ארכיון דון קישוט:

שעה, שעה שאני מנקה אחריכם!

מסיבה של 250 תגובות, אלפיים כניסות ומאה מגיבים הייתה כאן. אף אחד לא לימד אתכם לנקות אחריכם? לא למדו אתכם להשתמש בתחתיות לכוסות, או לא להקיא לי על אוסף המפתחות השבדים שמפוסלים מהסבון האינדונזי שלי? בושה לאן שהגיע החינוך של היום, בושה!

אבל אני שמח שבאתם, ואפילו שמח שחלק מכם נהנה. גם אלה שלא נהנו הסבו לי עונג. כן, גם את שמתחבאת בפינה וקראת לי שוביניסט ואיחלת לי שאבלה את כל חיי לבד. קומי וקבלי מחיאות כפיים! עשית אותי מאושר.  אם הצלחתי לעצבן אותך עד כדי כך, סימן שאת באמת הקשבת, ואם הקשבת, מה עוד אוכל לבקש?

אבל כמו שסבתא בז'יז'ניה אומרת בקול חנוק , שניה לאחר שהיא מוציאה את השיניים התותבות, מסדרת את הפאה ומפסיקה לדבר עד כמה טוב היה בקראקוב: “לכל דבר טוב יש סוף", וכמו שהבינו בוודאי האנשים שהרחיקו קרוא מעבר לפוסט האחרון, זהו לא סגנון הכתיבה הרגיל שלי, ומערכות יחסים אינם הדבר עליו אני כותב בימים כתיקונם.

אי לכך ובהתאם לזאת ועל פי סעיף א' לתקנות הבלוגריזציה שנת תשס"ב, החלטתי להפסיק לדבר שטויות, ולחזור לנושאי הכתיבה המשעממים עליהם כותב אני בימים כתיקונם. ואני מזהיר את הקוראים והקוראות החדשים: אני לא סתם אומר את זה, הם באמת משעממים!!!

לפני כמה ימים הגיע אלי מייל מסתורי.

כמו שחלק מהקוראים יודעים, זה זמן רב אני עוסק בחיפוש אחר עבודה אך ניסיונותיי תמיד עולים בתוהו. למרות זאת, אני רשום במספר אתרי חיפוש עבודה באינטרנט ובצד הצעות העבודה המגיעות מהם, לעתים רבות אני מקבל גם פרסומות, עלונים ורעיונות. המייל שהגיע אלי לאחרונה היה אחד מהם, והוא עודד אותי לצאת כנגד חוק חדש במדינה, ולמרבה הפלא דווקא חוק שאמור להגן עלי.

הווה ידוע כי במדינת ישראל האפליה אסורה. למרות זאת, ולמרות חוקים רבים שנחקקו בעניין, עדיין הערבים, האתיופים, הנשים והעובדים הזרים מופלים ובאופן בולט לעין.  הסיבה לכך לא הייתה מחסור בחוקים, וגם לא מחסור באכיפה. הבעיה הייתה בניסוח החוקים ובדרך בה הם נאכפו.

עד עתה, אדם שהופלה, היה צריך להוכיח זאת מעבר לספק סביר. כלומר נטל ההוכחה הושת עליו.  זה אפשר למעסיקים יד כמעט חופשית בכל הנוגע לאפליה. כל מי שישב בראיון עבודה בוודאי התנסה בזה: שאלות בלתי קשורות ליכולת העבודה, שמעוררות מבוכה, הסמקה או סתם כעס. שאלות כמו :”רשום בקורות החיים שלך באיזו עיר אתה גר, אך לא באיזו שכונה", “במה התעסק אבא שלך", “עם מי אתה גר בבית", ועבור הנשים "כמה ילדים יש לך בבית", “האם את והחבר שלך רציניים" וכו'.

עובד שנתקל בשאלות כאלה, במיוחד כזה המתראיין לעבודה חדשה, היה נקרע בין הרצון לקבל את העבודה ( שהרי הוא הוציא כסף וזמן בלהגיע לראיון), ובין הסלידה מהמראיין החטטן שפעמים רבות את שמו, השכלתו, מספר ילדיו ומקום מגוריו אינו מוכן להסגיר  אך משום מה עדיין רוצה לדעת את עליכם הכל.

