לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

ארכיון דון קישוט:


אם לא יעורו כל מלחיה, איכה תגיע הדוגית לחוף?

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
8/2010

קורא הספרים האלקטרוני שלי


יודעים הקוראים הוותיקים בבלוג ,וללא כל צל של ספק, שקריאה היא אחד התחביבים שלי. לקרוא בלוגים, ספרים, מאמרים ואפילו ספרות מדעית, אין דבר שמרתק אותי כמו קריאה. עברית או אנגלית, זה כלל לא משנה. למעשה, כל כך אוהב אני לקרוא , עד שאחד הפרמטרים שאני שוקל מראש בבואי ללמוד שפה חדשה, הוא העושר הספרותי הקיים בה.

 

אולם לצערי, גם קורא ספרים נלהב כמוני, נתקל בבעיה אותה איננו מסוגל לפתור. המדענים קוראים לזה חוק שימור החומר, אני קורא לכך המקום המתדלדל במדף הספרים שלי. דירה קטנה, חדר כוכוני, מדף ספרים מכווץ ובו מקומות שמורים מראש לספרי המחשבים, הפיזיקה, המתמטיקה, האנציקלופדיות והמילונים שלי, הפכו את ארון הספרות היפה שלי למדפון בו יושבים מכווצים מפחד שניים או שלושה ספרים מילדות.

 

גם הספרייה אינה פתרון לאנשים שכמותי , אלא רק אכזבה. מן התגרות של השבע ברעב. ספר לשבועיים? מי יכול לקרוא ספר ברצינות בזמן הזה. מי יכול לשבת ולהרהר על העומק הרגשי של הגיבורים, על הפרטים המרהיבים, משחקי הלשון והאירוניה עליהם עמל הסופר שנים. בשבועיים אפשר רק לרפרף, ואם כבר מרפרפים, אם כבר לא מתעמקים, לא עדיף לקרוא את התקציר תקציר ולחסוך זמן?

 

הרגשתי כמו נכה, אך לפני שנה חשתי לפתע עקצוץ בכפות רגליי. היה זה כשאופרה וינפרי הציגה בתוכנית האירוח שלה את הקינדל. מכשיר אלקטרוני היכול לשמור אלפי (!) ספרים ללא כל קושי, ולהציג את זה באופן החסכוני ביותר באנרגיה: ללא מסך מרצד, ללא כריתת עצים וללא תפיסת מקום. באותו היום ישבתי מול מעבד התמלילים הוותיק שלי, וכתבתי פוסט. בפוסט זה הפצרתי בשרת החינוך דאז, יולי תמיר, לסבסד מכשיר קינדל לכל תלמיד ולכל מורה, להוריד את מחירי ספרי הלימוד והספרים בכלל לרצפה, כפי שעשתה הסתדרות המורים לפני עשור וחצי עם הטלפונים הסלולריים, וכמותם, להפוך את הקינדל לנחלתו של כל ישראלי, כך שנוכל באמת ובתמים לקרוא לעצמנו עם הספר.

 

את הפוסט גנזתי. כן גנזתי! אילו היו יודעים הקוראים שלי את כמות הפוסטים אותם אני גונז, מפני שאינני חושב שהם טובים דיים, לא היו הם מתפלאים על הזמן הארוך החולף בין פוסט אחד למשנהו. אך התשוקה לקורא אלקטרוני משלי מעולם לא הרפתה ממני והשבוע התגשמה משאלתי וקניתי את ה"e-vrit" קורא הספרים האלקטרוני הראשון בעברית.

 

לא אלאה אתכם בסיפורים דביקים על האופן בו קניתי אותו. על המבט המשועמם של המוכר שלא הבין את ההתלהבות שלי, אך עדיין היה נלהב ופיקח דיו בכדי לנצל אותה. לא אשעמם אתכם בתיאורים על דפיקות הלב שהרגשתי בזמן שסחבתי אותו והביתה בשקית והרגשתי את גופי בוער, ולא יכולתי לחכות רק לקרוע את העטיפה, ולא אעציב אתכם במפח הנפש שלי כשגיליתי שעלי לחכות עוד שמונה שעות בזמן שהמכשיר ייטען. אני רוצה להמשיך את סיפורי אך ורק מן הנקודה בה המכשיר סוף כל סוף היה מוכן לפעולה, מן סקירה צרכנית בגרוש.

