ארכיון דון קישוט:

אתמול במהלך הנסיעה ברכבת, הציעו לי עותק של עיתון חינמי. לרוב, הצעה כזו מעוררת בי סלידה. אני מאמין שאם כבר כורתים עצים צריך לעשות זאת כאשר ישנה דרישה, ועיתון חינמי שבו כלל לא מנסים לברר אם ישנם קוראים, הוא ההיפך הגמור מכך. עם זאת, הואיל וירד גשם, והייתי זקוק למשהו כדי לכסות את קרחתי הבוהקת, החלטתי, לפנים משורת הדין, להניח את עקרונותיי בצד, ולהשתמש בעיתון על תקן מטריה. כך ישב לו העיתון על ברכי במהלך כל הנסיעה, ואני מודה שהשעמום של הנסיעה, בתוספת ההדים המהדהדים של הבחירות ,שנערכו לא מכבר, גרמו לי לעלעל בו קלות.

הפתיע אותי שבעמוד הכותרת התנוססה תמונתו של אהוד אולמרט. אהוד אולמרט מעולם לא התמודד בבחירות האלה, וגם לא בבחירות הקודמות, והייתי סמוך ובטוח שלא נשמע ממנו, אלא כמנהל חברה ממשלתית עם דוחות כספיים עמומים. כשהורדתי את מבטי לראות מדוע מתנוססת תמונתו של אולמרט בעמוד הראשי, במקום עוד פרשת שחיתות, עוד מעטפות כסף ועוד ועוד משה טלנסקי, ראיתי את הכותרת: "יותר לא אבוא למשחקי בית"ר."

המשכתי לי לעמוד 24, כדי לראות מדוע "פרשן הכדורגל המהולל אהוד אולמרט" לא יבוא יותר למשחקי בית"ר ונוכחתי שהסיבה לכך היא קריאות גזעניות באחד המשחקים. בכתבה טוען אולמרט שהוא אוהד בית"ר מילדותו. שהוא הלך במשך עשרות שנים למשחקי בית"ר ירושלים. שהוא נהנה מהאווירה העממית והייחודית עד מאוד. הוא גם ממשיך וטוען שבזמנים הכלכליים הקשים הוא קישר בין תורמים לבין ההנהלה כדי להציל את המועדון. עם זאת, לאחר שראה שלט ביציעים: "בית"ר טהורה". העלה הדבר אצלו זיכרונות מתקופות היסטוריות חשוכות עד כי אינו יכול לסבול לשהות עם אוהדי בית"ר באותו המגרש.

אינני מתבייש לומר שהכעיס אותי המאמר שפרסם אהוד אולמרט. למרות שאינני אוהד בית"ר בלשון המעטה, ראיתי בו מעשה אכזרי וצבוע של פוליטיקאי לשעבר שלמרות שלא ציפיתי ממנו להרבה הצליח להפתיע אותי אף הפעם במיעוט שהציע, ולהלן הסיבה.

במשך שנים הייתה התנועה הרוויזיוניסטית של זאב ז'בוטינסקי מנודה ומוחרמת – בעיקר בזמן בן-גוריון. האמרה: "בלי מק"י ובלי חירות", עדיין מהדהדת באוזניהם של וותיקי הישוב.  עם זאת, בן-גוריון לא השתמש בשבטו רק כנגד חירות. גם פלגים אחרים בעם ספגו את נחת זרועו: המזרחיים, המפ"מניקים ,  משמרי תרבות האידיש, ובאופן כללי כל מי שלא הסכים עמו. חלקם נהרו לחירות, רק מעצם היותם מנודים, וכל זאת בלי לדעת מה חירות מייצגת מבחינה כלכלית, סוציאלית וביטחונית. ברבות השנים הם הפכו לחברים כה נאמנים ב"חירות", שהם הפסיקו לבקר אותה, אמצו את סמליה, לרבות קבוצת הכדורגל שלה, שהפכה למין סמל כלל ארצי לאנטי ממסדיות.

עם חלוף הזמן, חלק מאותם מנודים, טיפסו בסולם, לעתים כל הדרך מעלה. מנהיג "חירות" , מנחם בגין, נבחר לו לראשות הממשלה. וכבר שנים רבות שהליכוד הפך להיות מפלגת שלטון לכל דבר, תוך שהוא דוחק את רגלי אויבתו המושבעת מפא"י. אך מי שציפה שהעלייה הזו בסולם הדרגות החברתי תוביל לאפקט שרשרת שדרכו כל המנודים שחלקו לחם עם חברי "חירות", יטפסו גם כן במעלה הסולם התאכזב קשות.

