אתמול,
לאחר שצפיתי בפעם המי יודע כמה בלימון
ה"הישרדות"
נסחט עד דק,
אצבעותיי הכה מיומנות בזיפזופ בין
הערוצים בצעו שגיאה:
במקום ללחוץ על עליה מערוץ 10
ל-11 בצעו
ירידה מערוץ 10 ל-9.
ערוץ תשע למי
שלא יודע הוא ערוץ ישראלי בשפה הרוסית.
יש משהו מעט משונה באזוטריות הזו,
אך לא בכך עסקינן.
שנייה לפני שעמדתי לתקן את הטעות
ורחמנא ליצלן לצעוד ברגל לממיר ולהחליף
את הערוץ ידנית, ראיתי
שבקרוב מתוכננת ברכת רוה"מ
לראש השנה. לכן,
במקום לקום מהכורסה המפנקת שלי,
החלטתי לשבת ולהקשיב לברכתו של ראש
ממשלתנו.
לא התאכזבתי.
יתכן שהיה זה לוח הזמנים העמוס של
ביבי, ייתכן שזהו
הזלזול המולד של ההתיישבות הוותיקה בעליה
החדשה, אבל ביבי
נתניהו ,אשף
התקשורת, הגיע
לראיון לא מוכן.
בהגיעו כך אפשר הוא לי לבחון טפח
ברעיונותיו, אישיותו
ותכניותיו לעתיד. את
המבט הזה ברצוני לחלוק עמכם כעת.
הראיון התחיל
עם השאלה הפשוטה.
“איך אתה מרגיש להיות ראש ממשלה".
ביבי, כמו
ביבי, לא יכל
להודות באמת: שזה
טוב, נעים ושהוא
גאה בהישג שלו. במקום
זה הוא התדרדר לפולניות האטביסטית הנמצאת
בו, וניסה לשכנע
אותנו הציבור, שהוא
לא רוצה בתפקיד, אך
אין לו ברירה אלא לכהן בו.
במילים אחרות ביבי ניסה לטעון ש"יש
אנשים שנולדו לגדולה,
ויש אנשים שהגדולה נכפית עליהם".
אינני יודע לאיזה קבוצה ביבי משייך
את עצמו. הוא לא
בדיוק נולד לגדולה.
אביו היה ממנודי חירות,
ובשל כך נאלץ לצאת לארה"ב.
הגדולה גם לא בדיוק נכפתה עליו,
שהרי בבחירות האחרונות הוא הגיע למקום
השני, ולא הייתה
שום בעיה להעביר את הבכורה למישהו אחר.
כך נתגלה ביבי כאדם שלא מרגיש ראוי
לתפקיד, ומנסה
לשכנע אותנו הציבור שהוא הוצנח לתוכו ע"י
כוח עליון, ובשל
כך עלינו לקבל אותו כראש ממשלה.
המראיינת
הזכירה לו שזו לא הפעם הראשונה שהוא יושב
בכיסא זה. אך
ביבי, כמו ביבי,
הזכיר לה שרק שני אנשים לפניו זכו
לשבת פעמיים בכיסא ראש הממשלה.
הראשון היה דוד בן-גוריון,
והשני היה יצחק רבין המנוח,
והוא, כך אמר,
גאה להימנות עם קבוצה שכזו.
כך, שוב הפגין
ביבי את חוסר הביטחון שלו,
כמו גם את כשרונו הבלתי נדלה "לשפץ"
את האמת. הרי
גם שמעון פרס זכה להיות פעמיים ראש ממשלה,
שלא לדבר על שרון.
אך פרס ושרון עדיין אינם סוסים מתים.
יש להם כוח. האחד
הוא נשיא, שראש
ממשלה באופן מסורתי מעוניין לשמר אותו
כחסר כוח וסמכויות,
השני, שרון,
הוא סמלה של "קדימה”,
אויבתו המושבעת של הליכוד.
ביבי לא רצה לחזק סמל זה,
ובכך לחזק את קדימה,
ולכן נמנע מלהזכירו.
רבין ובן גוריון ,
לעומתם, הם
סמלים לאומיים שאף צד לא יכול לנכס אותם
לעצמו ולכן לא הייתה לביבי שום בעיה לרתום
אותם לעגלתו.
משם עברה
המראיינת לשאול אותו על הביקור האחרון
שלו ברוסיה. ביבי,
שכנראה "קיבל
על הראש" מממשלת
רוסיה, במקום
לנצל את המנהיגות שהוא כה גאה בה,
ולומר בצורה ברורה את מה שרוב הציבור
כבר יודע: “שיש
דברים שלא מדברים עליהם"
, החליט להפליג בשבחים על יופייה של
רוסיה בה חזה בביקוריו השונים.
