ארכיון דון קישוט:

שנת הלימודים שלי תמה, והמסירות בה למדתי, גורמת לי להרגיש ריקנות מסוימת, שסוחפת אותי כעת. "למדת מספיק! ועכשיו היגיעה העת לחפש עבודה”. כך צועק הקול הקטן במוחי. הקול של המיאוס הבלתי נסבל מהחומר, שבעבר נראה לי כשיא האינטליגנציה, וכעת... כעת הוא אינו יותר מאשר העלאת גירה אינטלקטואלית. Sic transit gloria mundi, כך חולפת תהילת עולם.

כעת היגיע השלב הבא. שלב די מכעיס. את שלושת החודשים עד לפתיחת שנת הלימודים הבאה, עלי "לבלות" בעבודה, ובדרך לצבור כסף כדי לממו את אותם הלימודים השוחקים. כמו שכתבתי בפוסטים הקודמים, קיים חשש לא לגמרי מופרך ששכר הלימוד יגיע ל14,800 ש"ח, לעומת 10,000 כיום. שביתת הסטודנטים האחרונה סתמה לחלוטין את הגולל על פתרון לבעיית שכר הלימוד, משום שנוצר תקדים מסוכן: לכלול בהסדר התשלומים גם מכללות פרטיות, מה שהצעד הזה אומר הוא, שעכשיו כל אדם יכול להקים מכללה, בתנאי שהוא ישיג דוקטור לחתום לו על הניירת, לגבות כסף, וביום מן הימים הוא גם יקבל מימון מהמדינה. כך באופן אקספוננציאלי, (למי שלא יודע , גדילה אקספוננציאלית, היא גדילה שמאפיינת את דפוס ההתרבות של פטריות, כנימות, חיידקים ומזיקים למינהם) יגדל מספר המוסדות להשכלה גבוהה בארץ (כבר היום יש 44), עד למצב שבו התעודה האקדמית תהייה ברמת היוקרה של הבגרות כיום, ואולי אף נמוכה ממנה, מה שיגרום לכך שחצי מאוכלוסיית ישראל תצבא על שערי התואר השני.... אגב כבר עכשיו נתנו למכללות הפרטיות רשות להעניק תואר שני, כך שכאן הסיפור לא נגמר.

אחד הדברים המכעיסים ביותר בעת חיפוש העבודה, הוא שהמעסיקים, לא מוכנים לקבל סטודנטים בתחילת לימודיהם, אבל הידע אותו הם דורשים, הוא ידע של סמסטר ראשון/שני. לדוגמה בתכנות מחשבים, הם מעוניינים באדם בסמסטר4-5, שזה בדרך כלל הסמסטר המכיל את המקצועות היותר עיוניים (כמו חישוביות סיבוכיות ושפות פורמליות), עם זאת הם דורשים מאותם "פרחי תכנות" לשבת על עמדת מחשב, ולנפות שגיאות של אחרים, ברי המזל בהם זוכים, לכתוב כמה שורות קוד ברמה של סמסטר 1-2. כך גם בתחום עבודתי. לצערי הטכנולוגיות והתכנות שהיה לי "העונג" ללמוד הן תוכנות ארכאיות, וכך אני מוצא עצמי על כיסא המרואיין, מתנצל על כך שלא למדתי בבית ספר להנדסאים ישר את שאני צריך במקום לבזבז זמן על “תיאוריה”.

על שולחני יושב טופס הבדיקה הרפואית שלי, לצורך קבלת רישיון נהיגה. בשל לימודי הזנחתי את הטופס הזה במשך שנה, וכעת עלי לגשת למבחן תיאוריה בימים הקרובים, אחרת אאלץ לעבור שוב את כל הבדיקות הרפואיות. בעיתוי קוסמי מדהים, התקשר אלי מעסיק פוטנציאלי בימים אלה, ורוצה לראיין אותי על ניחשתם נכון אותו החומר של ראשית ימי לימודי, אז כשבגרוש היה חור, בגרוש הכוונה אינה לקריירה של אהוד אולמרט. על עבדיכם הנאמן הוטלה ההחלטה הבאה: האם להשקיע בלימוד חומר הלימוד המיושן אותו דורש מעסיקי הפוטנציאלי, ולשלם מחדש על אישור הרופא לנהיגה, או שמא להשקיע בלימוד תיאוריה, לטרוק הדלת על הסיכויים שלי עם מעסיק זה. כל עצה תתקבל בברכה.

