היו זמנים ,
אי אז בראשית שנות התשעים,
כשבישראל היה רק ערוץ אחד,
וערוץ אחד ניסיוני שכונה ערוץ 2.
ערוץ 2 באותם
השנים, היה כמו
אישה מוכה, שהממשלה
לא הרשתה לה להתרומם,
וערוץ אחד משל בכיפה,
ולא היסס לרדות באזרחי המדינה.
מה הוא לא עשה
לנו, וכיצד הוא
לא התעלל בנו. במשך
שנים הוא היה הופך את שידורי הטלוויזיה
לשחור לבן, כעונש
על תקיפה תקשורתית של מנהיגי המדינה.
את שעות הפריים טיים,
הוא היה ממלא בתשדירים פוליטיים,
המלאים בפוליטיקאים בעלי אמירות כה
שחוקות, שאי אפשר
היה להימנע מן החשד שהם קיבלו את השאלות
מראש, והכינו
לעצמם תשובות מבעוד מועד.
מפאת זאת, את
התוכניות המעניינות והמבוקשות הם היו
דוחים לשעות הקטנות של הלילה.
היכן שילדים לא יכלו לצפות בהם בלי
וידאו, שבאותה
התקופה, לפני ה
DVD, עלה לא מעט.
אל הזירה הזו,
הגיחו שידורי הכבלים.
בבת אחת מערוץ אחד וחצי,
קיבלנו כמעט מאה ערוצים.
השוק הישראלי לא רק שהתחמם,
הוא התלקח בפתאומיות,
ואי אפשר היה לעצור אותו יותר.
נכון שלא כל מאה הערוצים היו ערוצים
שאפשר היה לצפות בהם.
אני לדוגמה,
כמעריץ מדע בדיוני,
הייתי צופה בכאב,
בזמן הזיפזופ,
ורואה את הפרקים החדשים ביותר של "מסע
בין כוכבים" בערוצי
גרמניה, טורקיה
וצרפת, בלי להבין
מילה. אבל עדיין
זה היה אחרת.
פתאום מספר
הערוצים הישראלים צמח פי 400%
או פי 500%. היה
ערוץ המשפחה, ערוץ
הסרטים, ערוץ
הספורט, אפילו
ערוץ הילדים, או
כמו שבמשפחה שלי היו קוראים
לו: הגלולה
נגד מיגרנה להורים.
וזה עבד!
הכבלים הצליחו והתפתחו,
עד שהיום כבלים הם מזמן
כבר לא מותרות,
ו(כמעט)
כל אחד מאיתנו מחובר.
הכבלים
באותם ימי בראשית ריכזו את מיטב המוחות
בארץ. זו
לא הייתה חוכמה כל כך גדולה,
היות וערוץ 1
המונופוליסט היה עושה
כמיטב יכולתו להרחיק אותם.
הרבה לפני הגדרת ה"טאלנט"
שם היו הטאלנטים האמתיים:
מיכל ינאי,
שי אביבי,
נתן ברנט ועודד מנשה.
אבל לא רק כישרונות בידוריים
היו שם, אלא
גם כישרונות מסחריים:
אנשי פרסום מעולים,
עם היד על הדופק הישראלי,
שידעו במהלך מתוחכם "להשאיל"
לערוץ 1,
תוכניות לשידור,
ובכך קיבלו את הפרסומת
הטובה ביותר שאפשר לקבל...
ובחינם.
אחד
הדברים הלא פחות חשובים באותם הימים,
היה הערוצים הזרים.
חלפו לבלי שוב הימים בהם
אנשים רצו לגור עם בני העדה שלהם (לדוגמה
רוסים עם רוסים),
כדי שביחד יוכלו כולם לקנות
צלחת לוויין ולראות רק ערוץ אחד מהמולדת.
פתאום בקצה אצבעותיו של
כל אחד מאיתנו,
היו זמינים שידורים בתורכית,
בערבית,
בצרפתית ובגרמנית.
בבחירות באותם השנים רצה
אפילו מפלגה שטענה לאפליה עדתית שהמצע
שלה כלל הכנסת שידורים ברומנית
לממיר.
אבל
מכל ערוצי הלוויין,
ברור היה שהערוצים החשובים
ביותר היו הערוצים בשפה האנגלית.
אין מה לעשות ואנגלית היא
השפה הזרה היחידה שלומדים בבית הספר.
ערוצי הבידור באנגלית
באותה תקופה היו שניים:
SKY 1 ו STAR
PLUS . באמצעות ערוצים אלה
הממוקמים בשתי פינות הגלובוס:
לונדון והונג קונג,
פתאום אנחנו האזרחים קיבלנו
מושג לגבי כיצד תחנת טלוויזיה טובה אמורה
לפעול, וזנחנו
את הבעל המתעלל שנקרא ערוץ 1
הישראלי לאנחות.
אך
לכל דבר טוב היה סוף.
ובמדינה שלנו הסוף לא מגיע
מבחוץ אלא מבפנים.
תאוות בצע,
וטיפשות הם בדרך כלל יסודות
המוטבעים בגנום הישראלי והורסים כל חלקה
טובה. ערוץ
SKY 1 ביקש
שישלמו לו על השידורים,
וכשסירבו,
הוא הצפין אותם,
והם נעלמוו מן הממיר לבלי
שוב.
לפעמים
אני עוד חושב על הערוץ הזה:
הערוץ בו ראיתי בכל יום
שבת את פרקי הרובוטריקים שערוץ 1
השמיט,
ואת סדרות האנימה המובילות.