ציפיתי שיראה מנהיגות,
אך התאכזבתי.
במקום זה לבסוף לאחר מאמצים מרובים
הוא אמר שהוא עשה שם משהו חשוב.
Surprise Surprise .
משם עברה
המראיינת לדבר על הרקורד של ביבי.
אחת השאלות שעניינה אותי במיוחד הייתה
על בריחת המוחות.
המראיינת הסבירה לביבי שהצעירים
רוצים לעזוב את המדינה,
ושקיימת בעיית בריחת מוחות רצינית
מהארץ. המראיינת
הזניחה מלספר שבעיית בריחת המוחות בארץ
היא כה חמורה, שמישראל
בורחים יותר מוחות מאשר מקנדה.
להזכירכם הקנדים חיים ליד ארה"ב
ודוברים את שפתה. יש
להם את כל האפשרויות להגר,
ובכל זאת ישראל עוברת אותם באחוזי
הגירת האקדמאים. ביבי
הסביר לה שכשהוא היה ראש ממשלה בפעם
הראשונה, הוא יזם
תכנית, שיושמה
לא מכבר, במסגרתה
הביאו לארץ מדענים.
הוא גם הסביר שכאשר יממש את תכניתו
להפוך את ישראל לאחת מעשר הכלכלות המובילות
בעולם, בריחת
המוחות לא תהיה יותר בעיה.
הייתי רוצה
להרחיב על הטיעונים האלה,
משום שאלו פותחים אשנב לדרך בה ביבי
חושב. ראשית נבחן
את הטענה הראשונה.
ביבי טען שכשהוא היה ראש ממשלה לפני
13 שנים הוא יזם
תכנית שיושמה לא מכבר.
הוא לא הסביר איך או מדוע כשהוא היה
ראש ממשלה בפעם הראשונה הוא לא יישם אותה
כבר אז. הוא גם
לא הזכיר מי כן יישם אותה לבסוף (כנראה
כי שם משפחתם שרון או אולמרט והם לא חלק
מהמפלגה שלו). הוא
כן הראה שכל רעיון שאי פעם עלה לו לראש
הוא נוטה לנכס לעצמו,
גם אם לא עשה דבר כדי לממש אותו.
גם כעת, כאשר
הוא אוחז במושכות השלטון,
ויש בידו את הכוח ליישם את רעיונותיו,
לא העלה ביבי כל פתרון מיידי לבעיה.
במקום זה הוא אמר במשפט אחד שני דברים.
הראשון הוא שכל מה שמעניין אותו הוא
שיפור הכלכלה, כלומר
הפיכת מדינת ישראל לאחת מעשר הכלכלות
המובילות בעולם,
ושבעיית בריחת המוחות אינה בראש
מעייניו. הדבר
השני שאמר הוא שהוא מאמין במדיניות היד
הנעלמה. המשמעות
של זה היא שביבי לא מאמין בלפתור בעיות
ישירות, אלא ליצור
תנאי ביקוש והיצע שיפתרו את הבעיות באופן
טבעי ועקיף. כלומר,
ברגע שיעלה הביקוש למגורים בישראל
בעצם הפיכתה לכלכלה עולמית מובילה,
תיפתר גם בעיית בריחת המוחות.
בכך הפגין
ביבי קוצר ראיה וגם בורות.
כפי שאמרתי קודם המדינה במקום השני
לאחר ישראל בשיעור בריחת המוחות היא
קנדה. קנדה היא
כלכלה מובילה ובכל זאת המוחות בורחים
ממנה. הפתרון של
ביבי, היד הנעלמה,
לא אפקטיבי ויגרום להמשך דימום של
מוחות מחוץ לישראל.
אגב, כשאומרים
בריחת מוחות אין הכוונה בהכרח למדענים
או מהנדסים מובילים.
הכוונה היא גם לאנשי עסקים.
בכל מקרה, ביבי
הראה שבאמונתו במדיניות היד הנעלמה הוא
אינו מתכוון להתערב בבעיות ישירות,
אלא לתגמל אנשים שונים:
עסקנים, פוליטיקאים
וכדומה כך שיפתרו את הבעיה במקומו.
זהו "מעשה
מאוד מנהיגותי”,
שייצור שכבה נוספת של אנשים בלתי
ראויים, כי בניגוד
למוחות הבורחים מישראל,
עסקנים ופוליטיקאים דווקא כן חסרים
לנו.
השאלה הבאה
ששאלה המראיינת אותו נגעה לרפורמת הקרקעות.
כאן נקט ביבי בשיטת ההכעסה.
שיטת ההכעסה היא שיטה שביבי נקט בה
פעמים רבות בעבר.
