ארכיון דון קישוט:

די! חלאס דיכאון! לפחות לשישי שבת הקרובים. החלטתי להשתתף בפרוייקט השטותי של הנושא החם: עשרה דברים.

כאנשים, כולנו מעיינות נובעים של תסכול וחוסר סיפוק. יש כל כך דברים שאנו רוצים לעשות ולא עושים. לפעמים המכשול הוא זמן, לפעמים הוא כסף, ולפעמים, לפעמים הוא רק אומץ.

ערוצים שלמים מתפרנסים מזה. תוכניות שלמות קמו ומטרתן האחת והיחידה היא לאפשר לנו לחיות, באופן עקיף כמובן, את החיים שאין לנו אומץ לחיות במציאות. זו הסיבה שהנושא החם קרץ לי. בחינם, ללא עלויות חשמל, גז, מים ואש"ל, לחיות את החלומות שלי במשפט אחד.

אז Without  a further adieu החלטתי לספר לכם את עשרת הדברים שהייתי עושה אילו היו לי זמן וכסף למכביר (וחברה נעימה גם היא לעולם לא תזיק)... וכן, אני אשמע בורגני וצר אופקים ביותר כשאומר זאת.

1) ללמוד אשורולוגיה. מוזר, מה? מאז שהייתי בן 18, וראיתי את המגמה הזו בחוברת של האוניברסיטה העברית רציתי ללמוד על העולם העתיק המקיף אותנו. אשור, בבל, כתב יתדות וגם קצת מצרים הפרעונית. אמה מה? ללמוד שלוש שנים, ועוד להתגורר בירושלים? קשה, קשה. אז לכן בחרתי בהנדסה. כנראה שהגורל נקם בי, כי גם כמהנדס אני מובטל. אחחח....

2) לעשות טיול מסביב לעולם - אני בטוח שקראתם את זה בכל מקום. יש משהו במין האנושי שרוצה להסתובב במעגל למרות שהוא מכיר היטב את נקודת הסיום (רמז - זה המקום שהתחלתם ממנו). אבל עדיין, מי אני ומה אני שאסביר את מוזרויותיו של המין האנושי. מילא, אם הייתי חייזר חד עיני וירקרק שכותב בלוגים בשם של דמות ספרותית של אביר שחי שרוכב על סוס זקן, הייתי מבין. אבל ככה? בושה וחרפה!

אבל תודו באמת. מי מכם לא רצה לטייל בין הפרצופים האוריאנטליים של המזרח עם המנהגים שלהם ולהרגיש כמו על כוכב אחר, או  לשבת ברודיאו במערב עם כובע רחב שוליים ובחורה רחבת היקפים שתמזוג לו בירה צוננת. מה בקשר לספארי באפריקה. לראות את השרירים המשתרגים של הלביאה כשהיא מזנקת על אנטילופה, או להקשיב לצפירותיו של הפיל האפריקאי הנלחם על זכותו להזדווג עם הנקבות. והודו, איך אפשר בלי הודו, עם הסיטארים הגורמים לנפש לרחף. אז תסלחו לי עם אני נדוש, גבירותיי ורבותיי המושבעים. נדוש הייתי ונדוש אשאר!

3) לקנות אוטו נורמאלי. גבר בלי אוטו זה כמו אישה בלי תכשיטים. הוא תמיד מרגיש שמשהו חסר לו, והרבה פעמים בצדק. אני לא יכול לספר לכם כמה פעמים סקרתי את המודעות השונות בחיפושים אחרי מכונית החלומות שלי. או כמו שדני זוקו אומר Grease Lightning!

4) ללמוד לרקוד! מה לעשות שאני לא שחקן טלנובלות, או ספורטאי, ורוקדים עם כוכבים לא מחכה לי. אני רוצה לרקוד דאמיט! ואם אפשר אז עם אנה ארונוב. אבל אני אסתפק בסתם ללמוד להתנועע בצורה שלא תגרום לאנשים לקרוא לרופא עם הכריות שנותנות שוק חשמלי לדום לב. אך לימודים כאלה הם כסף וזמן, ולמי יש כסף וזמן, חוץ מלאנה ארונוב, דאמיט! אז אילו היה לי כסף, לשם הייתי הולך!

