למען האמת
רציתי לכתוב היום על "הישרדות”.
יש משהו חינני בערימה של ישראלים
שיושבים על אי בודד,
מקווים להשיג מליון תוך כדי שהם עושים
את הדבר הישראלי ביותר:
לעבוד על אחרים,
וכל הזמן הזה לא מודעים לכך שההפקה
עובדת עליהם. אבל
הפעולה האחרונה בעזה,
אילצה אותי לכתוב פוסט פוליטי נוסף.
כשהחלה המתקפה
בעזה, ישבתי במיטה
שלי, כמו
בכל יום שבת,
וכשהתעוררתי רדפו אותי
החדשות היישר אל תוך התנומה.
“מה לא שמעת?
יש מתקפה בעזה.”
לרגע
לא הצלחתי להחליט אם התעוררתי או שאני
נמצא בחלום ממש רע,
רק ה "נו
כבר תקום!” הכל
כך מוכר, החזיר
אותי למציאות.קמתי
מהמיטה ושטפתי פנים,
וראיתי בשלוש מהדורות
החדשות שלנו,
היערכות מופתית של כתבים.
באשקלון,
בשדרות,
ואפילו באשדוד.
כל
הזמן קיוויתי שהחמאס לא יפגע בקריית גת
או באשדוד. ידעתי
שהטילים האלה לא נועדו לפגוע כמו שהם
נועדו ליצור מציאות חדשה.
ישראל הרי לא תכבוש את עזה,
והחמאס רחוק מלכבוש את
ישראל. המבצע
הזה, ארוך
ככל שיהיה ,יסתיים
לבסוף במשא ומתן ובהסכם חדש.
החמאס
יצטרך מן הסתם לצמצם את כוחותיו.
והוא עושה בדיוק מה שעושה
כל מוכר בגדים בשוק – מעלה את המחיר לפני
ההנחה של סוף עונה.
כשיגיע החמאס לשולחן המשא
ומתן, הוא
יגיד שהוא באמת "מצטמצם":
במקום לירות טילים על קריית
גת ועל אשדוד,
הוא יירה אותם רק על אשקלון
ושדרות. כן,
אני מריח את "השיפור
במצב" מכאן.
פס
שחור ורחב הודיע לי לבסוף,
שכבר נפלו טילים על קריית
גת ואשדוד, והבנתי
שנסתם הגולל על תקוותיי.
המשכתי להסתכל בחדשות
ושמתי לב שפעם אחר פעם הודיעה התקשורת
הישראלית שבתחנת אל-ג'זירה,
מראים תמונות "מזוויעות
ללא צנזורה – ממש פורנוגרפיה של הרס".
ושאצלנו "מוסריים
מכדי להראות אותן".
לחצתי על השלט ונכנסתי לאל
ג'זירה.
את
הערבית לא הבנתי,
אבל במקום תמונות של דם
והרס, ראיתי
דווקא תמונות של אנשים המטפלים בפצועים,
ושל ילדים מתייפחים.
אני לא מבין (ושמישהו
יסביר לי), מדוע
במתקפה כה מתוכננת,
וכה ידועה מראש מתים כל כך
הרבה אזרחים.
ידעתי שהתמונות האלה הן
פוטנציאל לבעיה,
ולמשבר דעת קהל.
מעל התמונות האלה באל-ג'זירה,
נשמע קולו של קצין הסברה
בצה"ל
בשם אדרי. שבאופן
טיפוסי לקציני צה"ל,
לא הראה שום הזדהות עם
הכאב, ורק
דקלם את המסר שניתן לו מראש.
באל-ג'זירה,
אומנם עשו תכסיס מלוכלך
כשעל פס הקול שלו,
הראו תמונות שהגחיכו את
דבריו, אבל
גם הוא יכל פשוט לקום וללכת,
ולא עשה זאת.
אבל
זו רק אל-ג'זירה,
חשבתי לעצמי,
התחנות האירופיות בטח
תהיינה יותר אוהדות לישראל.
פשפשתי בין ערוצי החדשות
המערביים. את
CNN לצערי
הורידו מן הממיר,
ולכן לא יכולתי לדעת מה
חושבים עלינו בתחנת החדשות הגדולה בעולם.
