לפני שנתיים, כששמות כמו נועם טור, דן מאנו ומשה מלצר חולון היו מוכרים יותר לבני הנוער מאשר הרצל בן-גוריון וביאליק, נדמה היה שריאליטי בכלל והישרדות בפרט הם הזהב החדש. במדינה בה אין נפט ואין מחצבים, והגז היחידי מגיע מאנשים שאכלו יותר מדי שעועית בשוק מחנה יהודה, לא היה צריך יותר מאשר לקחת שני שנקינאים, שני קיבוצניקים, דתי ופריפריאלים כדי לעשות מכה קלה בחשבון הבנק.
יצא שההצלחה הענקית הזו נפלה דווקא בחיקו של ערוץ 10. "גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום", אך למרות זאת, בניגוד לערוץ 2 , לא הצליח ערוץ 10 למנף את הצלחתו ולהפוך לערוץ מוביל במדינה. הישרדות 2 והישרדות 3, החלו לצנוח אט אט ברייטינג, עד שמוטי רייף המפיק נאלץ להמר על כל הקופה, להביא שחקנים פופולריים בתקציבי ענק... וזה עדיין לא עזר. הישרדות הולכת מדחי לדחי בטבלאות הרייטינג.
חשוב להציל את הישרדות מירידה מהמסך משום שהיא עוגן כלכלי לערוץ מסחרי כושל. מי שרוצה שבארץ יהיה ערוץ מסחרי ושתהייה תחרות בין גופי תקשורת. מי שרוצה שלא האזרחים המרוששים יהיו אלו שיצטרכו לממן את ערוץ 10 כפי שממנים אנו גם את ערוץ 1, חייב להבין שהדרך הטובה ביותר היא להציל אותו מעצמו, לא לתת לו להתאבד בשם החופש הכלכלי, ולא להשליך את אחד העוגנים הכלכליים המעטים שברשותו לפח.
הישרדות היא המועמד הטוב ביותר שיש כדי לשמש כעוגן שכזה. זוהי תוכנית פופולרית המשמשת מותג טוב. למרות שזו תוכנית ריאליטי, זוהי עדיין תוכנית מושקעת ואיכותית שמראה בצד דמויות רשעים גם דמויות "גיבורים", שעמם יכול הציבור להזדהות. בניגוד לתוכניות דגל אחרות: הדוגמניות בערוץ 10 או כוכב נולד בערוץ 2, הישרדות לא מנסה להפוך את כל העם לזמרים או דוגמנים באודישנים המוניים, וגם לא להאדיר אורח חיים מסוים. תחת זאת מתנהגת הישרדות כמעבדה, אקווריום סגור ומסוגר שמכיל אורחות חיים ודרכי חיים שונות מגוונות. בכך יתרונה. בניגוד לכוכב נולד, בהישרדות, קוסמטיקאית מכרמיאל יכולה לשבת לצד רופא מהמרכז על ספסל הזוכים. יתרון "הסינדרלה מהפריפריה", או הנחיתות שמתלווה מהשכלה צרה לא משחקים כל תפקיד. במדינה כמו ישראל, בה הפערים הולכים וגדלים, זה לא דבר של מה בכך.
הישרדות אינה רק מותג ישראלי אלא מותג בינלאומי מצליח. נדמה היה שבישראל, מדינה בה אחוז המוצ'ילרים המחפשים מקומות אקזוטיים לביקור, הוא מהגדולים בעולם תחווה התוכנית הצלחה מסחררת. כך היה... בהתחלה! ההצלחה הייתה כה גדולה עד כי נדמה היה שפני המדינה נצבעו בצבעי הבאף של ג'יבארו. כולם חיכו לעונה השנייה , ותורי האודישנים הפכו לקרנבל של טיפוסים צבעוניים. עם זאת, ההצלחה המיוחלת לא הגיעה בגלל סיבה אחת פשוטה: הנהלה כושלת.
במקום ללכת באותו השביל הסלול בו הלכו כל זכייני ההישרדות בעולם, דווקא בהישרדות ישראל החליטו לפעול בדרך שונה. בזמן שבכל העולם ניסו לבנות על האי מיקרוקוסמוס של החברה שלהם. פסיפס גזעי וכלכלי התואם את מדינתם. רק בישראל החליטו לנסות להציג אמת משופרת, משודרגת עד כדי כך שהישרדות הפכה ל"דוגמניות".
