ארכיון דון קישוט:

לא התכוונתי לכתוב פוסט היום, כנראה שהרוח לא שורה עלי, אולם הרגשתי שאני מוכרח לעשות זאת כשראיתי את מחול השדים המטורף המתרחש באח הגדול. אני לא עושה את זה כדי לתמוך בתוכנית או לקדם את התוכנית אלא כדי למנוע עוול שלדעתי עומד להתבצע.

אבל נתחיל בהתחלה...

במשך העשור האחרון התמכרה המדינה לריאליטי. זוהי אחת מבעיות הביצה והתרנגולת שבה אי אפשר לדעת מה קדם למה. האם הריאליטי הזול להפקה, אפילו מאשר שעשועון, יושב כה יפה על מידותיה של מדינת ישראל שמיד מסכינו הוצפו בתוכניות שכאלה, או שלהיפך, אנו כה התרגלנו לריאליטי שמסכינו הוצפו בו, העלויות הוזלו ולפיכך התרגלנו אליו. יהיה המקרה אשר יהיה, נדמה שקשה לתאר את העשור האחרון ללא הריאליטי, וקשה אף יותר להאמין שבכל עשור אחר היה הריאליטי משגשג כפי שהוא משגשג כעת.

מלכת תוכניות הריאליטי כיום היא ללא ספק התוכנית "האח הגדול”. בתוכנית ננעלים בין עשרה לעשרים מתמודדים בדירת פאר סגורה, כשכל העת מוכנסים פנימה גירויים פסיכולוגיים שונים שאמורים לגרום להם לרגשות חזקים כמו כעס, אהבה, לחץ ופחד. ותגובותיהן נמדדות. מידי פעם לפעם מנופה המתמודד הפחות פופולארי בהצבעות SMS עד שמגיעים למנצח הגדול שזוכה במליון.

עד הנה הכל טוב ויפה. בידור בלתי מזיק שנועד להפגת השיעמום לצופה הממוצע, ולמחקר פסיכולוגי מעמיק לצופה המתעניין. השבוע, עם זאת, נפרצו הגבולות.

כפי שאמרתי תחילה, הבעיה מתחילה כאשר מארג החיים בארץ קשור בקשר כה הדוק אל מארג החיים בתוכניות הריאליטי, שקשה להבין מה התחיל את מה. בעונה שעברה ראינו אנשים המתרוששים משליחת SMSים למנצח אלירז שדה, ואנשים שעזבו את ביתם ומקום עבודתם כדי ללכת אל "גבעת הצעקות" המשקיפה אל בית האח הגדול, ולצעוק במגפון למתמודדים מידע שהאח הגדול או שאר המתמודדים בחרו להשאיר חסויים מפניהם.

אילו הייתי חבר כנסת, למען האינטרס הציבורי הייתי כבר בשלב ההוא מכניס חוקים להסדר ההתערבות בשעשועונים הללו, כפי שקיימים במדינות כמו ארה"ב, אולם המדינה ממשיכה לשתוק כבר עשור והמהומה והמניפולציות המתבצעים בתוכניות שכאלה גלשו להן מן הטלוויזיה אל הקהל הצופה בבית.

בתוכנית ביום רביעי, הופיע קטע שנוי במחלוקת. בקטע זה אחד המתמודדים, עמיר שמו, התרברב בכך שיש לו חבר שמחכה שהבחורות שהוא נמצא איתן בבר יתמסטלו או ישתכרו, ורק אז הוא מתחיל איתן מתוך תקווה להצלחה קלה יותר במיטה. במקרה ישבה לידו באותו הרגע המתמודדת פרידה,לסבית ואסירה לשעבר, שללא ספק היו לה בעיות עם גברים ודמויות אב בחייה, והשתוללה על אמירת הדברים האלה. בישראל כמו בישראל, התפשט הוויכוח הזה אל הכנסת, כשלימור לבנת נזכרה לפתע שהיא אישה, והמשיכה לדקלם ססמאות שחוקות מעל דוכן הכנסת, משם והיישר אל הפייסבוק ושאר הרשתות החברתיות.