המחליפה שלה,
זו שאמרו שהיא טובה לא
פחות, הראתה
במקום המתקפה כתבה שהסבירה על הסגולות
הבריאותיות של הפפריקה.
כן...
באמת תחליף ראוי ל CNN.
כל הכבוד HOT.
שיחקתם אותה!
בלב
דואב ובאגודל כואב,
עברתי ל SKY
NEWS, התחנה הבריטית.
שם באמת דיברו על המצב
בהרחבה. באולפן
ישבה כתבת, שבזמן
שדיווחה על המתקפה בעזה,
נראתה כמו מוצצת סוכריית
לימון חמוצה בלי סוכר.
אל מול המוצצת הביאו את
דוברת צה"ל
אביטל לייבוביץ',
שתסביר את עמדת הצבא.
היו
אלה תמונות קשות.
אילו הייתי המפקד של רס"ן
אביטל לייבוביץ',
הייתי מדיח אותה מיד לאחר
הראיון, אבל
מהיכרותי עם המערכת הישראלית,
לא רק שהיא לא תודח,
אלא אפילו תקודם,
ובמלחמה הבאה היא תמנה
מישהי בדיוק כמותה.
הדוברת
שלנו לא דיברה אנגלית רכה מספיק,
בטח שלא בסטנדרטים הבריטיים,
ועם המבטא הישראלי שלה,
נשמעה כמו ארכי-נבל
גרמני ממלחמת העולם השנייה.
זאת בניגוד לאדרי,
עמיתה באל ג'זירה,
שדיבר לפחות בערבית רהוטה.
אני מניח שבבסיסו של דבר,
שלחו למשימה דוברת ולא
דובר, משום
שרצו שרגש האימהות הטבוע בנשים ימתן את
הכעס. אבל
הדוברת הזו לא שידרה שום נשיות,
שום אימהות.
היא דיברה כמו גבר,
הייתה לה ישיבה נוקשה של
גבר, ודבריה
נשמעו מכניים ומתוסרטים מראש.
גם
הכתבת הבריטית,
"מוצצת הסוכריות",
הרגישה בזה.
ועשתה לה את התרגיל העתיק
ביותר בספר. היא
פשוט לא התנגדה לה,
ונתנה לה לשפוך את המסר
שלה עד הסוף.
בהיעדר ההתנגדות,
המסרים שהלעיטו את הדוברת
לא הספיקו לכל הראיון.
הם לא הספיקו אפילו לרבע
מהראיון, ונפלטו
במהירות החוצה כמו שלשול.
כך כל 75%
מהראיון הנותרים,
נאלצה רס"ן
אביטל לייבוביץ'
לאלתר.
קצין
צבא מאלתר זה הדבר האחרון שאתם רוצים
לשמוע. פשוט
אין לו את זה. מוח
צבאי אוהב להרגיש בטוח כשתוקפים אותו.
או שהוא נסוג או שהוא תוקף
חזרה ביתר שאת.
הרס"ן
הזו לא נסוגה ותקפה ...חזק.
וזה בדיוק הדבר שחיכתה לו
הכתבת. היא
פשוט נתנה לה לתקוף,
וחלבה ממנה את כל המסרים
התוקפניים במקום המסרים המרגיעים שהייתה
אמורה להעביר.
למרות
שהאוזן ישראלית בוודאי תאהב את מה שהיא
אמרה, צריך
לזכור שהיא לא דיברה לישראל ולא לערבים
אלא לבריטים.
המשימה שלה הייתה להרגיע
את דעת הקהל הבינלאומית והיא התסיסה אותה
במדינה השלישית בחשיבותה בעולם.
הכתבת כמובן ידעה זאת ופשוט
עודדה אותה עוד ועוד.
בכלל,
אני חושב שצה"ל
צריך להפסיק לנסות "להסביר
את עצמו", לשם
כך קיים משרד החוץ.
בכל פעם שצץ משבר,
שולח צה"ל
נציג טירון יחסית והכתבים המנוסים בתחנות
הטלוויזיה קורעים לו את הצורה,
האם לא יכלו לגייס את רענן
גיסין, בעל
הניסיון העשיר ,ליום
מילואים אחד ולשלוח אותו להסביר??