במקום זאת, קשרו חברי הליכוד קשרים סיעתיים עם מפלגות השלטון השונות, העבירו להם כספים ומשאבים, והרעיבו את השכבות החלשות באופן זהה, אם לא חמור יותר ,מכפי שעשה דוד בן-גוריון. לא רק זאת, אלא שלאחר שהליכוד לא מילא את משימתו ולא עזר לשכבות החלשות, התפצלו ממנו מפלגות "תומכות" כמו ש"ס שהבטיחו לעשות את זה במקום הליכוד אך גם הן הכזיבו. המעמד העני נשאר עני כמקודם, ואף יותר מכך כשישראל עברה לכלכלת שוק קפיטליסטית בה המדינה מתנערת מאחריותה כלפי האזרחים.

אולם למרות זאת נשאר דבר אחד בו מנהיגי הליכוד, ואולמרט בתוכם, לא ויתרו, וזו הסמליות. סמל הוא דבר בעל עוצמה שקל מאוד לטפח, ולכן התמידו חברי הליכוד: אהוד אולמרט, רובי ריבלין ועוד רבים אחרים לפקוד את משחקי בית"ר ירושלים, ולתמוך בה כמו בילדותם.

היה משהו ממכר בלצפות מהצד בראש הממשלה יושב ביציע ומריע לאותה הקבוצה כמו פשוטי העם. אבל חשוב לזכור שלאחר משחק כזה, אף אחד לא שאל יותר את ראש הממשלה מה הוא עשה למען העניים והמדוכאים.  90 דקות בשבוע היו שווים מיליונים בתקציב סוציאלי... עסקה טובה!

במקום עזרה סוציאלית וחינוך קבלו קשי היום גזרות, ובמקום סיבות הגיוניות, קיבלו הם אשמים. ממשלות הליכוד האשימו במצב הכלכלי הקשה את כולם: האשימו את הערבים שעושים מלחמה שגוזלת משאבים סוציאליים; האשימו את העובדים הזרים הלוקחים עבודות מהעניים וגורמים לאבטלה; האשימו את השמאלנים שלא חילקו בעבר את העוגה באופן שוויוני. רק שני גורמים לא העלתה ממשלת הליכוד לספסל הנאשמים: הראשון הוא את עצמה, והשני הוא את המסכנים, אוהדיה לשעבר.

וכעת, אחרי שנים של הזנחה, הפלא ופלא! את מי שונאים אוהדי בית"ר? את הערבים, את השמאלנים ואת העובדים הזרים. זה מה שקורה כשמשקיעים אפס בחינוך. ומה עושה אולמרט שבמשך 30 שנה היה חבר ליכוד וחלק משמעותי בממשלות שהזניחו את האוכלוסיות החלשות? כלום! הוא לא מתנצל, לא מכה על חטא, אפילו לא מציע להעביר יותר כספים לחינוך ולהילחם בנגע הגזענות. במקום זה הוא אומר שהוא, אהוד אולמרט, לא ישב ביציעים של בית"ר עם אותם האנשים שהוא הזניח, ובזה הוא ימלא את חובתו הסוציאלית.

גבירותיי ורבותיי! האירוניה והצביעות זועקת לשמיים. האם בדרך זו רוצה אהוד אולמרט לפלס את דרכו חזרה לכס השלטון? בהצהרות ריקניות חסרות כל תוכן? האם אותם האוהדים שהיו הסולם שהביא את אולמרט ושכמותו לפסגה, יהפכו עכשיו לשטיח האדום שעליו הוא ידרוך חזרה בדרכו לצמרת?

מוטב היה שאהוד אולמרט יכיר בכך שאוהד בית"ר ירושלים הוא אדם ככל האנשים, בדיוק כמו אוהד הפועל או מכבי. כמותם , גם הוא זכאי לחינוך, לתרבות, להשקעה סוציאלית, ובאופן כללי לחיים מאושרים. אם במהלך הדרך מתבצעת הזנחה באחד מהתחומים, אז התוצאות נראות גם ביציעי הכדורגל. ולא יתכן שאהוד אולמרט יוסיף חטא על פשע על חטא. גם יזניח את חבריו ליציעים במשך 30 שנה, גם יהנה מחברתם, וגם יתנער מהם בתקשורת וירוויח על כך הון פוליטי.

או שאולי זה יתכן.... במדינת ישראל!