כמעט אף אחד מאיתנו לא ראה שם את עצמו. זה נכון שקשה להאשים את מפיקי הישרדות בגזענות. אחרי הכל היה שם קצת מכל דבר. הייתה ערבייה אחת, שני חנונים ,שני קירחים, שתי שמנות ושלושה הומוסקסואלים. אך יחד עם זאת צריך לזכור שאנשים כאלה קיימים באוכלוסיה ביחס הרבה יותר גדול מכפי שהוצגו בהישרדות. כל צופה “רגיל”, נאלץ לראות בדמות האחת והיחידה שסטתה מהתבנית הכללית הזו את עצמו. לא תמיד יכל הצופה לעשות זאת. לא כל מליון הערבים בישראל למדו בחו"ל, לא כל ההומוסקסואליים הם נחשים ותככנים, ולא כל מי שנולד מדרום לגדרה או מצפון לחדרה מדבר בח' וע'. בנוסף, הדרך בה הגזימו את אחוז הדוגמנים גרמה לאותם האנשים לנסות להתחנחן לאוכלוסיית הרוב, שבמציאות היא אוכלוסיית המיעוט, במקום שיקרה ההפך המוחלט וכך הפכה הישרדות לתלושה עוד יותר.
שגיאה שנייה של מפיקי הישרדות הייתה בחוסר הבנת משחק ההישרדות. ג'ף פרובסט, מנחה הישרדות האמריקאית, אמר פעם שהשחקן האמתי בהישרדות הוא המצלמה. כל אחד מהמתמודדים יודע מה צריך לעשות כדי לנצח בהישרדות, במי לבגוד ועם מי ליצור בריתות, אך המצלמה, אוי המצלמה, לא תמיד מאפשרת להם. הם יודעים שכשיחזרו לביתם הם יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם. זו הסיבה שחלק נרתעים, מהססים, מזגזגים, דוחים את הבלתי נמנע ועפים בסופו של דבר הביתה. בהישרדות הישראלית, כשמביאים אנשים מבוססים כמו דן מאנו ושפקס או אנשים החיים בחו"ל שלא מפחדים מסנקציות כלכליות או חברתיות מפיקי הישרדות נותנים להם יתרון מיידי ולאו דווקא הוגן.
קחו לדוגמה את אביגיל, שאני מניח שמשפחתה מבוססת אך אינם מיליונרים. אביגיל התלבטה במשך שעות מסך ארוכות בהישרדות 3 אם לבגוד או לא לבגוד, לזגזג או לא לזגזג. התלבטויות רגשיות אלה הם מה שהפך את הישרדות להישרדות. זה מה שהפך את דמותה לשנויה במחלוקת, למסקרנת. זו בכלל לא חכמה לדעת שצריך להיות נבלה. את זה כל אדם עם כישורים שכליים וחברתיים מינימליים יכול לדעת. החכמה האמתית היא לקבל את האומץ לעשות את זה ומהר. קראו לזה "האומץ לצנוח”. ההפקה הביאה יותר מדי אנשים עם מצנחים מהבית, אנשים שלא מפחדים מהקפיצה ובכך הפכה את הישרדות מדרמה לטורניר. דרמה נועדה לכל המשפחה. טורניר נועד לאוהבי הז'אנר. זו גם הסיבה לרייטינג.
עוד שגיאה שבצעה ההנהלה הייתה ההתערבות המוגזמת שלה. הרבה נאמר על כך. בהישרדות 1 ההתערבות הייתה כה בוטה, כה חסרת בושה, שהקהל הקים קול זעקה. ההפקה הבטיחה להפסיק אך לא באמת הפסיקה. במקום זאת היא פשוט התערבה באופן עדין הרבה יותר: פסלוני חסינות שנמצאים שנייה לפני ההדחה "באופן מסתורי",אתגרי פרס שהופכים לאתגרי חסינות או לאתגרי הדחה בעיתוי תמוה, משימות בשלב האישי בהם נאלצים להתקבץ (שוב?) לקבוצות. כל אלו הכניסו להישרדות את כל החסרונות של האח הגדול, בלי היתרון האחד והבולט שבה. המגע הישיר והחי של הקהל.
