שעה, שעה שאני מנקה אחריכם!
מסיבה של 250 תגובות, אלפיים כניסות ומאה מגיבים הייתה כאן. אף אחד לא לימד אתכם לנקות אחריכם? לא למדו אתכם להשתמש בתחתיות לכוסות, או לא להקיא לי על אוסף המפתחות השבדים שמפוסלים מהסבון האינדונזי שלי? בושה לאן שהגיע החינוך של היום, בושה!
אבל אני שמח שבאתם, ואפילו שמח שחלק מכם נהנה. גם אלה שלא נהנו הסבו לי עונג. כן, גם את שמתחבאת בפינה וקראת לי שוביניסט ואיחלת לי שאבלה את כל חיי לבד. קומי וקבלי מחיאות כפיים! עשית אותי מאושר. אם הצלחתי לעצבן אותך עד כדי כך, סימן שאת באמת הקשבת, ואם הקשבת, מה עוד אוכל לבקש?
אבל כמו שסבתא בז'יז'ניה אומרת בקול חנוק , שניה לאחר שהיא מוציאה את השיניים התותבות, מסדרת את הפאה ומפסיקה לדבר עד כמה טוב היה בקראקוב: “לכל דבר טוב יש סוף", וכמו שהבינו בוודאי האנשים שהרחיקו קרוא מעבר לפוסט האחרון, זהו לא סגנון הכתיבה הרגיל שלי, ומערכות יחסים אינם הדבר עליו אני כותב בימים כתיקונם.
אי לכך ובהתאם לזאת ועל פי סעיף א' לתקנות הבלוגריזציה שנת תשס"ב, החלטתי להפסיק לדבר שטויות, ולחזור לנושאי הכתיבה המשעממים עליהם כותב אני בימים כתיקונם. ואני מזהיר את הקוראים והקוראות החדשים: אני לא סתם אומר את זה, הם באמת משעממים!!!
לפני כמה ימים הגיע אלי מייל מסתורי.
כמו שחלק מהקוראים יודעים, זה זמן רב אני עוסק בחיפוש אחר עבודה אך ניסיונותיי תמיד עולים בתוהו. למרות זאת, אני רשום במספר אתרי חיפוש עבודה באינטרנט ובצד הצעות העבודה המגיעות מהם, לעתים רבות אני מקבל גם פרסומות, עלונים ורעיונות. המייל שהגיע אלי לאחרונה היה אחד מהם, והוא עודד אותי לצאת כנגד חוק חדש במדינה, ולמרבה הפלא דווקא חוק שאמור להגן עלי.
הווה ידוע כי במדינת ישראל האפליה אסורה. למרות זאת, ולמרות חוקים רבים שנחקקו בעניין, עדיין הערבים, האתיופים, הנשים והעובדים הזרים מופלים ובאופן בולט לעין. הסיבה לכך לא הייתה מחסור בחוקים, וגם לא מחסור באכיפה. הבעיה הייתה בניסוח החוקים ובדרך בה הם נאכפו.
עד עתה, אדם שהופלה, היה צריך להוכיח זאת מעבר לספק סביר. כלומר נטל ההוכחה הושת עליו. זה אפשר למעסיקים יד כמעט חופשית בכל הנוגע לאפליה. כל מי שישב בראיון עבודה בוודאי התנסה בזה: שאלות בלתי קשורות ליכולת העבודה, שמעוררות מבוכה, הסמקה או סתם כעס. שאלות כמו :”רשום בקורות החיים שלך באיזו עיר אתה גר, אך לא באיזו שכונה", “במה התעסק אבא שלך", “עם מי אתה גר בבית", ועבור הנשים "כמה ילדים יש לך בבית", “האם את והחבר שלך רציניים" וכו'.
עובד שנתקל בשאלות כאלה, במיוחד כזה המתראיין לעבודה חדשה, היה נקרע בין הרצון לקבל את העבודה ( שהרי הוא הוציא כסף וזמן בלהגיע לראיון), ובין הסלידה מהמראיין החטטן שפעמים רבות את שמו, השכלתו, מספר ילדיו ומקום מגוריו אינו מוכן להסגיר אך משום מה עדיין רוצה לדעת את עליכם הכל.
כמובן שהשאלות האלה לא היו שאלות אגביות, ומאחוריהן תמיד היו מסתתרות כוונות נסתרות: השכונה מעידה על הרקע הסוציו-אקונומי, שותף או שותפת המגורים מעידים על נטיות מיניות, מספר הילדים יעיד על יכולת הזמינות של העובדת לשעות נוספות, והרצינות של הקשר עם החבר מעיד על האם יאלץ המעסיק לחרוק שיניים בזמן שהעובדת תשהה בחופשת הריון והוא לא יוכל לפטר אותה.
יחד עם זאת,עדיין יכל המעסיק הפוטנציאלי להימלט מהאשמות בכך שטען שלמרות שעמדה מולו מועמדת שחשב שהיא עלולה להיכנס להריון, או מועמד הומוסקסואל, או סתם מישהו מעיירת פיתוח, על כל הסטיגמות הנובעות מכך, זו לא הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה, שהשאלות היו סקרנות גרידא, ושהוא סה"כ בחר במועמד אחר,שהיה מתאים יותר לתפקיד.