 

אחד היתרונות העיקריים ב"e-vrit" היא הגודל שלו. כל מוצר המתוכנן הוא זירה למאבק בין המעצבים, אנשי השיווק והמהנדסים. נדמה היה שבמקרה הזה המעצבים ואנשי השיווק נצחו. עיצוב נוח ומרשים בגווני שחור/לבן/אפור אלגנטיים, המתאים באופן מושלם לכף ידו של אדם מבוגר; מסך מגע מינימלי במקום מבולקה של כפתורי תפעול, הופכים את המכשיר תוך פרק זמן קצר למן שלוחה טבעית של הגוף. כך יוצא, שההחזקה שלו למשך פרקי הזמן הארוכים הדרושים לקריאת ספר הופכת לטבעית וללא מעייפת, וגורמת לעין של הקורא להתרכז במסך במקום במה שמסביב.

 

אך לניצחונם של אותם המעצבים ואנשי השיווק יש גם מחיר, והמחיר הוא התכנון ההנדסי הבעייתי. המכשיר משתהה ונתקע לתקופות ארוכות ככל שמספר הקבצים בקורא האלקטרוני עולה. כאשר המשתמש נתקל בהשתהות שכזו, הוא מוצא את עצמו אובד עצות אל מול מיעוט הכפתורים והאפשרויות שלו לתמרון אלתור ופתרון המצב בעצמו. הוא אינו יכול לנתק את המכשיר מהחשמל, משום שהוא כבר טעון, הוא אינו יכול לפתוח את המכשיר ולהוציא את הסוללה, ומסך המגע לא מספק מענה כשהמכשיר מקולקל. רק לאחר חיפוש מתיש ימצא המשתמש הקפדן נקב קטנטן לאתחול בגב המכשיר... וגם זה עם מכשיר חד, שהמתכנן יכול רק להתפלל שלא יתעופף לכיוונו בזעם.

 

 

ה"e-vrit" החליט להתבסס על האסטרטגיה השיווקית של הקינדל. הקינדל הוא פרי מוחו הקודח של מרק בזוס, מנכ"ל חנות הספרים המקוונת הגדולה בעולם, אמזון. באופן הזה קיווה בזוס לערבב שמחה בשמחה ולמכור את ספריו באופן קל הרבה יותר ללא עלויות משלוח ואריזה. יתרונו של הקינדל הוא בספריה העצומה העומדת לרשותו של בזוס וב"e-vrit" קיוו גם ללכת באותה הדרך. הוצאות הספרים הגדולות בישראל, יחד עם סטימצקי התאחדו ויחד עם השקת ה"e-vrit" השיקו גם ספריית ספרים אלקטרונית שתתאים לו. הם קיוו שהדבר ימנף אותם וייתן להם יתרון עצום בשוק. אולם הם טעו. כה דלילה הספרייה המקוונת אותה הם מציעים, והספרים בה כה יקרים (בממוצע כ"א עולה 50 ש"ח), שקשה להאמין שמישהו יטרח לקנות את הספרים שלהם במקום ללכת לחנות המקומית ולקנות שני ספרים במחיר אחד במבצע מקומי.

 

לא זאת בלבד, אלא שהמנהלים עשו טעות נוספת בכך שהעלו את מחירו של קורא הספרים האלקטרוני בעברית לפי 2 ממחירו של הקינדל. השגיאה הזו גרמה להתמעטות מכירות קורא הספרים האלקטרוני שלהם, ובעוד חודש כשאימפריית קינדל תנחת בחופנו, נגלה שהמאבק של המעטים אל מול הרבים, לא תמיד יזכה לסוף הרומנטי המיוחל.