כמובן שהשאלות האלה לא היו שאלות אגביות, ומאחוריהן תמיד היו מסתתרות כוונות נסתרות: השכונה מעידה על הרקע הסוציו-אקונומי, שותף או שותפת המגורים מעידים על נטיות מיניות, מספר הילדים יעיד על יכולת הזמינות של העובדת לשעות נוספות, והרצינות של הקשר עם החבר מעיד על האם יאלץ המעסיק לחרוק שיניים בזמן שהעובדת תשהה בחופשת הריון והוא לא יוכל לפטר אותה.

יחד עם זאת,עדיין יכל המעסיק הפוטנציאלי להימלט מהאשמות בכך שטען שלמרות שעמדה מולו מועמדת שחשב שהיא עלולה להיכנס להריון, או מועמד הומוסקסואל, או סתם מישהו מעיירת פיתוח, על כל הסטיגמות הנובעות מכך, זו לא הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, שהשאלות היו סקרנות גרידא, ושהוא סה"כ בחר במועמד אחר,שהיה מתאים יותר לתפקיד.

לאחרונה נכנס לתוקף תיקון לחוק הזדמנויות בעבודה ששינה את הדבר. הוא הטיל על המראיין את נטל ההוכחה. כלומר, אם המעסיק שאל שאלה בלתי ראויה או פולשנית, היה על אותו המעסיק גם לקחת אחריות על מעשיו ולהוכיח כי זו לא הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה או להרעת תנאי עבודתו של עובד קיים. באופן זה, כאשר נטל ההוכחה עובר אל המעסיק, קל יותר  כעת  לעובד לתבוע על אפליה, ובסופו של תהליך, יאלץ המעסיק לצמצם את שאלותיו לתחום העבודה ויכולתו של העובד לעסוק בו.

המכתב שקיבלתי באימייל, הכיל לינק שניסה להסביר לי שזה משרת את האינטרס שלי שהמעסיק יחטט בחיי הפרטיים, ושאם לא, הוא יאלץ להסתמך על האינטואיציות שלו, שבהיעדר מידע עלולות להביא אותו למסקנות הלא נכונות. המכתב הוסיף ואמר שהמעסיק הוא כמו אבא טוב שצריך לדאוג לילדיו העובדים, ושהמידע שהוא מקבל רק עוזר לו לבצע החלטות מושכלות ביתר יעילות. כמובן שלא האמנתי לשטויות הללו, אך הדבר הזה הרתיח אותי וגרם לי לחשוב...

זה לא מפורסם הרבה בתקשורת, אבל במדינה שלנו, ובמיוחד בממשלה הזו, סוכל לאחרונה מספר רב של חוקים סוציאליים: ראשית, לאחר שבג"ץ פסק שחובתה של המדינה להכיר בהוצאות המטפלת כהוצאה מוכרת ולנכות אותן מהמסים בהם חייבים המעסיקים, ממשלת ביבי מיהרה לנסח חוק "עוקף בג"ץ", שימשיך את אי הצדק. לפני כמה חודשים, סוכלה גם יוזמת חוק להעלאת שכר המינימום שהעלה ח"כ עמיר פרץ. שתי היוזמות, אגב, סוכלו "מטעמי דאגה לעובדים העניים". הראשונה: "כי רק לעשירים יש כסף למטפלת, ולכן לא מגיע להן פטור ממס”, והשנייה" כי אם יעלו את שכר המינימום, יצטרכו לפטר עובדי קבלן במשכורת נמוכה". כעת רואה אני שמנסים לוותר גם על החוק הסוציאלי הזה, שבסופו של דבר הרי נועד להגן על מובטלים, בדיוק מאותם "מעמי דאגה לעובדים" , ולפיכך החליטו לפתוח במסע תקשורתי (מינורי אמנם), בעבורו.

אך אז עלתה בראשי המחשבה : האם חוק זה באמת יעיל? האם בהיעדר המידע לא יבצע המעסיק החטטן בדיקה בפייסבוק או במקרים קיצוניים ישלם למשרד חקירות שיעשה בשבילו את הבירורים הללו? או שאולי , כמו במקרה מחזור הבקבוקים, תיווצר שכבת ביניים שתעשה את העבודה השחורה,שכבה נוספת דרכה יצטרך המועמד לעבודה לעבור, בדומה לבחינות הפסיכולוגיות, שתעשה עבור המעסיק את העבודה השחורה, תשאל במקומו את השאלות החטטניות שהמעסיק אינו רוצה לשאול וכך לא יושג דבר.