בהישרדות האמריקאית זה לא קרה. לאו דווקא משום שהמפיק לא רצה, אלא פשוט משום שהמפיק נתבע על כך מיד בתום העונה הראשונה, ומי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. מאז הישרדות האמריקאית קיבלה חיים משל עצמה כשההפקה מתערבת באופן המינימלי ביותר האפשרי. זה הפך את הישרדות האמריקאית להישרדות אמתית, כשכל פרק וכל עונה מקבלים צביון משל עצמם.
לדוגמה, הייתה בהישרדות שם עונה שבה הנשים השתלטו על הישרדות לגמרי, הדיחו את כל הגברים מלבד אחד, ובכל זאת, דווקא האדם הזה זכה! זה היה מרתק לצפות מבחינה חברתית. הייתה עונה אחרת, בה שבט אחד הפסיד פעם אחר פעם באתגר חסינות עד שהוא נמחק לגמרי. לא היה איחוד כי לא היה יותר שבט שני. גם אז ההפקה לא התערבה. זה לא הפך את הישרדות לפחות פופולרית. נהפוך הוא. הייתה עונה אחרת בה הגיעו לגמר שתי אמהות בגיל העמידה. תחשבו על זה לרגע. גמר בלי דוגמניות... זה בכלל אפשרי בישראל?
כמובן שלא! בישראל ההפקה יושבת ממעל ודואגת שיהיו מינונים נכונים, ומה התוצאה? התוצאה היא שאין הפתעה. אין באזז, אין שיחה ואין מתח. כל ישראלי יודע וכל ישראלית יודעת שההפקה בפופולריים לא תיתן לגעת... וגם לא להתקרב! זו הסיבה שתמיד, למרבה ההפקה, (סליחה למרבה ההפתעה), מקבלים את אותו המינון עם אותם המהלכים בכל עונה ועונה של הישרדות. המהלכים הופכים להיות אכזריים יותר, מרושעים יותר, אך רק לעתים רחוקות מפתיעים. בכל עונה יש שבט שמצליח במשימות, ובכל עונה (איזו הפתעה!!!) רק מעטים מהשבט שמצליח במשימות מגיעים לגמר, ודווקא התחמן מהשבט הכושל מצליח. תבדקו כל עונה של הישרדות ותראו בדיוק את אותו הסיפור, ואז תגידו לי מה הסבירות שזה יקרה.
לצופים נמאס לצפות באותו הסיפור ארבע פעמים, תהיינה הדמויות מעניינות ככל שתהיינה. בזמן שבהישרדות האמריקאית כל עונה מקבלים סיפור מעט שונה, אצלנו ממחזרים וממחזרים וממחזרים וממחזרים וממחזרים (אתם רואים כמה משעמם זה לקרוא את אותה המילה כל הזמן... לא פחות משעמם לראות או אותו הסיפור פעם אחרי פעם).
עדיין יש דברים מעניינים בהישרדות. למרות שהדמויות אינן שונות מספיק הן אינן זהות לחלוטין. לפעמים ישנו מהלך שמפתיע, לפעמים ישנו מהלך שמבלבל אבל הם בודדים, וההפקה מספיילת אותם שבוע מראש, וזה בטח לא שווה להקריב שעה וחצי כדי לחכות לשנייה וחצי של מבט, קריצה ופתק. מה גם שבפרק הבא ההפקה תסכם את הכל מראש.
מוטי רייף וגיא המאירי שהגיעו מתרבות של דוגמנות ופלסטיק יצקו את הישרדות שנועדה להראות משהו אמיתי, בדמותם. התוצאה היא שלציבור נמאס ללכת לישון עם בובות הגומי שהם מנסים למכור פעם אחר פעם. זה לא אומר שהישרדות מתה, זה רק אומר שהישרדות צריכה לרענן שורות, לרענן את ההנהלה ולעבור שיפוץ רציני. הישרדות צריכה לאזור את אותו האומץ שטמירה ירדני אזרה, אחרי העונה השלישית של כוכב נולד ולשנות קונספט לגמרי. רק כך היא תשרוד ולא תהפוך לבדיחה שכבר מזמן הפסיקה להצחיק. רק כך תוכל הישרדות לשרוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