 

אולם לא הכל שחור. קורא ספרים אלקטרוני אינו מחשב ולא צריך לעדכן אותו כל כמה שנים. הפורמט הבינלאומי לקריאת ספרים באופן כזה הוא epub. פורמט זה נתמך באופן מלא ע"י ה"e-vrit". גם בעוד שנים רבות ניתן יהיה להפוך כל קובץ לפורמט epub, ולקרוא אותו על קורא ספרים אלקטרוני זה. קיימות תוכנות המרה שכאלה בשוק כבר כעת, חלקם חינמיות, המסוגלות להפוך כל קובץ pdf לקובץ epub המסוגל להיקרא על ידי הקורא האלקטרוני.

 

את קורא הספרים האלקטרוני שלי, למרבה ההפתעה, עדיין לא יצא לי לנסות על windows, זאת למרות שכך ממליץ היצרן. הוא עובד על הלינוקס אובונטו שלי באופן כה מושלם שאינני רואה בכך כל צורך. בינתיים יש לי עליו שלושים ספרים. בחלקם התקדמתי משמעותית בקריאה, אחרים אפילו לא התחלתי, אבל זהו היופי בקורא זה... אין כל בעיה של מקום!

 

קורא אלקטרוני זה גם מסוגל להציג תמונות (בשחור לבן) ולנגן מוזיקת MP3... כמו גם להתחבר לאינטרנט. לפונקציות האלה לא מצאתי עדיין שימוש רב. אך אני מאמין שמשתמש יצירתי ימצא גם לכך שימוש. בינתיים אני מאושר... יש לי הרבה מה לקרוא, ואני נהנה מכך רבות היות שזמן רב נותרתי ללא גירוי ספרותי.

 

הניסיון מוכיח שההיסטוריה נכתבת יותר בדיו מאשר בדם. המצאת הדפוס, הסרט המדבר, המוזיקה הדיגיטלית והאינטרנט שינו את ההיסטוריה לפחות כמו כל אחת ממלחמות העולם. קורא הספרים האלקטרוני מהווה נדבך נוסף במהפכה הזו. הספרים לא ייעלמו, אך מעטים מהם יודפסו בעתיד. ה"e-vrit" הוא פיסת היסטוריה ישראלית וככזו משרת את תפקידו נאמנה. אינני יודע אם ה"e-vrit" ישרוד, אך הוא בהחלט לא ישכח.

נכתב על ידי , 21/8/2010 16:07  
37 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חסר מעש ב-5/9/2010 16:51
 



מדוע הישרדות לא שורדת


לפני שנתיים, כששמות כמו נועם טור, דן מאנו ומשה מלצר חולון היו מוכרים יותר לבני הנוער מאשר הרצל בן-גוריון וביאליק, נדמה היה שריאליטי בכלל והישרדות בפרט הם הזהב החדש. במדינה בה אין נפט ואין מחצבים, והגז היחידי מגיע מאנשים שאכלו יותר מדי שעועית בשוק מחנה יהודה, לא היה צריך יותר מאשר לקחת שני שנקינאים, שני קיבוצניקים, דתי ופריפריאלים כדי לעשות מכה קלה בחשבון הבנק.

 

יצא שההצלחה הענקית הזו נפלה דווקא בחיקו של ערוץ 10. "גם שעון מקולקל מדייק פעמיים ביום", אך למרות זאת, בניגוד לערוץ 2 , לא הצליח ערוץ 10 למנף את הצלחתו ולהפוך לערוץ מוביל במדינה. הישרדות 2 והישרדות 3, החלו לצנוח אט אט ברייטינג, עד שמוטי רייף המפיק נאלץ להמר על כל הקופה, להביא שחקנים פופולריים בתקציבי ענק... וזה עדיין לא עזר. הישרדות הולכת מדחי לדחי בטבלאות הרייטינג.

