ארכיון דון קישוט:

ביום האחרון של השנה האזרחית החלטתי לכתוב ברכה באנגלית לעולם לשנה מאושרת.

(אני אומר זאת כדי שאלה מכם שלא שולטים כראוי באנגלית לא יתאמצו לשווא לקרוא אותה, זה לא ממש פוסט)

To celebrate the new year, I decided to do something I rarely do, and write a post in English, in honor of all the foreigners out there, who might by some (un)lucky happenstance, read a few lines in this blog.

Firstly, I hope you will enjoy a happy new year, and might even bare witness, as unlikely as it may sound, to an entire year with no reports of animosity in the middle east, or anywhere else.

I sincerely hope, that the day will come, when the crises which threaten all of us, such as the global warming, food shortages, deforestation etc. be solved during the course of this year, or at the very least a solution will be placed in motion the coming year.

Yes, I know it's too much to hope for, especially in a century like ours, which literally started with a bang. But maybe it will exhaust itself and end with a whimper very soon, heralding a wonderful calm.

As for myself, I wish that this year will be the last I spend in the Israeli Education System. I already been there for much too long, I aspire to find a good solid corporate job when I graduate, and begin to make a life for myself.

Love is also on the horizon, but right now I am way to lazy to reach out and grab it, and being of the masculine persuasion I fully understand that no female will do it for me. But it doesn't really matter because I am married to my studies, and school is a cruel mistress (and not very satisfying).

To all my friends, from all genders ,creeds and inclinations, I wish that all their wishes, especially those which include the wealth and prosperity of yours truly, will be fulfilled. I wish they will find love and happiness, and possibly joy, though I dare not be so pretentious to get the credit for wishing it :)

And to those whom I never met, and probably never will, I wish you to both receive and spread joy, as much as you can, so in a roundabout way, it might reach me too.

HAPPY NEW YEAR

עריכה לבקשת הקהל תקציר בעברית, סליחה מראש על שגיאות הכתיב הפיסוק והניסוח כתבתי במהירות ולא היה לי זמן לנפות:

כדי לחגוג את השנה החדשה, החלטתי לעשות משהו שאני עושה לעיתים נדירות וזה לכתוב פוסט באנגלית. לכבוד כל הזרים באשר הם שקראו בצירוף מקרים (חסר)מזל מספר שורות בבלוג שלי.
ראשית אני מקווה שתהנו משנה מאושרת, ואולי אפילו תזכו להיות עדים, עד כמה בלתי סביר שזה נשמע, לשנה ללא דיווחים על מעשי איבה במזרח התיכון, ובשום מקום אחר.
אני מקווה שיבוא היום בו כל המשברים המאיימים על כולנו כמו התחממות גלובלית מחסור במזון , כריתת יערות וכיו'ב ייפתרו במהלך השנה הזו, או לפחות פתרון עבורם ייושם במהלך השנה הבאה.
כן, אני יודע שזה יותר מדי לקוות לו, במיוחד במאה כמו שלנו שהחלה הלכה למעשה בפיצוץ,  אבל אולי היא תתיש את עצמה ותסתיים בקול ענות חלושה מהר מאוד, ותגרור בעקבותיה שקט מופלא.
בקשר אלי, אני מקווה שזו תהיה השנה האחרונה ש"אבלה" במערכת החינוך הישראלית. ממילא הייתי שם זמן רב מדי. אני שואף למצוא עבודה תאגידית טובה עם סיום לימודי, ולהתחיל לבנות לעצמי חיים.
האהבה גם נמצאת באופק, אבל כרגע אני עצלן יותר מדי מכדי לאחוז בה, ובהיותי חבר במין הגברי, אני מבין בהחלט ששום נקבה לא תעשה את זה עבורי, אבל זה לא משנה משום שאני נשוי ללימודים שלי, והלימודים הם גבירה אכזרית ( וגם לא מספקת במיוחד)
לכל חברי, מכל המינים הדתות והנטיות, אני מאחל שאל משאלותיהם יתגשמו, במיוחד אלה הכוללות שגשוג ורווחה לעבדכם הנאמן. אני מאחל להם למצוא אהבה ואושר, למרות שאינני כה יומרני בכדי לצפות לקבל על כך את הקרדיט.
ולאלה שמעולם לא פגשתי וכנראה לעולם לא אפגוש, אני מאחל לכם גם לקבל וגם להפיץ אושר כמיטב יכולתכם, כך שבדרך עקיפה זה יגיע אלי.

רק לפני שמונה שנים, כשג'ורג' בוש התמודד לנשיאות ארה"ב , הוא נשאל לגבי זהותו של שליט פקיסטן, הוא הודה בפה מלא באחד מצעדי היחצ"נות המתוחכמים ביותר ,שאין לו מושג. האינטלקטואלים לגלגו עליו ומיקשו בכך את עצמם. עם כל מילה מלגלגת חשב האמריקאי הפשוט במערב התיכון, שבעצם גם הוא לא היה יודע זאת אילו נשאל, והלגלוג על בוש הפך ללגלוג על אותו האדם ועל אורח חייו המסורתי. הוא הסיק מכך שג'ורג' בוש הוא בדיוק הנשיא שמייצג אותו – האדם הפשוט, למרות חינוכו השופע , והשאר, כך יאמרו המומחים, הפך להיסטוריה.

