ככל שהימים עוברים ככה נמאס לי יותר מהשנה הזו.
כל מילה שנאמרה לי נשמעת דרך לשכנוע גרועה שאכלתי בצורה הכי תמימה שאפשר.
וואו. יצא משפט דפוק..
הבטיחו לי שיהיה לי ליווי, שיהיה עם מי לדבר ובמקום כל זה קבלתי לא נודע, מין שקר שכזה.
כשיבניקית בקן שלי שאלה אותי אם לחתום אוטומטית אמרתי לה שכן - הרי זה מה שהיא מאמינה בו, החינוך.
היא מאמינה בחינוך שבתנועה - החינוך הבלתי פורמאלי שרוצה להוביל לשינוי האמיתי..
לא עברה שניה והתחרטתי שאמרתי לה את זה..
ספרתי לה רק את הדברים הטובים שקורים בחווה, בהדרכה..
הרי כשהיא בחרה לחתום היא בחרה כי היא אכלת את השקרים שאני אכלתי.
את הטוב שיש בשנה הזאת, את הסיפוק..
אבל הנה - כבר 5 חודשים שאני כאן, בשנה הזאת, בחוות ההכשרה - המקום האידיאלי למחנך האולטימטיבי..
הלכתי לאיבוד.
כאילו כרגע מאלצים אותי לחתום.
להחליט מה אני רוצה בלי לשאול אחרים, בלי להתייעץ, בלי לדעת למה ובלי שום איך.
ובגלל שהסמינר שלנו היה באיחור משאר הסמינרים אז הנה - יש לי בדיוק עד מחר בבוקר לחתום.
ומי האנשים שאתלבט איתם? אינם קיימים.
בעצם הם קיימים אבל כולם משוחדים, כולם בעד התנועה, בעד השירות הזה. בעד חוות ההכשרה.
דרך ללא מוצא, זה התמרור שמוביל אותי כרגע (בהתחשב בעובדה שכל הגרעין מנסה ללמד בת גרעין אחת לתיאוריה אז השלטים הם מה שמנווטים אותנו גם שם..)
ואם זה לא מספיק אז גם כל הסחרחורות רק החמירו ויותר מדי בדיקות והזמן הפנוי שיש גם מתבזבז על הבדיקות.
אבל..הרופא אמר שהדבר הכי גרוע שיכול להיות הוא בעל פיתרון וההחלמה ממנו היא רק בסביבות השנתיים!
ההדרכה שלי רק הולכת ונראת גרוע יותר מפעולה לפעולה.. והצוות שלי? מה לי ולו?
הקשר שלנו הוא משימתי בלבד. וגם זה בקושי..
אני אי שם מנותקת ושתיהן עמוק עמוק בהדרכת ט'..
סיוט..
והכי מחרפן שאומרים לי שאני לא מבצעת את המשימה שלי כמו שצריך שאיכשהו מצאתי את עצמי מבצעת משימות של אחרים בלי לומר מילה .. רק לחטוף הרבה.
אבל.... כדי שאפסיק לדבר על המשימה - עוד חניך עלול לראות את זה..
ואם אתה קורא את זה אז תדע ש... יש שנה נפלאה לפנינו[:
הא כן.. ואם כבר מדברים על דברים נפלאים אז..
חגגתי יומולדת 19! כן גיל 19!
יאי פיצה.....
הייתי בריבר - היה מצחיק, הרבה אלכוהול והכי חשוב - אנשים טובים[:
וילנה וליטל התגייסו לי.. איזה עצוב זה. סתם.. סוףסוף התגייסו השתיים..
והדבר הכי אופטימי בחודש הזה..
אתמול בליתי עם אדם אהוב ביותר בים..
בקור הלא נורמאלי הזה.
אבל היי - הייתי צריכה את זה!
ישבנו איזה שלוש שעות קופאים מקור בוהים בים במערה בפלמחים.
היה מדהים. מצאתי את עצמי מתפרקת ונבנת מחדש ומתחזקת.
קבלתי כוחות חדשים עד שאחזור למשימה..
עד שאחזור לחיים שבחרתי..
עד שאחזור לעצמי.
מקווה שהכוחות האלה יספקו אותי לזמן הקרוב כי יקח זמן עד שאגיע לים שוב..
שיהיה לכולכם חודש נפלא..
הא ו..למגיב האנונימי - באמש'ך.. בתור קומונר אתה אמור להבין שאי אפשר לזרוק מילים ולומר שאתה מעדיף שלא לדבר עלל זה..
אשמח אם תזדהה איכשהו - או לפחות תדבר איתי..
יום טוב[:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
