שנה ט' היא ללא ספק השנה שהייתה הכי משמעותית בעיניי בחיים.

השנה התבגרתי בטרוף, נקודת המבט שלי על החיים השתנתה מקצה לקצה.

השנה באמת הייתה השנה הכי טובה שלי עד היום.

נהנתי בכל רגע.

אם זה בצופים [כמו כל שנה.] ואם זה בבית ספר,שזה היה שינוי ענק מבחינתי.

השנה היה לי פשוט כיף לבוא לבית ספר, כל יום היה חוויה מיוחדת בפני עצמה, עם סיפור בפני עצמו.

התבגרנו, כולנו, כ"כ, אני לא יודעת אם שמתם לב, הגענו ילדים ויצאנו נערים בוגרים ואחראיים.

השכבה היא הכל- התגבשנו, פתאום הכרנו מלא אנשים חדשים שלא הכרנו קודם.

נהיו חברויות חדשות, אהבות חדשות, חבריות ישנות שחזרו.

הסתכלנו על בית הספר מזווית טיפה אחרת, ראינו בית, משפחה, מקום שטוב לנו בו, ולא בא לנו לעזוב.

התחברנו- פחות צופים, פאקצות, ערסים, חנונים.. כולם יותר ביחד, כולנו חברים.

הכיתה התגבשה עוד יותר, כבר פחות קבוצות ויותר אחידות, מין הרגשה שלא משנה לאן פונים,

ולא משנה מי פחות טוב, ומי יותר טוב, כולנו כיתה אחת, מאוחדת!

סוף השנה הגיע, הזמן להיפרד, ככל שהזמן עבר והימים התקרבו לסוף ככה ההרגשה גברה, אנחנו ביחד, שכבה אחת, לב אחת, בית אחד.

אלון ישאר בלב של כולנו, ואיתה מחזור כ"ז.

הימים עוברים מסיבת הסיום קרבה יותר מתמיד, הלחץ גובר, השאלות מתחילות לעלות- "מה יהיה שנה הבאה? איך בתיכון? איך אני אסתדר בלי אלון, בלי החברים?"

והיום שלו חיכינו [וחלקינו לא.] הגיע, היום האחרון, הוא הגיע עם המון חרדה ועצב שמעורבות עם שמחה ודמעות.

העצב של לעזוב את הבית והחברים, ולהתחיל במקום חדש לגמריי, שמלווים גם בשמחה של החופש הגדול.

לחטיבת אלון תמיד ישאר מקום בליבינו, הבית שבו בילינו 3 שנים מדהימות.

ומחזור כ"ז, שכבה כ"זאת באמת עוד לא הייתה, וזאת לא עוד סתם אימרה, אתם ללא ספק השכבה הכי טובה שהייתה והכי טובה שתהיה.

וכמובן, ט'4 היקרים, כתה כזאתי מיוחדת, יש בה הכל, ולמרות כל הרעש, הבלגן, האי פירגון אחד כלפי השני לפעמים, המריבות, הקבוצות ועוד מלא דברים שגורמים לכם להיות הכי מגעילים שיש, בסופו של דבר כשמסתכלים טוב טוב עלינו, אנחנו הכי מאוחדים שאפשר להיות, כיתה עם המון אהבה עצמית, כמו אחים, שונאים אחד את השני, מרביצים אחד לשני, אבל כשמשהו בבעיה או צריך משהו הוא יודע שזאת המשפחה, זה המקום אליו הוא שייך וששם הוא יקבל את כל האהבה והחום שהוא צריך, ט'4 ביחד- לנצח, בכל מקום וכל זמן, באש ובמים, בטוב וברע, אנחנו משפחה אחת גדולה וחזקה. ומי שלא בט'4 לא יבין על מה אני מדברת.

לסיום, השנה נגמרת, ואיתה נשארים כל הזכרונות המתוקים, החלומות, האהבות והחוויות.

וגם הבלוג הולך איתה- זהו פוסט אחרון בהחלט.

שנה הבאה מלווה בהמון התחלות חדשות, ולבנתיים אני חושבת שאחזור ליומני הפרטי.    

והייתי רוצה להקדיש את הפוסט הזה למען כל החלומות, החלומות אשר נשארים איתנו לשנה הבאה.

החלומות אשר מתחדשים לשנה הבאה.

ט'4, מחזור כ"ז, צוות המורות, חטיבת אלון, תודה על הכל, תודה על שלוש שנים שלא הייתי רוצה לוותר עליהן, אוהבת המון, ואתגעגע! שלכם תמיייייייייד, נועם.

3333333333>

וד"א, מטרו אימפריה. :P