עד כאן התקציר, ולהלן דעתי על הדברים:

אינני בא להגן על עמיר אלא לסנגר עליו. הסיבה שאני מסנגר עליו היא לא כי אני רוצה שיישאר בתוכנית. להיפך, אשמח אם הוא יעוף ממנה בהקדם האפשרי משום שהרבה לפני שאמר דברים אלו ההתנהלות הכוחנית שלו עצבנה אותי. עמיר הוא מסוג האנשים שאני לא יכול להסתדר אתם ואילו שנינו היינו ננעלים יחד בבית האח הגדול, אין ספק שזה היה נגמר במכות.

אולם, אני סבור שהמקרה הזה והיחס אליו עבר מזמן את גבולות הטעם הטוב. עמיר הוא בחור אטרקטיבי ומושך, שמהרגע הראשון זכה להיות יחד עם הבחורה היפה ביותר בבית. די ברור שהוא לא ביצע את המעשים האלה, ואינו אחראי להם. גם בחורות פיכחות לחלוטין תיפולנה שבי לרגליו. הוא התנצל מיד על הדברים הללו ברגע שהוא ראה שהם פוגעים באנשים שסביבו, בעיקר בפרידה, וזאת למרות הרפש שהיא הטיחה בו.

עמיר גם נלחם למען המדינה ביחידה קרבית, וזאת בניגוד לרוב המוחלט של רוב המתמודדים שם. אינני בא לתקוף משתמטים, אבל כאשר באים לדון אדם, צריך להתחשב גם בטוב שעשה. עמיר הוא טיפש מוחלט, ואינני יכול לקבוע בשלב זה אם הטפשות שלו מקורה בגילו הצעיר או בפגם גנטי. יהיה הדבר אשר יהיה, עמיר לא התגלה כמנצל נשים במהלך כל שהותו בבית, ואפילו חלק מהבנות סינגרו עליו.

אולי מגיע לו לעוף מהבית על אסטרטגיה קלוקלת, זה לגיטימי, ואולי במדינה נורמלית לא הייתי כותב את הפוסט הזה, אולם יש לי הרגשה שבעקבות הלחץ הציבורי, והן בגלל שעמיר גם ככה לא היה מהדמויות הפופולריות בבית, הוא יעוף השבוע הזה או בשבועות הקרובים. כאשר זה יקרה, הוא יהיה זכור כל חייו כסוג של סוטה או מטריד מיני, וזאת למרות שהוא מעולם לא עשה את הדברים לדבריו, הוא רק הזכיר את חברו כבדרך אגב.

אילו לא הייתה הריאליטי מכה גלים במדינה זו בעוצמה בה היא מכה, הייתי מניח לדבר משום שקרוב לוודאי שבעצם ההתנצלות וההדחה העתידית שלו, ילמד עמיר את הלקח, ויפטר מהחבר שלו לכל הפחות אם יש לו חבר. ואם אין לו הוא יפסיק להתרברב בהתרברבויות הסרק של גברים שאין להם אחיזה במציאות. לצערי, היות ואני מכיר את ההשפעה של הריאליטי במדינה הזו, לעמיר צפויים חיים קשים מאוד. כמו למתמודד ערן זילברמן בעונה הראשונה בה הוא איבד את עבודתו ואת חברתו והושפל פומבית.

לכן אני מבקש מכל מי שקורא את זה, או הריץ את השם של עמיר בגוגל והגיע הנה, להתייחס לנושא הזה בפרופורציות להן הוא מיועד. עמיר סיפר בדיחה גסה, קיבל על הראש והתנצל. אם הוא יעזוב את הבית, הוא גם יקבל את העונש הראוי לו על בדיחה גסה בריבית דריבית. להעלות את הנושא בכנסת כדי לצבור כותרות בעיתונים לקריירה מדשדשת, גברת לבנת, ולנפח אותו, זהו דווקא דבר שמוזיל את כבוד האישה. והגזמה שמתאימה לרפובליקת בננות, עם כל הכבוד למעמד האישה.

זוהי תוכנית ריאליטי, ואם יש כאן מישהו שלא אמר דברים מטופשים מידי פעם יקום נא ויודה. תשאירו את הריאליטי בטלוויזיה לשם הוא שייך, ואם אתם לא יכולים, לכו לקרוא ספר. לפחות שם כשתשנאו את הדמויות, לפחות הן תהיינה דמיוניות. ולעמיר אם אתה קורא את זה לאחר ההדחה שלך, תלמד שפרצוף יפה יוביל אותך לאמצע, בשביל ללכת עד הסוף צריך גם שכל. ע"ע עמיר אחר (פיי גוטמן), שגם דמה לך בהרבה מאפיינים בעונת הסלב.