5) ללמוד אידיש- בתור אנדרדוג נצחי, תמיד הייתה לי שאיפה ללמוד שפות שאף אחד אחר לא רוצה לדעת , או שאף פעם לא אשתמש בהם, וגם את אלו... לא היה לי צ'אנס ללמוד. למעשה השפה היחידה שאני מכיר על בוריה היא ++C, ובה אני יכול לדבר רק במתחם היפה והחנון ב private. אבל בכל פעם שאני שומע אידיש, לא יודע למה, זה עושה לי שליטה בלב, וצביטה בלבלב (הערמונית בסדר, תודה ששאלתם). אבל, כסף וזמן מכבידים עלי, ואני נאלץ לחשוב על שפות יותר פרקטיות כיום: צרפתית, סינית וכו'. הלוואי והיה לי זמן ללמוד כמה אחרות, בכל זאת, ללמוד שפה זה קצת כמו לעשות טיול מסביב לעולם... רק בלי החיסונים נגד העגבת!

6)לכתוב ספר- זה דבר אחד לכתוב ספר, זה דבר אחר לגמרי להתפרנס מהכתיבה שלו. גם בחלומות הורודים שלי אינני חושב שאוכל להתפרנס מכתיבה, וזה לא משנה אם אהיה סאלינג'ר, סטיינבק או המינגווי הבאים. אבל התהליך זה גם חצי מהעניין. ליצור במשך שנה וחצי דמויות חיות ונושמות שתמיד רציתי להיות מוקף בהן, זו חוויה שקשה לוותר עליה. לצערי העולם הדמיוני הזה לא ממלא את הקיבה, ולחיות בו לא מנפח את חשבון הבנק, ולחזור מעולם כל כך מפנק ומפתה יהיה קשה. אם רק היה לי זמן וכסף...

7) ללמוד לצלול - מאז שהייתי במצפה התת-ימי באילת, פיתחתי שאיפה עזה לראות את הדגיגונים הססגוניים האלו בעצמי. ולא רק שם, לצלול במיקומים מסביב לעולם, לצלם אותם, וכמו כל גבר, לספר לחבר'ה.

8) לעשות את כל התארים שנשארו לי עד לדוקטורט - ככה זה גברים, לא רוצים להשאיר שום פיסה בלתי כבושה. רק חבל שכדי ללמוד לדבר כזה צריך מלגה, אחרת איך תממנו את עצמכם במשך 4-6 שנים, וקשה לעבוד במקביל, כי צריך ממש להקדיש את עצמכם לכך. מישהו אמר Money money money.

9) ללמוד לנגן על צ'לו - מאז ששמעתי את יויו מה, אני לא יכול לשכוח את הצליל המדהים של הכלי הזה. לא הייתי מתנגד להחזיק אחד כזה בידיים, וגם להפיק צליל שיהיה רק עשירית מכך.

10) ללמוד לבשל - אני רוצה לשבור את הדעה השוביניסטית שמקומה של האישה במטבח. זה לא נכון! אפילו לשם היא לא מספיק טובה ! (יווו... איך הפמיניסטיות שלא מבינות בדיחות עכשיו הולכות להיכנס בי). סתם, סתם, לא להרוג אותי. אני סה"כ אוהב לאכול ורוצה להיות מסוגל להכין את המאכלים שאני אוהב בלי לקחת משכנתא כדי להיכנס למסעדה.

"אני מעדיף שיהיה לי גנרל בר מזל, מאשר שיהיה לי   גנרל טוב".  אמר נפוליאון . הוא צדק! היום, 210 שנים לאחר מכן, מראה ביבי עד כמה.

אם הייתם פותחים עיתון, טלוויזיה או אפילו אינטרנט לפני כעשר שנים, הייתם רואים שר אוצר נמרץ בשם ביבי נתניהו, שנלחם בנגיד בנק ישראל בשם דוד קליין. באותה תקופה, אותו ביבי, לא תקף את קליין ישירות, אלא את "השיטה". הוא טען אז ,שלנגיד בנק ישראל יש יותר מדי כוח בידיים, יותר מדי השפעה, והדבר הזה לא דמוקרטי. לכן, צריך להגביל את סמכויותיו ולהקים מועצה. מאז, דברים השתנו. קליין פרש – אפילו עם הערכה מהתקשורת – וביבי זכה למנות את הנגיד שרצה.

