ארכיון דון קישוט:

כשכתבתי בפעם האחרונה על התוכנית "הישרדות" , הייתה זו תוכנית נישה קטנה ומאוד ישראלית, שהובסה פעם אחר פעם ע"י ענק הריאליטי "נולד לרקוד “. מפיקי ערוץ 10 גירדו פדחתם עד זוב דם, מנסים להבין איפה נמצא התפוח הרקוב שגורם להם להפסיד בפעם המי יודע כמה לערוץ 2. למרבה האירוניה, הישועה, לתוכנית לא הגיעה מצעד מבריק שערוץ 10 נקט, אלא מתוך צירוף נסיבות מקרי שפעל לטובתו, צירוף נסיבות שהיה מעלה חיוך מלא שיניים בוהקות בין אוזניו של דן מנו:: ימי השידור אצל המתחרה, ערוץ 2, הוחלפו והמתחרה האימתנית , “ נולד לרקוד" עברה ליום שידור אחר. "הישרדות" ,התינוק הקטן שכמעט חוסל בדמי ימיו, גדל תוך חודשים ספורים והפך למפלצת רייטינג, גדולה אף יותר מ"נולד לרקוד" . משם הצעד להפוך לתוכנית דגל היה קצרצר. הישרדות, ניצחה את ערוץ 2 באותם הכלים שהפעיל נגדה. היא פיצלה את עצמה, לחלקים, כשכל חלק שודר במקביל, לפרוייקט חדש ובעל פוטנציאל להצלחה של ערוץ 2, ובכך ניסתה לעשות את שעשו לה: לקטול אותו עוד לפני שיראה אור יום.

עם גדילתה של התוכנית למימדים מפלצתיים,עוותו. גם הפרספקטיבות רשימת הפיינאליסטים דלפה, והסוף הכה מפתיע שתיכנן ערוץ 10 להעניק לנו, הפך לידוע מראש. קברניטי ערוץ 10 הרגישו שהאדמה בוערת תחת רגליהם, והעלו רעיונות כיצד להרגיע את האלים הזועמים של הישרדות, ולספק בכל זאת גורם הפתעה.

אחד הרעיונות שעלה, היה להוסיף מתמודד רביעי, וכדי שלא יוכל להיות מודלף, יהיה זה מתמודד שיבחר בSMSים. תוכנית אחרת שהוצעה, היא שלמרות שהפיינליסטים ידועים, כמו גם פילוח הדעות והרגשות של המושבעים כלפיהם, ניתן יהיה להכניס גורם הפתעה בכך שהקהל יבחר את המנצח. בסופו של דבר, רעיונות אלה אינם אלא הצעות של יאוש, וקברניטי ערוץ 10, דומים לקברניטי ספינה שנפער בה חור שאי אפשר לסתום, ובמקום, לבלוע את הגלולה המרה, להגביר את חתירת המשוטים ולהגיע לחוף ולבצע שם תיקונים, מנסים לבצע תיקונים בלב ים. הם שוכחים לצערי שהתיקון דורש לקדוח חורים נוספים, ובכך להסתכן בהטבעת הספינה כולה. הישרדות כבר הרוויחה את לחמה לעונה נוספת, ואת התיקונים והלקחים מוטב יהיה אם יבצעו שם, בעונה השנייה.

העונה השנייה של הישרדות, תהייה ההישרדות האמיתית של התוכנית. תוכניות רבות עלו לעונה שנייה, לאחר עונה ראשונה מוצלחת מאוד, והתנדפו. בינן ניתן למנות את "השגריר", או פרוייקט Y. אפשר גם למנות בתוכן את כוכב נולד, שלמרות שהמשבר התרחש בעונה השלישית, והעונה שרדה, הסיבות שגרמו למשבר מלכתחילה היו זהות. בכל התוכניות הללו, לאחר הגל הראשוני של ההצלחה, התרחשה פנייה חסרת תקדים של מתמודדים. וכך המפיקים והקהל סונוורו ממאגר הייחודיות העשיר של המתמודדים, והתרכזו בכך, עד שהתוכניות הפכו בעונתן השנייה למן Freak show. לכל מתמודד היה סיפור אישי סוחט, , והתוכנית הפכה את הטפל לעיקר איבדה את זהותה ונפלה. אני חושש שגם מפיקי הישרדות יפלו בפח זה, ותבשיל ההישרדות הבא , במקום להכיל ישראלים שאפשר יהיה להזדהות איתם, יכיל דמויות שוליים המייצגות מגזרים זניחים: “הערבי", "ההומו", “האיש מעיירת פיתוח", “העולה" ועוד, במקום להראות שכולנו ישראלים, תתאמץ ההפקה בעזרת הכוח הכפול, ועריכה מגמתית הדגיש את מוזרותם של המתמודדים ביחס לאחרים.