יש לך מזל שאני לא עושה כסף מכתיבה אחרת הייתי כותב את זה.

במשך כמעט שלושה עשורים היה נלסון מנדלה האסיר המפורסם בעולם. כל העולם הכיר את שמו, את סיפורו, את הטרנספורמציה שעבר מאדם שדוגל במאבק מזוין לאדם שדוגל במאבק בלתי אלים. כל העולם הכיר בעובדה שכל מה שנלסון מנדלה צריך היה לעשות כדי להשתחרר מתא המעצר בו היה כלוא היה להצהיר פומבית על התנערותו מהמאבק באפרטהייד, וכל העולם העריך את העובדה שבמשך שלושים שנה סירב לעשות זאת.

באותם השנים לא היה אינטרנט, ולא היו עצומות בפייסבוק, ולכן כל מה שאפשר היה לעשות כדי לקדם רעיונות היה לקיים קונצרטים פומביים. למען נלסון מנדלה קוימו קונצרטים כאלה והססמה המפורסמת " Free Nelson Mandela”, הפכה לשיר מפורסם מאוד בשנות השמונים.

אולם מה שמעניין יותר מכל בסיפור זה, הוא לא המאבק הארוך שקיים נלסון מנדלה לשחרורו, ולא העובדה שניצח ניצחון מוחלט את האפרטהייד, אלא משהו אחר. מיד לאחר שחרורו של האסיר מספר אחד בדרום אפריקה ובעולם, עשה מנדלה מהלך שגרם לאנשים רבים להתפלא.

במקום לקבל את נשיאות הקונגרס הלאומי האפריקאי, בחר מנדלה לקבל את סגנות הנשיאות. מנדלה לא היה רק אדם כריזמטי, אדם אהוב וסמל, אלא גם אדם מעשי. הוא הבין שסמל יכול אולי ללכד את העם, אבל רק מנהיג מוכשר יכול להוביל אותו, ושההכשרה שהייתה למנדלה כמנהיג הייתה אפסית.

מסגנות הנשיאות של הקונגרס הלאומי האפריקאי, הפך לבסוף מנדלה לנשיא הקונגרס, ובבחירות הבאות אף הפך לנשיאה של דרום אפריקה. אחד ממכריי, עולה מדרום אפריקה, הרחיק לכת ואמר שמנדלה היה מנהיג מצוין עד שפרשה פלילית בה הייתה מעורבת אשתו אילצה אותו להתפטר.

אחת הבעיות של האנושות הוא חטא הגאווה. חטא זה מופיע בספרות כאמצעי האחד והיחידי להרס של הגיבור, והסיבה שזה כך היא משום שהאומנות מחקה את החיים. הצביעו על כל מנהיג שתרצו ותראו שלרגע אחד, הוא פעל בגאווה, התעלם מהעובדות ומאותו הרגע בין אם הוא ניסה לשנות את המציאות ובין אם לאו, דרכו הייתה סלולה וקבועה. לדוגמה ביבי בכהונתו הראשונה, אולמרט ופרץ. אבל לא רק בעולם הפוליטי מתקיים הלקח הזה, אלא גם בעולם המעשי. קחו לדוגמה את בריטני ספירס.

במשך תקופה ארוכה הייתה בריטני ספירס כוכבת מספר אחד במדינה. היו לה יתרונות רבים: היא הייתה חברותית, עם היד על הדופק של מה הנוער דאז רצה, אינטיליגטית ובעלת מראה בריא. בריטני ספירס הצליחה לחלוף על פניהן של זמרות מוכשרות ממנה ויפות ממנה בהרבה והפכה לתופעה עולמית. אולם היא הרגישה שהיא לכודה מדי בתדמית שנקבעה לה, שאין לה עצמאות, ואפילו שרה שיר בנושא: overprotected. אולם, כשקיבלה לבסוף יד חופשית, היא התחתנה פעמיים, ילדה פעמיים התגרשה,עשתה קרחת ועוד'. כעת למרות היא עדיין זמרת רווחית, את ימי הסנסציה שהייתה אז קשה להאמין שתשחזר.