עלתה גם השאלה, האם החוק לא מפלה בין המופלים. כלומר, יש אנשים ששונותם ניכרת בהם. אנשים בעלי צבע עור כהה, או מבטא דוקרני שמעיד על מוצאם, או נשים. אנשים כאלה אין צורך לשאול. זה ניכר בהם, והם לא ייהנו מהתיקן בחוק, שבסופו של יום אינו פוסל אפליה, אלא רק מסבך אותה. מצד שני, יהיו בוודאי אנשים שדווקא כן יהיו מעוניינים באפליה, גם עובדים, שירצו חטטנות יתר לגבי משתמטים והקשייה עליהם, למרות שהחוק פוסל זאת. או אולי קיימים אנשים שיש להם היסטוריה כה מרשימה, שירצו שיחטטו להם בה. ייתכן אפילו שיהיו אנשים שיראו בחטטנות הזו דבר חיובי, סימן לעניין מצד המעסיק.

כך או כך, הדבר הזה מילא אותי בשאלות, וחשבתי שאולי חלק מהאנשים שהיו במסיבה שנערכה כאן ביומיים האחרונים, אנשים שהרסו לי את אוסף המפתחות השבדיים שלי המפוסלים מסבון אינדונזי , אולי יחזרו למקום הפשע, ויגידו לי מה דעתם.

אז אם מישהו נשאר שרוצה לענות... בבקשה!

פשש... איזה שקט :)

לפני הספירה או אחרי הספירה? שמישהו יסביר לי מתי בדיוק החלה התקופה בה הגברים החלו להפוך לכוסיות?

זה כבר כמה שבועות שאני עוקב אחרי בחירת העורכים בישראבלוג וכל מה שאני מוצא שם אלו הוראות לגבריות:  גברים שמסבירים לגברים אחרים מה נשים רוצות, ונשים שמנסות להסביר לנשים אחרות שזה בסדר להתחיל עם גברים. הן טוענות  שזה מקובל, שלא יסתכלו עליהן מוזר  ו כי זו "הפאקינג מאה -21”.

פוסט אחד כזה היה מהנה, שניים היו כבר מעיקים, שלושה הפכו לבלתי נסבלים! לאו דווקא בגלל רמת הכתיבה, אלא בגלל המסר. האם ההתפתחות, הפכה להתהפכות? האם הפכנו להיות להיות גזע בו הנשים רודפות אחרי הגברים ולא להיפך? האם מעכשיו על הגברים לשבת על  פלחי ישבניהם השעירים ולתהות מה יגרום לנשים להימשך אליהם?

אם נמשיך כך, לא רחוק היום בו נגיע לשלב בו הגברים יצבעו את ציפורניהם בלק – כן גם ברגליים – ילבשו שמלות חושפניות,ויצחקקו להן תחת מייבשי השיער האימתניים במכון היופי. אותם גברים גם ישבו ליד הטלפון ויחלמו על האבירה השרירית על הסוס הלבן שתקחח אותם אל הטירה שמעבר לשקיעה ולא תשכח להיילחם למענם בדרקונים ושאר מפלצות. והכל למה? כי מישהו החליט שכל הגברים בארץ צריכים להבין איך נשים חושבות.

יש לי חדשות בשבילכם, כן, גם בשבילכן. לא מעניין לי את עצם הזנב כיצד נשים חושבות! לא אכפת לי אם נשים אוהבות מניאקים, או רוצות בחורים מתוקים ורומנטיים. לא אכפת לי גם  אם נשים רוצות גבר חזק או גבר רך. הדבר היחידי שצריך לעניין גבר באופן הזה, חזק או רך, הוא נייר הטואלט שלו, בטח שלא האישה שלו.

קשר בין גבר לאישה אמור להיות לכל החיים. אין לי כוח לעשות הצגות לכל החיים. אני לא הושמתי על כדור הארץ הזה בכדי לשמש צעצוע מין או מושא לפנטזיות. אם אני יכול לקבל רק אישה אחת, אז מדוע אני צריך עדר של נשים שיזיל עלי ריר? בשום מקום בעולם אין משרד  רישום עם דליים ומשקולות שמודדים בו את כמות הריר שהזילו נשים על כל גבר. אז מה לעזאזל אכפת לי מה שלושה וחצי מליארד נשים רוצות?