את היעדרותי מכם, אני חייב לזקוף לפה הגדול שלי. בין מכרי אני ידוע כסנט כריסטופר. למיטב זיכרוני, זהו הקדוש שבתחום אחריותו כלולות המטרות האבודות. בזמן שיתר חברי החליפו מחשב כל שלוש שנים, עדיין המחשב שלי, שקניתי בשנת 2000, מחזיק מעמד. כששמעו שהמחשב שלי נפל, חשבו שאולי סופסוף, אשמע לקול ההיגיון ואקנה מחשב חדש ונוצץ. אבל הצלחתי לתקן את המחשב הזה, ולגרור אותו עוד כמה שנים במעלה מסלול השירות. בחמסין האחרון, משב הרוח שהרגשתם, הייתה אנחת האכזבה של חברי, שנשבה בכוח מרוכז על פני כל הארץ. זו הסיבה שהיה כל כך חם .אל תשכחו שחום הנשיפה הוא כחום הגוף :37 מעלות. מסתבר שפרסומי (בתחום התיקונים האבודים) גדל עם השנים, ובעקבות הצלחה זו קיבלתי מחשב ישן לתיקון. בעליו רוצה לחבר אותו נואשות לאינטרנט, ולכן ניתקתי את המחשב שלי מהאינטרנט כדי לחבר את שלו ולנסות את התיקונים עליו. ולכן נשללה ממני נוכחותכם.

וכעת לקיטורים, שבזכותם התפרסמתי...

יצא היום עיתון חדש בחינם: “ישראל היום". כל מהדורות החדשות הריעו למהפכה בתחום התקשורת המודפסת. מעולם לא קיבלו עורכיו מסע פרסום טוב כל כך. בכל מקום הם לא רק דיברו על העיתון, אלא גם על "האידאולוגיה" שלהם: “ לא צריך לשלם על מידע".

וכעת להסבר לעויינות שאני מפגין כלפי יוזמה זו: בישראל במשך שנים היו עיתונים נוספים, איכותיים יותר ופחות שנסגרו עם השנים. “דבר" היה עיתון בעל שם עולמי שיצא בארץ באופן סדיר, וכן העיתון "חדשות" שנסגר לפני כ15 שנים. כל אחד מעיתונים אלו, נקלע לקשיים ונסגר כשהאנשים שכעת פותחים עיתונים חדשים בקול תרועה רמה, היו אנשים עשירים ובעלי השפעה כמו עכשיו, והיה לאיל ידם, למנוע את הסגירה של העיתונים הללו, ולמנוע את פיזורם של העיתונאים שלו.

כמו כן, יכלו מיליארדרים אלה, לרכוש את העיתונים מעריב/ידיעות אחרונות/הארץ. ולממן אותם בהרבה פחות כסף (כי המנגנון כבר קיים), ובכך להפוך את העיתונים הללו לעיתוני חינם, בייחוד היות ורוב הכנסותיו של עיתון הן מפרסום ולא מכיסנו, אז את התוספת הקטנה של השקלים הבודדים על מחיר הנייר והדיו, יכלו מיליארדרים אלה לממן מכיסם בקלות.

אם כך, מדוע לא עשו זאת? מדוע ישבו בחיבוק ידיים עד עתה? הסיבה ברורה מאין כמוה. הם אומנם רוצים לבצע מהפיכה בשוק התקשורת, בכך אין ספק , אך בשום פנים ואופן לא תהיה זו מהפיכה לטובתנו.

הצעצוע החדיש ביותר של בעלי ההון אינו מטוס פרטי, אלא שופר פרטי. כלי תקשורת כלשהו, שיגביר את קולם ואחיזת החנק שלהם בדעת הציבור. ישנם אלו הקונים תחנות רדיו, ישנם אלו הקונים תחנות טלוויזיה, וכן, ישנם אף אלו שלא קונים, אלא מייסדים עיתונים משל עצמם, ובכך משיגים מטרה כפולה: מקבלים עדה של עיתונאים שיקדמו את האינטרסים שלהם, ובאותה העת, תוקפים פיננסית את העיתונים בתשלום, על הביקורת שהם מטיחים בהם, כי מי שקיבל עיתון בחינם, כבר לא ישלם בעבור אחד אחר, אז במחיר שקלים בודדים בעלי ההון מנעו מהאזרח לקרוא את הידיעה המטרידה לגבי הבעלים. זוהי בהחלט מהפיכה, אך בשום פנים ואופן זו לא מהפיכה לטובתנו, ואני סמוך ובטוח שכל אחד מאיתנו היה משלם בשמחה את ארבעת השקלים כדי למנוע את התסריט הזה. אין לי ספק שהם אוהבים עיתונות, אך אני בספק רב אם הם אוהבים עיתונאים, ובעיקר עיתונאים עצמאיים. הם אוהבים עיתונאים, בדיוק כמו שהם אוהבים כל חיית מחמד, רעבה ותלויה בהם לחלוטין.