אי אפשר לסיים פוסט על הישרדות בלי לדבר על טענות של סבנה, על הקידום של ג'יבארו בכלל ושל דן מנו בעיקר, בעזרת מניפולציות ואתגר הכוח הכפול ולהלן נקודת השקפתי...

גם בהישרדות המקורית האמריקאית בעונתה הראשונה, היה מקרה דומה, שאף הגיע לבית המשפט : בהישרדות האמריקאית היה מתמודד ססגוני מאוד בשם "רודי בוש". איש קומנדו ימי, בן 70+ (אז), בכושר מעולה, שכמו רבים מהחיילים בצבאות התנדבותיים, היה מאצ'ו, שתלטן, גס, ואפילו פלט כמה הערות אנטישמיות למחצה. בשבט בו שהה היה פיצול חד, בין האנשים שזכרו לו חסד נעורים, ובין האנשים שבזו לו בזקנתו. לשון המאזניים, הייתה רופא נוירולוג בשם שון קניף, שהוזמן לבדו לביקור בלתי מתועדבאוהל של המפיק, ולאחר הביקור הצביע באופן מנוגד לכוונתו המוצהרת: בעד רודי בוש. רודי נשאר אך המתמודדת שהודחה במקומו, פנתה לבית משפט במשפט ארוך שסוקר בתקשורת, ודרשה לחשוף את השיחות הפרטיות שערך המפיק עם המתמודד. היה זה משפט שסוקר בתקשורת האמריקאית בהרחבה. בסופו של דבר, הודח רודי בוש רגע לפני הגמר, משום שלמרבה האירוניה היה פופולאר מדיי, וקיבל מאותו מפיק תוכנית ריאליטי משלו על תחרות בין יוצאי יחידות מובחרות באמריקה.

מקרה זה שם את התערבות ההפקה באור שונה. ומאפס את טענות המתמודדים בקשר לחוסר נאמנות לפורמט המקורי. ייתכן שהישרדות הישראלית, נאמנה למקור האמריקאי יותר מכפי שחשבנו, ואולי הישרדות היא הסמן המראה את האמריקניזציה של כל התרבות הישראלית, ולאו דווקא לטובה.

כשהמקלדת משקשקת חרישית תחת אצבעותי המורגלות בכתיבת קוד, אני מדמיין כמה רועם שקשוק העצמות של חברי הכנסת שלנו יכל היה להיות, וכמה חרישי הוא כעת.היום צפיתי במהדורת החדשות ומיד תקף אותי רצון בלתי נשלט לפנות אל תשעת הקוראים הקבועים בבלוג , ולהתחנן בפניהם לאחוז ידיים ולזמזם תפילה חרישית למען נבחרי הציבור שלנו.

בכנסת שלנו עבר בקריאה טרומית חוק, האוסר להפגין מול בתיהם של חברי הכנסת. חוק זה שעבר ברוב של חברי כנסת, על ידי חברי כנסת ולמען חברי כנסת, הפך את חברי הכנסת לאלים בשר ודם החיים על הר האולימפוס, חסינים מביקורת, ואפילו מהפגנת ביקורת. החוק הזה גם הפך את הרחוב שמחוץ לבתיהם של חברי הכנסת, מרשות הציבור לשלוחה של בתיהם. זהו חוק כל יכול, שמכל המקומות, הופך דווקא את ביתם של חברי הכנסת, למקום הכי לא פוליטי בארץ.