שם הנגיד החדש היה סטנלי פישר. כדי למנות אותו, כופפו בממשלה כמה חוקים. ראשית, פישר כלל לא היה אזרח ישראלי, לא הסכים לוותר על אזרחותו האמריקאית (שיעקב פרנקל, קודמו בתפקיד, דווקא ויתר עליה ברצון), ומעל לכל לא הסכים שסמכויותיו יוגבלו. אותו הביבי הסכים לכל דרישותיו של פישר ללא סייג.

לפני שנתיים הציע נתניהו לפישר להיות,לא רק נגיד בנק ישראל, אלא שר האוצר. פישר, שהיה מנוסה בפוליטיקה המקומית והכיר את קיתונות הביקורת להם זוכה שר אוצר ישראלי, סירב. במקום זאת הוא וביבי רקחו עסקה: תחת שר אוצר מנוסה ומוכח, שר אוצר שיזכה לכוח ולהשפעה אך גם ירסן את פישר, החליטו השניים למנות שר אנמי וחסר ניסיון, יובל שטייניץ. באופן זה הפך סטנלי פישר לשר אוצר בפועל, כששטייניץ מטפל בכל ה"דברים הקטנים" וצובר ניסיון.

מבט חטוף בתקופה הזו מגלה בדיוק עד כמה חזק סטנלי פישר היה: הוא מנע את מינויו של דני דנקנר לראשות בנק פועלים בלי לומר לציבור מדוע – דבר חסר תקדים בחברה פרטית במדינה דמוקרטית. הוא שינה את הדרך בה בנקים מעניקים הלוואות ואוברדרפטים. כמעט ולא נרשם ויכוח בינו לבין שר האוצר, בניגוד לוויכוחים בין בייגה שוחט ויעקב פרנקל שמלאו את כלי התקשורת דאז ועוד דברים שקצרה היריעה מלהכיל. השיא היה כשסטנלי פישר התנה את כהונתו פעם נוספת כנגיד, בכך שחוק בנק ישראל ישונה עבורו כך שכוחו יעלה.. ואף קיבל זאת בניגוד להצהרותיו הקודמות של נתניהו בתקופת קליין על צמצום כוחו של הנגיד.

לפני כמה שבועות, ראש קרן המטבע העולמית, דומיניק שטראוס-קאהן, הואשם באונס ונאלץ להתפטר. סטנלי פישר, ששימש בעבר בתפקיד המשנה באותו הארגון, החליט להציע את מועמדותו לתפקיד, וזאת למרות שכלל לא עמד בכללים המינימליים של הגיל. היום, פסלה הועדה את מועמדותו על בסיס הגיל, אבל בואו ננתח מה קרה, ומה היה יכול לקרות אילולא היה כך...

במועמדות של פישר תמך יובל שטייניץ. שטייניץ הוא שר אוצר לא מנוסה ולא מוערך שמונה לתפקידו אך ורק כדי להיות כולא הברק למהלכים מעוררי התרעומת של פישר. לא פלא אם כן, ששטייניץ היה מעדיף שאדם כה חזק כמו סטנלי פישר יעזוב את תפקידו, וכך יוכל הוא לזכות ביותר כוח והשפעה. השאלה היא, אם באמת חכם שאדם שאין לו תואר בכלכלה- אלא בפילוסופיה יזכה לכוח שכזה ללא כל פיקוח.

קחו לדוגמה תפקיד מקביל וחשוב לא פחות ומקביל : המינוי של עמיר פרץ לשר הביטחון, וראו את התוצאות.

לא זאת בלבד, אלא שכשר אוצר, יכל שטייניץ לדרוש ולקבל את הזכות למנות נגיד בנק ישראל חדש. אין לי כל ספק שהנגיד החדש ששטייניץ היה ממנה היה אדם מעוטר ומבריק, אך היה לו חסרון קריטי אחד: אדם זה יהיה כלכלן דגול אך פוליטיקאי גרוע, קצת בדומה לדוד קליין, ולכן לא יוכל להתמודד מול פוליטיקאים ותיקים כמו נתניהו ושטייניץ בקביעת מהלכים כלכליים.