לאחרונה נכנס לתוקף תיקון לחוק הזדמנויות בעבודה ששינה את הדבר. הוא הטיל על המראיין את נטל ההוכחה. כלומר, אם המעסיק שאל שאלה בלתי ראויה או פולשנית, היה על אותו המעסיק גם לקחת אחריות על מעשיו ולהוכיח כי זו לא הייתה הסיבה לאי קבלתו לעבודה או להרעת תנאי עבודתו של עובד קיים. באופן זה, כאשר נטל ההוכחה עובר אל המעסיק, קל יותר כעת לעובד לתבוע על אפליה, ובסופו של תהליך, יאלץ המעסיק לצמצם את שאלותיו לתחום העבודה ויכולתו של העובד לעסוק בו.
המכתב שקיבלתי באימייל, הכיל לינק שניסה להסביר לי שזה משרת את האינטרס שלי שהמעסיק יחטט בחיי הפרטיים, ושאם לא, הוא יאלץ להסתמך על האינטואיציות שלו, שבהיעדר מידע עלולות להביא אותו למסקנות הלא נכונות. המכתב הוסיף ואמר שהמעסיק הוא כמו אבא טוב שצריך לדאוג לילדיו העובדים, ושהמידע שהוא מקבל רק עוזר לו לבצע החלטות מושכלות ביתר יעילות. כמובן שלא האמנתי לשטויות הללו, אך הדבר הזה הרתיח אותי וגרם לי לחשוב...
זה לא מפורסם הרבה בתקשורת, אבל במדינה שלנו, ובמיוחד בממשלה הזו, סוכל לאחרונה מספר רב של חוקים סוציאליים: ראשית, לאחר שבג"ץ פסק שחובתה של המדינה להכיר בהוצאות המטפלת כהוצאה מוכרת ולנכות אותן מהמסים בהם חייבים המעסיקים, ממשלת ביבי מיהרה לנסח חוק "עוקף בג"ץ", שימשיך את אי הצדק. לפני כמה חודשים, סוכלה גם יוזמת חוק להעלאת שכר המינימום שהעלה ח"כ עמיר פרץ. שתי היוזמות, אגב, סוכלו "מטעמי דאגה לעובדים העניים". הראשונה: "כי רק לעשירים יש כסף למטפלת, ולכן לא מגיע להן פטור ממס”, והשנייה" כי אם יעלו את שכר המינימום, יצטרכו לפטר עובדי קבלן במשכורת נמוכה". כעת רואה אני שמנסים לוותר גם על החוק הסוציאלי הזה, שבסופו של דבר הרי נועד להגן על מובטלים, בדיוק מאותם "מעמי דאגה לעובדים" , ולפיכך החליטו לפתוח במסע תקשורתי (מינורי אמנם), בעבורו.
אך אז עלתה בראשי המחשבה : האם חוק זה באמת יעיל? האם בהיעדר המידע לא יבצע המעסיק החטטן בדיקה בפייסבוק או במקרים קיצוניים ישלם למשרד חקירות שיעשה בשבילו את הבירורים הללו? או שאולי , כמו במקרה מחזור הבקבוקים, תיווצר שכבת ביניים שתעשה את העבודה השחורה,שכבה נוספת דרכה יצטרך המועמד לעבודה לעבור, בדומה לבחינות הפסיכולוגיות, שתעשה עבור המעסיק את העבודה השחורה, תשאל במקומו את השאלות החטטניות שהמעסיק אינו רוצה לשאול וכך לא יושג דבר.
עלתה גם השאלה, האם החוק לא מפלה בין המופלים. כלומר, יש אנשים ששונותם ניכרת בהם. אנשים בעלי צבע עור כהה, או מבטא דוקרני שמעיד על מוצאם, או נשים. אנשים כאלה אין צורך לשאול. זה ניכר בהם, והם לא ייהנו מהתיקן בחוק, שבסופו של יום אינו פוסל אפליה, אלא רק מסבך אותה. מצד שני, יהיו בוודאי אנשים שדווקא כן יהיו מעוניינים באפליה, גם עובדים, שירצו חטטנות יתר לגבי משתמטים והקשייה עליהם, למרות שהחוק פוסל זאת. או אולי קיימים אנשים שיש להם היסטוריה כה מרשימה, שירצו שיחטטו להם בה. ייתכן אפילו שיהיו אנשים שיראו בחטטנות הזו דבר חיובי, סימן לעניין מצד המעסיק.
כך או כך, הדבר הזה מילא אותי בשאלות, וחשבתי שאולי חלק מהאנשים שהיו במסיבה שנערכה כאן ביומיים האחרונים, אנשים שהרסו לי את אוסף המפתחות השבדיים שלי המפוסלים מסבון אינדונזי , אולי יחזרו למקום הפשע, ויגידו לי מה דעתם.
אז אם מישהו נשאר שרוצה לענות... בבקשה!
פשש... איזה שקט :)