אין
ספק, שהראיון
שהעניקה אביטל לייבוביץ'
הותיר אותי המום מדרגת
העמימות וחוסר ההבנה הדיפלומטית של הצבא.
השיא הגיעה כשהכתבת שאלה
אותב בבוטות:
“האם גם מחר נראה תמונות
כאלה",
והדוברת אמרה "כן
+הסבר".
הכתבת עצמה לא האמינה שזה
יהיה כל כך קל ושאלה אותה שוב אם גם מחר
תהיינה תמונות כאלה,
ושוב הדוברת אמרה כן+
עוד הסבר לא משכנע.
אז
הבליחה נקודת אור קטנה דווקא מהפרשן
הצבאי הבריטי (המקביל
שלהם לרוני דניאל).
קראו לו מרשל,
את שמו הפרטי אני לא זוכר,כ
אבל כנראה שגם הוא ישב מזועזע מאיכות
הביצועים של הדוברת שלנו,
ורץ לאזן את התמונה.
דווקא
ממנו, אדם
שכלל לא קשור למדינת ישראל,
נשמעו המסרים הנכונים.
לא ה"הם
התחילו" שרס"ן
לייבוביץ' חזרה
עליה לפחות 8
פעמים,
ולא ה"אין
לנו ברירה".
הוא דיבר בשפה הנכונה,
השפה שהבריטים אוהבים
לשמוע, ומשום
מה הדוברת שלנו,
כל הדוברים שלנו,
לא מסוגלים לנפק.
הוא
היה יבש וענייני ואמר שהמתקפה הישראלית
באה ב-2 גלים
(דאז).
ושהמתקפה הייתה על
יעדים צבאיים שסומנו
מראש.
ושההרג של האזרחים
נעשה לא במתכוון.
כן.
זה היה כה פשוט,
ועדיין הדוברת שלנו לא
הייתה מסוגלת להעביר את המסר.
זה קצת עצוב שאפילו בערוץ
בריטי, המדבר
בשפה שרובנו שולטים בה,
עדיין אנחנו מצליחים להוציא
רק תיקו, גם
כשאנחנו השחקנים היחידים במגרש (לא
היו שם נציגים ערביים).
חזרתי
לערוץ שלנו וראיתי שוב את הפאשלות
הישראליות: ציפי
לבני אומרת בתוקפנות "ובמקוריות"
ש"לישראל
יש זכות להגן על עצמה".
תוך שהפנים השמנמנים שלה
ממלאים את המסך.
הרגשתי לרגע שהיחצ"נים
בחרו דווקא ביום הזה לצאת לחופשה.
אי אפשר היה להגיד לצלם
לזוז 50 ס"מ
אחורה? האם
באמת היה צריך שהפנים של ציפי לבני ימלאו
את המסך כמו האמא החורגת,
שצועקת על סינדרלה שהרצפה
לא נקייה ?
ובקשר
לציפי לבני,
הטיפול שלה במצב גרם לי
לחשוב שהיא פשוט לא ראויה להיות ראש ממשלה.
קשה לי לדמיין אדם כמוה
,שפשוט
אין לו הבנה בדיפלומטיה,
ממלא תפקיד מרכזי.
היא לא הביעה אפילו פעם
אחת הזדהות עם הכאב בצד השני.
היא לא הבטיחה סיוע הומניטרי
בהקדם. היא
אפילו לא אמרה את הדבר הפשוט ביותר והריק
מתוכן, שברגע
שהטרוריסטים יתפסו הפעולה תיפסק (הרי
טכנית זה יכול להימשך לנצח).
היא פשט דקלמה ודקלמה מסרים
מלחמתיים: "הם
התחילו" "ישראל
חייבת להגן על עצמה"
בלי להבין שהמלחמה שלה היא
עם החמאס ולא עם דעת הקהל הבינלאומית.
אחר
אך עוד מתפלאים למה אנו נראים ככה בעולם.
אולי באמת אני אחזור לראות
הישרדות. משום
מה העולם נראה לי הרבה יותר יפה כשבנות
צעירות מסתובבות בבגד ים :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
