אני לא יודעת איך זה קרה זה פשוט קרה ככה נפל עלי פיתאום...
יום שישי כהרגלי עבדתי והיתלבשתי הכי זרוק שיש אתם יודעים, עבודה...
אבל פיתאום הוא בא הוא בא לקנות משהו אני לא יודעת מי זה או איך קוראים לו ובן כמה הוא אני רק יודעת שהו פשוט גרם לי לפרפרים מטורפים בבטן, החיוך הזה שלו והמבט איך שהוא חודר ישר לעיניים מכירים את המבט הזה לא סתם להיסתכל אחד על השני אני מדברת על להיסתכל אחד לשני בתוך העיניים בקו ישר שלא זז מהאישונים אחד של השני ואז עולה חיוך והעיניים עדיין לא זזות... אני יודעת זה נשמע קצת מוזר אבל באמת שככה זה היה אז בקיצור דיברנו איזה דקה שתיים וזהו הוא הלך... אני אחרי שעה כבר שכחתי אותו אתם יודעים לקחתי אותו כמו כל הלקוחות.... שישי אחרי זה הוא שוב בא... שוב החיוך שוב המבט שוב הפרפרים ושוב המחשבה שאסור לי לחשוב עליו (שכחתי פרט חשוב שהוא נראה גדול הוא בן עשרים ומשהו ואני רק בת 17) . הימים עברו להם וככה עברו חודשיים בערך כל שישי ראיתי אותו ושוב אותו סיפור מהתחלה.... אבל לפני שלושה שבועות הוא בא והיה לי ממש משעמם אז הוא אמר אם לא היה לו חבר שמחכה באוטו הוא בטוח היה בא לשבת איתי להעביר לי את הזמן והמשכנו לדבר ואז הוא אומר לי שבכלל הוא לא יודע איך קוראים לי כל השיחה הזאת רק חייכתי אני פשוט לא יכולה להפסיק לחחיך כשהוא לידי.... מאז לא ראיתי אותו ומחר יש לי עבודה ואני חושבת שאני הולכת לראות אותו אז החלטתי לקחת יוזמה ולנסות להתחיל איתו בצורה כלשהי.... אפילו סתם להגיד שאני רוצה סיבוב בג'יפ המדהים שלו......
ואני מקווה באמת שאולי זה יצליח...?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