כיום, לעומת זאת, אפילו ילדם בן ה-6 של השכנים יודע מיהו נשיא פקיסטן פרבז מושארף ומיהי בנזיר בוטו, מנהיגת האופוזיציה. בימים האחרונים, בעצם, הפכנו כולנו למין מומחים לפקיסטן, על שלל קשריה עם המדינות המוסלמיות, הסכסוכים שלה עם הודו, בעיקר בנוגע לחבל קשמיר. כולנו קיבלנו קורס מבוא מזורז לגבי הבעיות שלה עם הטליבאן ואל-קעידה... והכל בזכות 2 מילים קטנות המייצגות מאגר עצום ומסוכן של ידע: “טכנולוגיה גרעינית".

הסיבה שהעליתי את בעיית פקיסטן, לא הייתה בכדי לתת לקוראיי צוהר אל המדינה המוסלמית, אלא בכדי להמחיש באיזו מהירות משתנה העולם בו כולנו חיים. לכן כאשר התבוננתי זה לא מכבר בסרטי ההלוויה של ראש ממשלת פקיסטן בעבר, ומנהיגת האופוזיציה בהווה, בנזיר בוטו, לא יכולתי להחליט אם אני מסתכל ישירות בהווה, או קליידוסקופית בעתיד או בעבר.

העבר ,כמו גם העתיד, קפץ מכל פינה: בתלבושות העממיות, המנגינות המסורתיות והטכנולוגיה המקרטעת שליוותה את שיירת ההלוויה בדרכה. אולם אל תתנו לאף אחד מהאמצעים האלה להטעותכם, הייתה זו מעל לכל התפרצות של צער מהמקומות העמוקים ביותר מהם יכול לנבוע רגש שכזה. זהו אולי מעל לכל, הביטוי החזק ביותר של העבר – של המסורת, הקשר הדוחה פרגמטיזם ומתחבר לרגשות הצפים במקום לנסות לנווט/לתמרן אותם. אך בין האיים של הפנים השחומות והדומעות בשמלות החיוורות בצבץ משהו נוסף .

הייתה זו הצצה חטופה, ולא כה נעימה אל העתיד. כן.. גם לעתיד שלנו – של כולנו. קל לנו לשבת על כורסותנו המרופדות, ולהניח שהקדמה והעתיד חד הם. המציאות העגומה היא שהמנוע היחידי המניע אנשים אל עבר העתיד, הוא אותו מנוע שהניע אותם במשך אלפי שנים אל עבר ההווה – האינטרס. וכך לאחר אלפי שנות אבולוציה, התפתח האינטרס לדרגה כזו בה אין יותר צורך במהפכות מורכבות, או מלחמות אזרחים עקובות מדם, שלא לדבר על מלחמות בכדי לשנות את מסלולה של ההיסטוריה. כיום, הטכנולוגיה הסוציו-פסיכו-אקונו-היסטורית התפתחה לשלבה המתקדם ביותר עד עתה, והוא לסמן את ה trouble-maker , שאם יסולק תתמוטט התנועה כמו מגדל קלפים של קוסם שנה א', ולעשות את העבודה במחיר מינימלי.

התופעה הזו, אינה מוגבלת כלל לפקיסטן, והיא קיימת גם כאן, החל מגילוייה המזוויעים ב-4 בנובמבר 1995 , וכלה בעת הזו, בה מסומנים מנהיגי מאבקים כ trouble makers כלפי הקהל הדורש את ראשם. ההרגשה שזהו גל העתיד מעוררת בגופי צמרמורת החוזה את דמותו של העתיד בבהירות המדהימה של ג'ורג' אורוול: “ מגף הדורך על פרצוף אנושי לנצח נצחים".

ברם למטבע יש צד שני, והוא שתופעה הזז היא דו כיוונית: גם בקבוצת האנשים המעוניינת לשמר את המצב הקיים – אותה הקבוצה המצביעה על ה trouble maker מלכתחילה – קיים אדם, שהוא הרוח החיה בה. האדם הזה הוא לרוב הפנים, הנשמה והגוף של התנועה. למעמד הזה הוא בדרך כלל מגיע בשל כישוריו יוצאי הדופן, אך לא פחות חשוב מכך, משום שהוא המרוויח העיקרי מממנה, ולכן , באופן טבעי, גם התומך הנלהב ביותר של המדיניות הקיימת. לשמחתו ולצערנו, היות והוא מפקד על מרבית המשאבים, ומשאיר לשאר את הפירורים, נדיר מאוד שפאר הטכנולוגיה הסוציו-פסיכו-אקונו-היסטורית, אי פעם מופעלת כנגדו ,מאתרת אותו, ומעמידה אותו למשפט הציבור.

כעת כשעומדת להתווסף ספרה למדד השנים, שומה עלינו לעצור רגע ולחשוב, מה בעצם ניתן ללמוד מכך? האם בעוד 20 שנה יהיה מצבנו טוב יותר מפקיסטן, או בדיוק להפך. האם האינטרסים השולטים במדינה הם האינטרסים שלנו, או שמא הם אינטרסים של אורחים לרגע, הרואים כל פגע, השותים את ייננו , ואוכלים את לחמנו ויפרחו לחו"ל...משאירים אותנו להתמודד עם הנגע? ימים יגידו! בכל מקרה כה מעטות הן ההזדמנויות לעשות חושבים, לפני שלהבות הטירוף עוטפות אותנו. אולי ה-31 בדצמבר היא ההזדמנות האחרונה, ואולי לא.