רוצות מניאק? עלא כיפאק, לכו חפשו מניאק! אם אתן רוצות, תגידו לי ואני אתן לכן כמה מספרים של כמה מניאקים, אבל מניאקים ברמה(!!). כאלה שישאירו אתכן רועדות ובוכות במשך חודשים. כאלה שלא יהיה אכפת להם בשיט מה אתן רוצות וייעלמו ברגע שיקבלו מכן את מה שהם רוצים. רוצים גברים רגישים? גם עם זה אין לי בעיה. אני מכיר גם כמה סמרטוטים מהסביבה שלי, המסוגלים לבכות על עלה כותרת שנפל, וזחל שזחל וגמל נרקומן שלא נגמל. אבל תפסיקו לנסות להפוך אותנו לגברים האלה. אנחנו מה שאנחנו!

אנו גברים  והתפקיד שלנו הוא אינו לשמש כצעצועי מין לדמיון הפורה מדי שלכן, גבירותיי הנשים. רוב הגברים יושבים אפשהו על הסקלה בין רגיש לנבזה, כמו גם הנשים. את רוב הגברים באמת לא מעניין מה נשים רוצות ומה נשים חושבות, אלא כדי להכניס אותן אתם יודעים כבר לאן, ולאחר מכן הם יחזרו להיות אותם הבהמות שהיו. אז למה מנסים להסביר לנו באנלוגיות מגוחכות מהטבע ( כלבים רודפים אחרי ארנבים ולא אחרי אבנים), כיצד אנו הגברים צריכים להתנהג ?

אני אומר לכם מה גבר צריך להיות: גבר צריך להיות יותר חזק, יותר עשיר ויותר חכם. זה התפקיד שלו. הדברים האלה מקדמים את המין האנושי קדימה. מעל לכל גבר צריך אישה שתאפשר לו להיות יותר חזק, יותר עשיר ויותר חכם, גם אם זה אומר שהיא תצטרך להתאמץ יותר כדי להישאר עמו באותה הרמה.

גבר לא צריך אישה שבמקום למקד את הגבר שלה במירוץ תגיד לו לבזבז יותר זמן ומשאבים בבחינה עצמית עמוקה של נפשו ושל הקשרים שלהם. יש שלושה וחצי מליארד גברים בעולם, גבירותיי הנשים, ואם לא מצאתם את הגבר שאתן רוצות, אז במקום לנסות לשנות אותו תנסו גבר אחר עד שתהיו מרוצות.

בשמחה אשאיר לכן, גבירותיי, את השמלות והלק, את השיחות האינסופיות שלכן על מצב מערכת היחסים, את התהיות אם היקפיכן עברו איזשהו קו אדום שרק אתן מסוגלות לראות או שהצלחתן לעצור את מחוגי הזמן, באופן זמני כמובן. לכו לכן לסופר-פארם ותקנו את כל הקרמים שאתן רוצות, תסירו שיערות ממקומות שאני לא רוצה לחשוב עליהם, קחו קופסה של טישיו ותזילו דמעה על החתיך המסוקס בערוץ הדרמה שמחרף נפשו למען נשיקה על הלחי. רק אל תגררו אותי לשם.

במשך שני מליון וחצי שנים, התנתה אותי האבולוציה להיות קוף. היא התנתה אותי להגן על בנות זוגי וללכת ולאסוף את כל הפירות הנדרשים לה ולצאצאינו. כשירדנו מהעץ והתחלנו להלך על שתיים, אותה אבולוציה למדה אותי ללכת ולצוד ממותות, ובדיוק אותה אבולוציה, והרצון שלי להשיג נשים טובות, אילפה אותי – בשם אותם הצרכים המיניים שלי – ללכת וללמוד בבית הספר והאוניברסיטה כדי לפרנס את צאצאיי. זה לא יפה לומר, אבל האבולוציה מונחית מן החלציים (הביצים), ולא מהמוח.למרות זאת, תראו איך היא קדמה אותנו כמין אנושי. מעדת חיות שפחדו להיטרף הצלחנו להנחית אנשים על הירח.