קשה לי להבין מדוע לא דנו בכך, מדוע לא העלו את הסוגיה הזו, המראיינים במסעות הפרסום היזומים של העיתון בחינם. אישית כאדם שמחשיב עצמו כהגיוני, אינני מבין מדוע יש צורך לפרסם עיתון בחינם. אם בעליו לא מעוניינים בכסף?? שאלות חשובות שלא קיבלתי עליהם מענה. אבל הרשו לי להציע תשובה משל עצמי. מסע הפרסום אינו מסע לפרסום העיתון, אלא מסע לפרסום העובדה : “שאין צורך לקנות/לקרוא את העיתון המתחרה" ואז אם הזמן יהפוך עיתון זה למקור בלעדי למידע.

עוד קבוצת אוכלוסיה שרחמיי נתונים לה כעת היא אוכלוסיית העיתונאים. ידוע לכולם שעיתונאי צריך לעבור מסלול ייסורים של כמה שנים במקומונים בעבודה קשה ומשעממת לרכישת מוניטין. כעת כשטווח הזמן עד שישתקעו בעבודה טובה יתארך בעוד כמה שנים. ובאותם שנים, עד שיתבססו, הם יתבוססו, ויצטרכו לרכוש מוניטין במקומונים,או בעיתונים בחינם, (שכנראה גם לא ישלמו להם הרבה). עיסוקם העיקרי יהיה בחיפוש סנסציות, ורכילות בקצב הרסני הרבה יותר מהיום. ומכך אנו כציבור נפסיד.

אנו בהחלט עומדים בשחר של עידן חדש.... נקווה רק שזה לא השחר של גל חמסין שיכביד על כל הארץ.

אין מנוחה ליגע, אין מרגוע לעמל. בדיוק כשהצלחתי סופסוף לתקן את המחשב שלי ולהתקין עליו את מרבית התכנות/הדרייברים/קונפיגורציות, ששכנו עליו באותם ימי זוהר, שחלפו אך לפני חודש, טפחה על פני פתאום המציאות. לא זה לא סרט, אני לא ממציא את זה ואל תצחקו. עכשיו שהמחשב תוקן, אז השולחן שעליו הוא יושב נשבר. זה לא מצחיק, מסתבר שהנגר הגאון שכח את כלל המנוף ושם חיזוקים קטנים מדי. אז עבדכם הנאמן כיתת רגליו לחנות הקרובה למקום מגוריו כדי לקנות פינים במידות הנכונות, עייף ומזיע מתלאות היום הגעתי ויגעתי כששקית הקניות בידי, כשגיליתי את המציאות המרושעת:אי אפשר להשתמש במברג. צריך להבריג את הברגים ב-90 מעלות, ואין לי את הכלים הדרושים לכך.

אתמול כתבתי, כשמקלדת נחה לי על הברכיים, במקום על המגש הנשלף, ותאמינו לי שאתם לא רוצים לדעת איפה העכבר הסתובב, למזלי עכברים הם יצורים די מטונפים, אז הוא לא התלונן יותר מדי. בכל זאת המצפון שלי מייסר אותי. לכן החלטתי, שבקרוב אעשה כמעשה ביבי וקצב, ואוציא את העכבר שלי לגמלאות. שמעתי שיש ישוב בארץ שקורים לו "חולדה" איך הוא יוכל לסרב להצעה כזו.

עכשיו נחליף באלגנטיות נושא ... סיימתי (באופן די מבזה) את הסמסטר הנוכחי. בחייו של כל אדם יש את הרגע שהוא כבר לא יכול ללמוד יותר, ומרגיש שהוא חייב לשנות אווירה. אני, שלמדתי טכנולוגיה כבר מכיתה ט', מרגיש שקצה נפשי. מגיל 18, כל עיסוקי היה בטכנולוגיה ללא ניצוץ. של אומנות/ספרות לרפואה. קשה לי למצוא דרך כיצד לפלס דרכי אל מחוץ למלכודת הדבש, שבוססתי בה במשך שנים כה רבות, אבל לא על הלחם לבדו יחיה האדם, ואני, שבלסתי את סוג הלחם הזה במשך זמן כה רב, כבר מרגיש סימני בחילה.עדיין לא הגיעו כל הציונים, אבל אני בהחלט חושב שהמגמה הזו תהיה תיראה גם בהם. לפעמים אני מצטער שהייתי טוב במתמטיקה, אולי אז הייתי כבר אז משנה את מהלך חיי, אבל יצא שנשאבתי עמוק יותר ויותר למערבולת זו.