דוד קליין עשה שגיאה דומה בימיו של סילבן שלום כשר אוצר: הוא הסכים להורדת ריבית שערורייתית של 2% מתוך ההבנה שסילבן שלום יבצע מצידו שינויים במשק. קליין שלא היה אז פוליטיקאי, לא הבין שהבטחה של שר אינה חוזה כתוב. סילבן שלום לא ביצע את המהלכים מצידו (יתכן ש"ניסה" ולא הצליח), והמשק התדרדר באופן חמור. רק אז קליין הבין באיזו זירה הוא נמצא, ובניגוד לכל כללי ההתנהגות עד אז השתמש בכל כוחו ששער הדולר לא יעלה מעל ל-5 ש"ח. שטייניץ הכמה לכוח, לא סתם תמך בעזיבתו של פישר. הוא עשה את זה כדי לקבל כוח, וכדי לקבל כוח, יהיה עליו למנות עוד נגיד בסגנון דוד קליין.

היכולת לקבל הלוואות ברמה בין-לאומית היא דבר חשוב, אך כשההלוואות האלה מתועלות אל תוך ממשלה בלתי יעילה, עם שר אוצר של ברירת מחדל, הן יכולות להוות דבר מסוכן. כלכלת יוון קרסה בדיוק מאותה הסיבה: הלוואות אטרקטיביות לממשלה בלתי אחראית, שכעת אינם מצליחים להחזיר. כלכלת ישראל כמעט קרסה גם היא משום שהחזר ההלוואות היה שני שלישים מהתוצר המקומי הגולמי, דבר שהקשה לגייס הלוואות נוספות והוריד את דירוג האשראי של ישראל (ולא על פי טענתו של ביבי דאז, מדיניות הרווחה הקלילה שלמעשה היא הגרועה בעולם המערבי).

ביבי נכנע פעם אחר פעם לסטנלי פישר בגלל הניסיון שלו. ואותו הביבי, מינה אדם חסר ניסיון לאותו התפקיד. זה מזכיר קצת את תקופת שרון שמינה לסגנו את אולמרט האנמי, משום שפחד מנתניהו הכריזמטי שיכול היה לקחת את תפקידו. אולמרט, אגב, הגיע רק למקום ה-32 בפריימריז וכמעט שלא נכנס כלל לכנסת. אולם דווקא אותו הסגן האנמי, אותו הסגן שכלל לא חשבו שיגיע למקום כלשהו, זכה מן ההפקר והפך לראש ממשלה עקב תאונה. אינני רוצה להיכנס לשאלה האם הוא היה ראש ממשלה טוב או גרוע, אלא רק להבהיר שבמציאות הישראלית, דווקא אותם המועמדים ששמים אותם כעלה תאנה או כשעירים לעזאזל, עלולים לזכות במלוכה. כך גם במקרה של יובל שטייניץ. הוא יכול היה להיות שר אוצר במלוא מובן המילה. אם כך היה קורה, ישראל הייתה מאבדת אמון רב בעולם, ובכלכלה אמון זה הכל.

אולם, כפי שאמר נפוליאון, ביבי אולי אינו גנרל טוב, אך הוא בר מזל, וראשי קרן המטבע התערבו ואמרו באופן חד וברור שבניגוד לביבי, הם לא יכופפו את הכללים. אפילו לא למען סטנלי פישר. אך בכל מקרה, לא הכל תם ולא הכל נשלם.

הנזק כבר נעשה. סטנלי פישר הראה שהוא יזרוק את תפקידו הישראלי ברגע שימצא עבורו תפקיד משתלם יותר בעולם. זו זכותו. אישית, אינני חושב שהוא כל כך הועיל לכלכלה הישראלית, אך הוא יותר טוב מיובל שטייניץ. מה שכן, ביבי צריך ללמוד מהניסיון זה גם הוא, ולהתכונן ליום שאחרי פישר. יום שיוכל לבוא בכל רגע ורגע, משום שבכל רגע בעולם יכול להתפנות תפקיד יוקרתי לא פחות מנגיד בנק ישראל.

אולי מוטב לביבי לא להיכנע הפעם לפישר, ואולי להסתכן בהתפטרות שלו, כדי להכין מערכת יציבה ליום שלאחריו.