בשיטה הזו הוא מפנה את תשומת לב
המאזינים לו, לדבר
שכולם יודעים עליו,
כולם כועסים עליו,
אבל איכשהו עטפו זאת בקרום דק של הכחשה
כדי להימנע מכאב.
ביבי קורע את הקרום מחטט בפצע,
וכשהכאב והזעם עולים לדרגה בלתי
נסבלת, הוא מציע
את הפתרון שלו. בדרך
כלל זה פתרון מגוחך,
לא מבוסס מתמטית,
פסיכולוגית או כלכלית,
ומתעלם מכל שיקול הומני.
אבל מי יכול לחשוב על זה בזמן שהפצע
מדמם. בעבר,
כאשר היה נתניהו שר האוצר בממשלת שרון
הוא השתמש בנימוק זה כדי לשלול מהעניים
קצבאות ולקצץ לעובדים בפנסיות.
הוא תיאר את העניים כאנשים המוצצים
את לשד המדינה. אנשים
החיים כמו מלכים בזמן שאחרים עובדים בפרך.
את אנשי ההסתדרות הוא תיאר כאנשים
בלתי אחראים המשחקים עם הפנסיות.
אתמול ביבי
עשה מהלך דומה. הוא
אמר שלא ייתכן שבכדי שמשפחה תקנה דירת
חדר בפאתי פתח-תקווה
היא תיאלץ למשכן את כל חייה.
זו הסיבה,כך
הוא טוען, שהוא
פתח ברפורמת הקרקעות.
המדינה לדבריו מחזיקה בחלק משמעותי
מהקרקעות והקרקעות האלה מהוות מרכיב
מרכזי במחיר הדירה.
כמובן שהנימוקים שלו שוב לוקים בחסר.
ראשית, במרכז
קשה מאוד למצוא קרקעות בתוליות ולא מנוצלות
שאינן בבעלותו של אף אדם.
ישנן כאלה כמובן,
אך לא בכמויות הסיטונאיות שביבי ניסה
לתאר. רוב הקרקעות
שם כבר נמצאות בבעלות פרטית כזו או אחרת,
או שתהיינה בבעלות שכזו במהרה.
המחירים שישלמו עליהם כעת יהיו גבוהים
מאוד, והיות
שבעליהן כבר ממילא שילמו עליהן כסף רב,
הם לא יהיו מוכנים למכור אותן כעת
בזול.
קרקע זה לא
אוטו. המחיר שלה
רק עולה עם השנים ועם הגידול הטבעי.
לבעל קרקע אין כל בעיה להמשיך להחזיק
ברכושו לצמיתות היות ואין לו הוצאות אחזקה
שוטפות משמעותיות.
פתיחת שוק הקרקעות במרכז לתחרות
חופשית לא תביא להורדת מחירים,
אלא בדיוק ההפך,
לעליה מטורפת שלהן.
זה לא דבר חדש.
זה הרי קרה גם בשנות ה-20,
כאשר שוק זה נפתח לראשונה לתחרות
חופשית וכמעט מוטט את הכלכלה היהודית
דאז. הדבר היחידי
שכן יכול להוריד את מחיר הקרקעות הוא אם
המדינה תמכור אותן בזול לאנשים שתחשוב
שהם ראויים לכך:
חלוצים, משפחות
צעירות, חיילים
משוחררים וכו'. לצערנו
דבר זה יהווה התערבות ישירה – דבר שעומד
בניגוד למדיניות ה"יד
הנעלמה" של
ביבי.
את המפחדים
מהשתלטות עוינת על הקרקעות ביבי ניסה
להרגיע בכך שהסביר שעדיין – גם אחרי
הרפורמה – 89% מהקרקעות
תישארנה בידי המדינה.
אם כך הוא הדבר,
איזו מן רפורמה זו.
אם נאמץ את מחשבתו של ביבי,
איך בדיוק המחירים אמורים ליפול בצורה
דרסטית אם המדינה תמשיך להחזיק במונופול
עליהן? אם לא כך
הוא הדבר, מדוע
בכלל היה צורך ברפורמה בה ביבי מתגאה.
כך התגלה ביבי
כנפוליאון זעיר,
המבלבל ומשנה גרסאות חדשות לבקרים.
אמונותיו לא
יציבות. מצד אחד
הוא רוצה להיות מנהיג,
אך מצד שני מאמין ב"יד
כלכלית נעלמה",
שתיצור תנאים שיפתרו את הבעיות ללא
שיתערב בהן אישית.
כל מה שנשאר לביבי להציע כעת,
הוא קול בריטון סמכותי,
אך אם זהו הפרמטר היחידי לבחירת מנהיג,
לא כדאי שראש הממשלה יהיה רפי גינת.
אולי אז לא יפריע לנו שעושים עלינו
קומבינה ?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