זו הסיבה, שכללי המשחק החדשים כל כך מכעיסים אותי. כמובן שאין לי זכות להתלונן, שהרי זכיתי לקבל תואר ראשון במחיר די סביר, אבל עכשיו נסתם הגולל על כך שאי פעם אוכל לבצע הסבת מקצוע אקדמית. עם המחירים החדשים, שכר הלימוד הולך לעלות מ- 10,000 ש"ח לשנה, ל15,000 לשנה. ואני מעריך שלכשייפרץ הסכר הזה הוא ירקיע שחקים ויגיע למחירו העולמי הריאלי בצעדים מהירים שהוא בסביבות 15,000 דולר ללימודי מכללה, ופי שניים מכך ללימודים במוסדות יוקרתיים. הצרה היא, שלקריירה שנייה צריך גם דמי מגורים נסיעות וכו'. בנוסף לתשלומים עבור המשפחה והילדים. הפועל היוצא, הוא שהסבות יהפכו לדבר נדיר ביותר.

אילו הייתי היסטוריון, שמנתח את ממשלתו של אולמרט, הייתי מנסח זאת במילים: Sue Me. במילים אחרות, זו ממשלה חסרת בושה, שהחוק היחידי שהיא (עדיין?) מצייתת לו מגיע מבתי המשפט. קסאמים נופלים על שדרות? אין מיגון עד שבג"ץ לא יכריח. שוללים קצבאות בתוכנית וויסקונסין? אין בעיות, לך לבית המשפט ותקבל אותם חזרה. בשכר מינימום אי אפשר להתקיים בכבוד? שבג"ץ יגיד את זה, כאילו שלא מספיק להיכנס לחנות ולראות. נהרגו 120 חיילים בגלל ניהול כושל? תפגין עד מחר, אבל עד ששופט יגיד (לא ירמוז בדו"ח אבל יאמר במפורש), Hit the road Jack , לא נזוז. ברגעים אלה חיוך עובר על פני. הסיבה לכך היא שאני חושב על הפינויים מגוש קטיף, ועמונה, וחושב לעצמי שאולי אנו צריכים שוטרים על סוסים שיפנו את "מתנחלי התחת" האלה מהכורסה המרופדת בקריית הממשלה.

אתמול ראיתי את עופר עיני נואם בזכות העלאת השכר של עובדי השירות הציבורי, שלא הועלה משנת 2001. רצה המקרה, ובאותו יום בדיוק, ביקרתי בסניף של Office Depot, כדי לקנות רכיב, במסגרת מערך התיקונים שלי, שקניתי ב-2001. אז הוא עלה 110 ש"ח היום הוא עלה 199 ש"ח. אותו הרכיב (לא מודל חדש יותר). ייתכן שאילולא הייתי עורך את הביקור הזה ב-Office Depot, הייתי כועס על ההסתדרות, אבל כעת אני מבין. בעולם שלנו לעמוד במקום, משמעותו ללכת אחורה, והעובדים במגזר הציבורי, הלכו 7 שנים אחורה. הם אותם האנשים שמחנכים את הילדים שלנו, מרפאים אותנו מתאונות ומפיגועים. שומרים עלינו מעבריינים ומהפשע המאורגן, מפנים את הזבל שאנו מייצרים ואפילו, אפילו קוברים אותנו . אגב,האם שמתם לב שבשש השנים האחרונות, רמת השירות בכל אחד משירותים אלה ירדה בצורה דרסטית? אולי הדברים קשורים.

כמה קל לשבת ולהתלונן על איכות השירות שאנו מקבלים מהממשלה, וישנם אפילו כאלו שמצדיקים את היחס הקשוח אליהם. אני לא אתפלא עם בעוד כשבוע, בצעד כאילו מיקרי, יפרסם עיתונאי זה או אחר, רשימה של המרוויחים הגדולים של השירות הציבורי. ככה זה במדינה שלנו, כמו באוקיינוס, שוחים בשלווה כשלפעמים מרגישים כריש התוקף מלמטה.

אז כמאמר הפתגם, פתחתי בהר וסיימתי בגיגית. כנראה אני צריך לחזור לכושר גם בכתיבה שלי. Use it or lose it .