מדוע, אם כך, יש לשנות דברים שכבר עובדים? נדמה שחזרנו למצבנו החייתי ובמקום להתקדם קדימה הפכנו להיות גושים רופסים שמבזבזים את משאבינו על ריחות ובדים. ניתוחים מסוכנים לשיפור המראה, ועל ספרי פסיכולוגיה ואומנויות פיתוי. האם הפכנו חזרה לעדת חיות שמסתכלות מאחורי הכתף כדי לדעת מה חושבים עלינו והאם חיית טרף מתבוננת עלינו באופן חשוד?

בואו נעשה עסקה: תפסיקו לספר לי מה נשים רוצות. נשים רק חושבות שהן יודעות מה הן רוצות. כל ספר של ג'יין אוסטין או האחיות ברונטה, מתחיל בכך שישנה מישהי שחושבת שהיא רוצה גבר מסוג א', ולאחר תלאות ייסורים ושברון לב הגיבורה מגלה לבסוף שמה שהיא באמת רוצה וצריכה זה גבר מסוג ת'. אני לא גבר מסוג א', ואני לא גבר מסוג ת'. אני היכן שהוא באמצע. נקרא לזה גבר מסוג ז'. אולי תהיינה נשים שבמסע הגילוי העצמי שלהן תעצורנה בי, אולי תהיינה נשים שתעבורנה דרכי הלאה במסע הגילוי העצמי שלהן, הרחק לגברים אחרים. ייתכן אפילו שתהיינה נשים שלא תגענה אלי, ותשארנה תקועות בדפוסים הקודמים שלהן. הנקודה היא שאישה היא בנאדם (או בת אדם). וכמו כל בנאדם היא עוברת מסלול של ניסיון, שגיאה והפקת לקחים. זהו המסע שלה, ואין שום סיבה שהגבר יילקח עמה במזוודה בתור מטען עודף וייזרק בהמשך הדרך.

מי שרוצה מניאקים, מי שרוצה רגישים, מי שרוצה להתחיל עם גברים, מי שרוצה להיות קרייריסטית או עקרת בית, כבודה במקומה מונח, ואני מאחל לה שתחייה חיים מלאים, מאושרים ומספקים. רק אל תנסי לומר שהתשובות שמצאת בגילך ( הגיל הממוצע של אנשי ישראבלוג הוא 25 כמדומני), הוא התשובה האוניברסלית ליחסי נשים גברים. כנ"ל לגבי הגברים אגב.

פרידריך ניטשה טען פעם שהדרך היחידה למשוך אישה חזרה לעולם ההיגיון היא לעבר אותה (להכניס אותה להריון). רק אז יחליפו שיקולים פרקטיים את עולם הערכים הרומנטי והאידאלי שבנתה לעצמה בראשה. למזלנו, אנו לא חיים במאה של ניטשה, והיום, העובדה שנשים צריכות ללכת ולפרנס את עצמן עוזרת יותר מכל להבנת זווית הראייה הגברית. אני רק מבקש שיבינו את נקודת מבטי, עד כמה זה נשמע לי מגוחך שאומרים לי ש: אתה נחמד מדי, לא היית מניאק מספיק, התייחסת אליה יותר מדי טוב. הרי זה הרבה יותר קשה להתייחס למישהו (או מישהי) טוב, מאשר להתייחס אליה רע.

אם זה גורם לבחורה להשתעמם, כל מה שהיא צריכה לעשות זה לבוא ולהגיד לי: “אני משועממת", אז אני אחייך ואתן לה כל כך הרבה עבודות (שעד עכשיו אני עשיתי במקומה), שהיא תיפול מהרגליים ואני אצטרך לגרור אותה למיטה. אם זה גורם לבחורה להרגיש לא בטוחה בזה שיש גבר שעושה מה שהיא רוצה, גם אז אין כל בעיה, רק תגידי, ואני יעשה את מה שאני רוצה.. עוד מעט יש תחרויות אתלטיקה שאני אשמח לראות בשקט. אין דבר קל מזה עבורי. אני מעדיף לשמור את אנרגיית החתול והעכבר שלי לדברים רציניים, לא לבחורות קלות דעת.

ראו הוזהרתן!