא חושב שOpenOffice הוא תחליף לMicrosoft Office, אלא פשוט סוג שונה של מוצר שהמבנה שלו מתאים לצרכים מאוד ייחודיים.

אם היו שואלים אותי מה להתקין זה או זה, הייתי אומר להתקין את שניהם, ואחר כך להחליט. הסיבה לכך היא שלכל תוכנה יש נקודות עצמה ותורפה, ואין לי מושג מה כל משתמש צריך. בהחלט לא הייתי מציע לאף אדם להסיר את Microsoft Office, ולהישאר רק עם הOpenOffice, בחושבו שזה "חיקוי זול". אדם שיישאר רק עם הOpenOffice ללא יכולת תפעול סבירה שלו,ע"פ חוק מרפי, סביר להניח שתוטל עליו עבודה רצינית בדיוק בזמן שבו הוא לא בקיא בשימוש, והוא ימצא את עצמו תולש שערות מרוב כעס, ומקלל את היום בו החליט על המעשה. באותה מידה לא הייתי ממליץ לדבוק רק בMicrosoft Office, כי בדרך ילכו לאיבוד אפשרויות רבות שתקלנה על החיים. אני הייתי ממליץ להתקין את שניהם, להתנסות בתכנה החדשה, ולהרשות למעבר להיות חלק, ורק אחרי שמרגישים בטוחים לשרוף גשרים.

תהא בחירתכם הסופית אשר תהיה, ההשפעות של OpenOffice כבר ניכרות בכל מקום. האלטרנטיבה שהיא מציעה כבר גרמה לMicrosoft Office לוותר על האסטרטגיה המונופוליסטית שהייתה מנת חלקה בעשור האחרון. מן הגרסה הבאה, Office 2009 של Microsoft תתמוך בפורמט ODT שהוא הפורמט בו משתמשת OpenOffice, ולמעשה תאפשר לכל משתמש לבחור את התכנה הטובה ביותר עבורו, ללא כל בעיות תאימות. אנשי התעמולה, מציינים את אחוז המשתמשים בOpenOffice כסוג של כישלון. בעיניי העובדה שענק כמו Microsoft מיישר קו עם גמד כמו OpenOffice, היא ההוכחה להצלחה שלו. כמו גם העובדה שהתכנות האלה הופכות להיות איכותיות יותר ויותר.

בעולם האינטרנט של היום ענקים קמים ונופלים בלחיצת כפתור, וגם במשרדי Microsoft מבינים זאת היטב. לא ארחיק לכת ואומר שהקוד הפתוח הוא העתיד, העתיד כתוב ברוח, ולפיכך משתנה ללא הפסק. כל שאומר הוא שהקוד הפתוח אינו שיגעון חולף ויישאר כאן זמן רב.

*הערה: מקבילת הוורד של אופן אופיס קרויה Writer. ייתכן שהתבלבלתי והשתמשתי בשם של התוכנה המקבילה לו. הפוסט הזה לא התכוון להיות מקצועי, ולכן לא הקפדתי על הפרדה חדה.