 

חשוב להציל את הישרדות מירידה מהמסך משום שהיא עוגן כלכלי לערוץ מסחרי כושל. מי שרוצה שבארץ יהיה ערוץ מסחרי ושתהייה תחרות בין גופי תקשורת. מי שרוצה שלא האזרחים המרוששים יהיו אלו שיצטרכו לממן את ערוץ 10 כפי שממנים אנו גם את ערוץ 1, חייב להבין שהדרך הטובה ביותר היא להציל אותו מעצמו, לא לתת לו להתאבד בשם החופש הכלכלי, ולא להשליך את אחד העוגנים הכלכליים המעטים שברשותו לפח.

 

הישרדות היא המועמד הטוב ביותר שיש כדי לשמש כעוגן שכזה. זוהי תוכנית פופולרית המשמשת מותג טוב. למרות שזו תוכנית ריאליטי, זוהי עדיין תוכנית מושקעת ואיכותית שמראה בצד דמויות רשעים גם דמויות "גיבורים", שעמם יכול הציבור להזדהות. בניגוד לתוכניות דגל אחרות: הדוגמניות בערוץ 10 או כוכב נולד בערוץ 2, הישרדות לא מנסה להפוך את כל העם לזמרים או דוגמנים באודישנים המוניים, וגם לא להאדיר אורח חיים מסוים. תחת זאת מתנהגת הישרדות כמעבדה, אקווריום סגור ומסוגר שמכיל אורחות חיים ודרכי חיים שונות מגוונות. בכך יתרונה. בניגוד לכוכב נולד, בהישרדות, קוסמטיקאית מכרמיאל יכולה לשבת לצד רופא מהמרכז על ספסל הזוכים. יתרון "הסינדרלה מהפריפריה", או הנחיתות שמתלווה מהשכלה צרה לא משחקים כל תפקיד. במדינה כמו ישראל, בה הפערים הולכים וגדלים, זה לא דבר של מה בכך.

 

הישרדות אינה רק מותג ישראלי אלא מותג בינלאומי מצליח. נדמה היה שבישראל, מדינה בה אחוז המוצ'ילרים המחפשים מקומות אקזוטיים לביקור, הוא מהגדולים בעולם תחווה התוכנית הצלחה מסחררת. כך היה... בהתחלה! ההצלחה הייתה כה גדולה עד כי נדמה היה שפני המדינה נצבעו בצבעי הבאף של ג'יבארו. כולם חיכו לעונה השנייה , ותורי האודישנים הפכו לקרנבל של טיפוסים צבעוניים. עם זאת, ההצלחה המיוחלת לא הגיעה בגלל סיבה אחת פשוטה: הנהלה כושלת.

 

במקום ללכת באותו השביל הסלול בו הלכו כל זכייני ההישרדות בעולם, דווקא בהישרדות ישראל החליטו לפעול בדרך שונה. בזמן שבכל העולם ניסו לבנות על האי מיקרוקוסמוס של החברה שלהם. פסיפס גזעי וכלכלי התואם את מדינתם. רק בישראל החליטו לנסות להציג אמת משופרת, משודרגת עד כדי כך שהישרדות הפכה ל"דוגמניות".

 

כמעט אף אחד מאיתנו לא ראה שם את עצמו. זה נכון שקשה להאשים את מפיקי הישרדות בגזענות. אחרי הכל היה שם קצת מכל דבר. הייתה ערבייה אחת, שני חנונים ,שני קירחים, שתי שמנות ושלושה הומוסקסואלים. אך יחד עם זאת צריך לזכור שאנשים כאלה קיימים באוכלוסיה ביחס הרבה יותר גדול מכפי שהוצגו בהישרדות. כל צופה “רגיל”, נאלץ לראות בדמות האחת והיחידה שסטתה מהתבנית הכללית הזו את עצמו. לא תמיד יכל הצופה לעשות זאת. לא כל מליון הערבים בישראל למדו בחו"ל, לא כל ההומוסקסואליים הם נחשים ותככנים, ולא כל מי שנולד מדרום לגדרה או מצפון לחדרה מדבר בח' וע'. בנוסף, הדרך בה הגזימו את אחוז הדוגמנים גרמה לאותם האנשים לנסות להתחנחן לאוכלוסיית הרוב, שבמציאות היא אוכלוסיית המיעוט, במקום שיקרה ההפך המוחלט וכך הפכה הישרדות לתלושה עוד יותר.