ולפעמים אני עוד נזכר בחיבה
בזמנים בהם השלמתי מולו את כל פרקי מסע
בן כוכבים, בלי
לחכות שיקנו אותם עונה אחר עונה.
מאז
נשאר רק ערוץ אחד,
כמגדלור מנצנץ באפלה.
היה זה ערוץ STAR
PLUS, שהפך להיות STAR1
ולבסוף הפך להיות STAR
WORLD. אמנם זה לא היה ערוץ
מהוקצע כמו SKY 1,
אבל עדיין יכולתי לראות
בו את משפחת סימפסון,
ולא להרגיש שזה שידור חוזר.
עדיין יכולתי לראות בו את
כל פרקי אנג'ל
ובאפי ציידת הערפדים,
בלי לכעוס שבין הרגע המותח
של סוף העונה הקודמת ותחילת העונה הבאה
עוברים 3-5 שנים.
וגם כשהכבלים התעקשו לוותר
על "נמלטים"
ועל "עקרות
בית נואשות",
יכולתי לראות על מה כל
המהומה בערוץ STAR
WORLD. נכון שזה היה בלי תרגום,
ולפעמים קצת שלג טינף את
המסך, אבל
זה היה תמריץ טוב מאין כמוהו ללמוד אנגלית
ראויה ולהתקדם הלאה.
עכשיו
שמעתי שהולכים לסגור את הערוץ הזה,
כמו שסגרו את SKY
1, וכמו שסגרו את CNN.
וכמו תמיד,
ההודעה על כך הוצנעה כמעט
עד לרגעים האחרונים...
אם בכלל.
אין זמן לארגן מחאה,
ובטח שאין זמן לכתוב מכתבים
זועמים. על
המסך תופיע הודעה בקרוב,
הנותנת ללקוחות זמן קצוב
לבטל את כל הכבלים...
וללכת.
אין לי ספק שאף אחד לא ייקח
את העסקה הזו, כי
אין לאן ללכת.
המצב ב YES
הוא דומה,
כיצד המצב יכול להיות שונה
כשיש רק שתי חברות והמנכ"לים
סוכני המכירות והטכנאים,
בהיעדר קביעות זזים ממקום
אחד לשני?
אני
מרגיש צער רב,
שהכבלים הפכו מתחנת טלוויזיה
לפורטל אינטרנט.
ערוץ החידות,
ערוץ הקריוקי,
ערוץ ההידברות,
וערוץ ההמלצות על ערוצים.
כולם שוכנים בממיר,
אך אפילו לא תחנת טלוויזיה
בידורית אחת מחו"ל
הנגישה לישראלי הממוצע,
בשפה שישראלי ממוצע יכול
להבין, להשוות,
ואולי גם לבקר את הדלות
הישראלית של השידורים.
כך חזרנו לאותם ימי בראשית
של ערוץ 1 שרדה
בצופיו.
אין
לי ספק שהמתמטיקה תעשה את שלה.
את הערוץ הזה יחליפו באחר,
ולו רק כדי לא להפר את תנאי
הזיכיון. אין
לי גם ספק שהערוצים הטובים באמת יהיו
בתשלום: כאילו
שהכבלים והממיר הדיגיטלי וה VOD
הם בחינם.
עשיתי חשבון וראיתי ש 500
ש"ח
לפחות צריך לשלם על חבילת ערוצים סבירה.
אז
הרשו לי בכמה שורות אלה להספיד את הערוץ
שליווה אותי מאז ילדותי מעל לעשור.
הערוץ האחרון שהיה הנציג
האסייתי בישראל.
הערוץ שלמדתי ממנו אנגלית,
ויותר מכך למדתי ממנו על
חשיבותה של האנגלית בעולם
המודרני.
בנוף
התקשורתי של היום,
נוף המכיל את ערוץ התעמולה
הסיני CCTV, בו
שום דבר רע לעולם לא קורה בסין,
את ערוץ החדשות הצרפתי,
בו שאר העולם הם בורים ועמי
ארצות, בעוד
האנינות והשיק הצרפתי מושלים בכיפה,
וערוץ FOX
בו ישראל לעולם לא טועה,
אני מרגיש שוב כמו גולם
המסתגר בפקעת.
שוב התכניות החדשניות
תעבורנה אלי מסוננות דרך עיניהם הבוחנות
של מנכ"לי
שידור ישראלים,
ושוב לא אוכל לזעוק שאני
רואה רק תכניות מיושנות.
בקיצור...
מעולם לא הרגשתי שאפשר
לעשות מכל כך הרבה,
כזה כלום.
אחרי
כ-20 שנה
של שתיקה של הצרכן הישראלי,
כעת כשהוא מפוצל ומפולג,
אין לי שום ספק שהוא לא
יתקומם. אם
הוא לא התקומם כנגד החשכת הערוצים בזמן
המונדיאל, מי
הוא שיתקומם עכשיו...
או בעתיד.
חשבתי כצעד מחאה לקנות
צלחת לוויין, אבל
ביננו אני די בטוח שהיא תיגנב הרבה לפני
שאספיק לסיים לשלם עליה.
(אם עושים את זה למכוניות
ולמזגנים... למה
לא לצלחות?).
טוב
שלפחות יש את האינטרנט,
בו אפשר להיפתח לעולם....
אגב שמעתי שגם את זה הולכים
לסגור לנו , או
יותר נכון "לסנן"
, בשל שלום הציבור.
כנראה
שעם כל כך הרבה סינונים,
אין שום פלא,
שבעברית תקינה...
גם קללות אומרים בסינון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