היום אנו מתוודעים לעוד מקרה בסטטיסטיקה. אבי נמני. כמו מנדלה וספירס נמני היה סמל. וכמוהם הוא היה סמל כה גדול עד שהוא הטביע את האדם שהיה. ישנם רגעים כאלה בהם אדם מקבל כל כך הרבה אהבה וכל כך הרבה מחמאות, שהוא נופל שבי בהם ולא רואה את המציאות בצורה ראלית. אדם כזה מתחיל להאמין שהוא יכול רק בעזרת רוח התעוזה שלו לכבוש את העולם, ושכל מה שצריך הוא דרבון ולא חשבון נפש.

קשה להאשים את אבי נמני בדבר זה. כל אחד מאיתנו היה מתנהג באותו האופן אילו היינו במקומו. אהבה היא סם החיים שלנו וקשה לנו לעמוד כנגדו. תראו לי עוד אדם בארץ שיכול היה בזמן שהוא שחקן לגרום לפיטורי שני מאמנים, כשאחד מהם זכה באליפות והוביל את הקבוצה לאירופה. תראו לי עוד אדם שללא ניסיון ממשי באימון הופך להיות המאמן של אחת הקבוצות העשירות בארץ? אין אנשים כאלו, רק סמלים. לנמני הוצעה המלוכה כמו שהוצעה למנדלה, אך בניגוד למנדלה, נמני לא ניחן ביכולת השכלית לסרב לה וללכת במסלול הרגיל, הנכון. בכך הפך את שגיאותיו לבולטות יותר ויותר.

המכשול העיקרי בפניו עומד מאמן הוא היכולת לראות את כל התמונה. זה שונה מהדרישות של השחקן. השחקן צריך לבצע את תפקידו בעוד שהמאמן צריך לספק לשחקן את המשאבים לבצע את תפקידו. נמני מעולם לא ישב די זמן על הקווים והבין את הלוגיסטיקה שבדבר. מאמן צריך להבין גם את מקומם של הפחות טובים, ולהבין את השירות שהם מבצעים למען הכוכבים. ייתכן שברבות הימים נמני היה מבין זאת, אך כדי להבין זאת היה עליו לראות זאת, וכדי לראות זאת, היה עליו לקחת תפקיד פחות דרשני, את תפקיד עוזר המאמן או הסגן, שזה התפקיד שמנדלה השכיל לקחת בהתחלה.

נמני אינו מאמן גרוע, אלא מאמן שאינו מכיר במגבלותיו ולכן אינו מוכן לעבוד עליהן. כמובן שנמני רוצה בהצלחת מכבי ת"א, אך אינו מבין את המכשולים הרבים הניצבים בדרכו.

בכל הטרגדיות, העונש על חטא הגאווה הוא ההשפלה. כמו שאמרתי קודם, האומנות מחקה את המציאות. רבות נאמר על האופן המשפיל בו פוטר נמני, בשיחת הטלפון. לדעתי זה כלל לא משפיל אלא הכרחי. ראשית, אף שחקן או מאמן לא היה מקבל את ההזדמנויות והקרדיט שנמני קיבל. הייתה רק סיבה אחת שהוא קיבל אותן והיא ההערצה של האוהדים וכנראה גם של המנהל. אולם השגיאות של נמני עולות עשרות אלפי אם לא מאות אלפי דולרים. האם לא שילם הבעלים מספיק למחנה האימונים של נמני כמאמן? האם זה היה פחות משפיל אם נמני היה יוצא אבל וחפוי ראש מהפגישה כשאת פניו מסנוורים ההבזקים של הכוכבים שאליהם הודלף הדבר?

האמת היא שאין לנמני את מי להאשים חוץ מאשר את עצמו. רק לכשיסיים להאשים את עצמו יוכל להתגבר ולהמשיך הלאה. נמני צריך לנגן כינור שני במשך תקופה ארוכה, לפחות שלוש שנים ולראות כיצד מאמן טוב עובד. איך הוא מחזק את השחקנים וחשוב אף יותר כיצד הוא נוזף בהם. ספורטאי הוא כמו סוס ערבי. צריך לדרבן אותו אך לא להצליף בו ונמני נע מקיצוניות אחת לשנייה. רק לכשיבין כל זאת, לפחות באופן הבסיסי, יוכל לחקות זאת, ואף לשפר. צריך להבין שבנמני טמון פוטנציאל להיות מאמן ענק כי יש לו את היכולת ליצור קשרים חברתיים עם השחקנים.

אני מאחל לו שיראה את הטוב ולא את הרע שבדבר.