 

שגיאה שנייה של מפיקי הישרדות הייתה בחוסר הבנת משחק ההישרדות. ג'ף פרובסט, מנחה הישרדות האמריקאית, אמר פעם שהשחקן האמתי בהישרדות הוא המצלמה. כל אחד מהמתמודדים יודע מה צריך לעשות כדי לנצח בהישרדות, במי לבגוד ועם מי ליצור בריתות, אך המצלמה, אוי המצלמה, לא תמיד מאפשרת להם. הם יודעים שכשיחזרו לביתם הם יצטרכו לתת דין וחשבון על מעשיהם. זו הסיבה שחלק נרתעים, מהססים, מזגזגים, דוחים את הבלתי נמנע ועפים בסופו של דבר הביתה. בהישרדות הישראלית, כשמביאים אנשים מבוססים כמו דן מאנו ושפקס או אנשים החיים בחו"ל שלא מפחדים מסנקציות כלכליות או חברתיות מפיקי הישרדות נותנים להם יתרון מיידי ולאו דווקא הוגן.

 

קחו לדוגמה את אביגיל, שאני מניח שמשפחתה מבוססת אך אינם מיליונרים. אביגיל התלבטה במשך שעות מסך ארוכות בהישרדות 3 אם לבגוד או לא לבגוד, לזגזג או לא לזגזג. התלבטויות רגשיות אלה הם מה שהפך את הישרדות להישרדות. זה מה שהפך את דמותה לשנויה במחלוקת, למסקרנת. זו בכלל לא חכמה לדעת שצריך להיות נבלה. את זה כל אדם עם כישורים שכליים וחברתיים מינימליים יכול לדעת. החכמה האמתית היא לקבל את האומץ לעשות את זה ומהר. קראו לזה "האומץ לצנוח”. ההפקה הביאה יותר מדי אנשים עם מצנחים מהבית, אנשים שלא מפחדים מהקפיצה ובכך הפכה את הישרדות מדרמה לטורניר. דרמה נועדה לכל המשפחה. טורניר נועד לאוהבי הז'אנר. זו גם הסיבה לרייטינג.

 

עוד שגיאה שבצעה ההנהלה הייתה ההתערבות המוגזמת שלה. הרבה נאמר על כך. בהישרדות 1 ההתערבות הייתה כה בוטה, כה חסרת בושה, שהקהל הקים קול זעקה. ההפקה הבטיחה להפסיק אך לא באמת הפסיקה. במקום זאת היא פשוט התערבה באופן עדין הרבה יותר: פסלוני חסינות שנמצאים שנייה לפני ההדחה "באופן מסתורי",אתגרי פרס שהופכים לאתגרי חסינות או לאתגרי הדחה בעיתוי תמוה, משימות בשלב האישי בהם נאלצים להתקבץ (שוב?) לקבוצות. כל אלו הכניסו להישרדות את כל החסרונות של האח הגדול, בלי היתרון האחד והבולט שבה. המגע הישיר והחי של הקהל.

 

בהישרדות האמריקאית זה לא קרה. לאו דווקא משום שהמפיק לא רצה, אלא פשוט משום שהמפיק נתבע על כך מיד בתום העונה הראשונה, ומי שנכווה ברותחין נזהר בפושרין. מאז הישרדות האמריקאית קיבלה חיים משל עצמה כשההפקה מתערבת באופן המינימלי ביותר האפשרי. זה הפך את הישרדות האמריקאית להישרדות אמתית, כשכל פרק וכל עונה מקבלים צביון משל עצמם.