מסכנים הם הח"כים שלנו. קול ההפגנה שלנו פוצע את נפשם העדינה של המלאכים הללו, המתהדרים בחליפה, עניבה, עוזר פרלמנטרי, חשבון נסיעות, חשבון השתלמות, קרן לקשר עם הציבור וסידורי פרישה מפליגים. מסכנים משום שעדיין, למרות כל זאת, אינם יכולים לשאת את קולו הטורדני של העם המשלם עבור כל זאת, כאשר הוא בא להפגין.

לתופעה קוראים מגדל שן. מגדל גבוה ומבוצר, שהאגדות מספרות שראשו בעננים. את חומות המגן שלו, לא תפרוץ חרב, חנית או בליסטרא. על חומותיו אלו לא יושענו סולמות המביאים פולשים. מראש המגדל הנושק לשמיים ניתן לצפות לכל הכיוונים. לימים, יקראו לכך סוכני נדל"ן בעברית קלוקלת : “ארבע כיווני אוויר" ויגבו מאיתנו תוספת תשלום על תענוג, אך לא מחברי הכנסת. כעת, יושבים להם חברי הכנסת, במרפסת הנחמדה, ובחמסין הפוקד אותנו נהנים מהרוח הנעימה הנושבת בגבהים אלה, לוגמים יין אדום מכוס גבוהה, ומטביעים בלוע שלהם על קיסם גבינה צרפתית בעלת ארומה חזקה.

המגדל הוא משן, אך החומות אינן. החומות שנועדו להגן על הח"כים עשויות מילדים וילדות.זוהי הסיבה שנתנו החכ"ים לכך שאסור יהיה להפגין מול ביתם: כדי שהילדים שלהם "לא יפגעו". בכך הפכו נבחרי הציבור שלנו, שהיו אמורים להיות מובחרי הציבור , לגרסא הישראלית למחבלים, המסתתרים מאחורי ילדיהם , כדי להגן על עצמם מתוצאות החלטותיהם ומעשיהם.

מעולם לא נפגע ילד של פוליטיקאי בנסיבות אלה. יתרה מזאת, במערכת הקשרים המסועפת של הפוליטיקה והחברה הישראלית, ילד של פוליטיקאי רק הרוויח ממעמדו של אביו. הוא קיבל מקפצה מהירה לעמדות של כוח וטעם את הצד המתוק, של החיים עתה מבקשים הח"כים את הדבש ללא העוקץ. הם לא מתירים לציבור להראות לאותו ילד, דווקא באותו הגיל הרך, לפני שהחינוך של אביו יהפכו לעותק מושלם, את הצד השני של המטבע, ואולי להפוך את רוע הגזרה. כך תהפוך הכנסת הישראלית למכונה שכפול ענקית של 120 שושלות שירדו בעם לנצח.

ואילו אני שואל, היכן יכול העם להפגין את מורת רוחו. מאחורי חומות המאבטחים והחלונות הממוגנים והביקורים המאורגנים על ידי אנשי ציבור, מאחורי השיריונים ואחוזי החסימה, מאחורי היכולת לדחות ביצוע חוקים, כיצד יוכל העם לסלק פוליטיקאי לא ראוי ממשרתו. איננו העם העתיק שערך משפט בשער העיר. אין לנו כיכר שוק בה ניתן יהיה להשליך עגבניות, ולא משאלי עם. חברי הכנסת שלנו נהנים מיכולת איטום קולית משוכללת בחדריהם, ותומצתו עבורנו לצלליות מאחורי חלונות כהים.

הרחוב מחוץ לביתם, הוא המקום היחידי שקהל רב מספיק וכואב מספיק יוכל לשאת קול רועם מספיק, כדי שקולו ישמע על ידי האנשים החשובים לאותו פוליטיקאי, ולא רק על ידי המאבטח אטום המבט. וכעת, המשטרה תיקרא כדי להוציא גם אותו מחוץ לתחום.