 

לדוגמה, הייתה בהישרדות שם עונה שבה הנשים השתלטו על הישרדות לגמרי, הדיחו את כל הגברים מלבד אחד, ובכל זאת, דווקא האדם הזה זכה! זה היה מרתק לצפות מבחינה חברתית. הייתה עונה אחרת, בה שבט אחד הפסיד פעם אחר פעם באתגר חסינות עד שהוא נמחק לגמרי. לא היה איחוד כי לא היה יותר שבט שני. גם אז ההפקה לא התערבה. זה לא הפך את הישרדות לפחות פופולרית. נהפוך הוא. הייתה עונה אחרת בה הגיעו לגמר שתי אמהות בגיל העמידה. תחשבו על זה לרגע. גמר בלי דוגמניות... זה בכלל אפשרי בישראל?

 

כמובן שלא! בישראל ההפקה יושבת ממעל ודואגת שיהיו מינונים נכונים, ומה התוצאה? התוצאה היא שאין הפתעה. אין באזז, אין שיחה ואין מתח. כל ישראלי יודע וכל ישראלית יודעת שההפקה בפופולריים לא תיתן לגעת... וגם לא להתקרב! זו הסיבה שתמיד, למרבה ההפקה, (סליחה למרבה ההפתעה), מקבלים את אותו המינון עם אותם המהלכים בכל עונה ועונה של הישרדות. המהלכים הופכים להיות אכזריים יותר, מרושעים יותר, אך רק לעתים רחוקות מפתיעים. בכל עונה יש שבט שמצליח במשימות, ובכל עונה (איזו הפתעה!!!) רק מעטים מהשבט שמצליח במשימות מגיעים לגמר, ודווקא התחמן מהשבט הכושל מצליח. תבדקו כל עונה של הישרדות ותראו בדיוק את אותו הסיפור, ואז תגידו לי מה הסבירות שזה יקרה.

 

לצופים נמאס לצפות באותו הסיפור ארבע פעמים, תהיינה הדמויות מעניינות ככל שתהיינה. בזמן שבהישרדות האמריקאית כל עונה מקבלים סיפור מעט שונה, אצלנו ממחזרים וממחזרים וממחזרים וממחזרים וממחזרים (אתם רואים כמה משעמם זה לקרוא את אותה המילה כל הזמן... לא פחות משעמם לראות או אותו הסיפור פעם אחרי פעם).

 

עדיין יש דברים מעניינים בהישרדות. למרות שהדמויות אינן שונות מספיק הן אינן זהות לחלוטין. לפעמים ישנו מהלך שמפתיע, לפעמים ישנו מהלך שמבלבל אבל הם בודדים, וההפקה מספיילת אותם שבוע מראש, וזה בטח לא שווה להקריב שעה וחצי כדי לחכות לשנייה וחצי של מבט, קריצה ופתק. מה גם שבפרק הבא ההפקה תסכם את הכל מראש.

 

מוטי רייף וגיא המאירי שהגיעו מתרבות של דוגמנות ופלסטיק יצקו את הישרדות שנועדה להראות משהו אמיתי, בדמותם. התוצאה היא שלציבור נמאס ללכת לישון עם בובות הגומי שהם מנסים למכור פעם אחר פעם. זה לא אומר שהישרדות מתה, זה רק אומר שהישרדות צריכה לרענן שורות, לרענן את ההנהלה ולעבור שיפוץ רציני. הישרדות צריכה לאזור את אותו האומץ שטמירה ירדני אזרה, אחרי העונה השלישית של כוכב נולד ולשנות קונספט לגמרי. רק כך היא תשרוד ולא תהפוך לבדיחה שכבר מזמן הפסיקה להצחיק. רק כך תוכל הישרדות לשרוד.

נכתב על ידי , 16/8/2010 20:21  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של חסר מעש ב-20/8/2010 18:10
 





78,376
הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לחסר מעש אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על חסר מעש ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)