חיכיתי לתאריך הזה!
יש לי מלא מה לכתוב ופשוט.. קשה לי להתבטא.
פעם הכל היה נשפך, בלי מחשבה על המילה הבאה עובר מהר למקלדת.
היום? הלוואי. מרגיש לי שבוחנים אותי על כל מילה שאכתוב, על כל דבר שאומר.
היה היום כנס ש"ש.. זה היה כזה מיותר, להתעורר מוקדם ולחזור בשעה תקועה של סוף היום.
ואני על סף קריסה, הכל קשה והיחס דוחה.
הדיבור על שותפות נשאר בגדר דיבור והשאר? השאר נעלם שניה אחרי השיחה.
הכרתי מישהו, דווקא די חמוד אבל .. הפעם אני אקח הכל לאט.
אין לאן לרוץ, רק גיל 19..
הגעגוע הזה, לגרעין שהיה. לאנשים שהיו בתחילת שנה, לפני ששוח עזב.
מרגיש שאנשים פשוט שכחו ממי שחתם ויתור..
איפה המלחמה על האנשים?
לבכות על כל אחד שחתם ויתור אבל לא להלחם עליו.. זה מטומטם.
קשה להרים פעם ב.. טלפון?
הדיבור הזה על שיוויון ועל קבלת האחר זה פשוט ניראה מרחק שנות אור..
על לשנות את החברה..
בקושי חניך אחד אני מצליחה לשנות..
בקושי פעולות נורמאליות אני מצליחה להעביר.
זה כ"כ דפוק להדריך י'.
זה להיות לבד, והגרעין? הגרעין נבלע בתוך עצמו בכל ההדרכה הזאת כי לו לא פחות קשה משלי..
ואנחנו נשארים בריבוע של עצמינו כי מפחיד להפתח, מפחיד לסמוך על 14 אנשים.
אתה מפחד שישפטו אותך שאתה מדריך חרא או שלא יודעת מה.
כי יש כאן תותחים, שפיצים מעולם אחר אבל..
זה לא נעים בשום צורה.
הלוואי והגרעין היה מתחיל מהתחלה, הייתי לוקחת בו חלק בגרעין החזק שבו וככה גורמת לו להראות אחרת.
כמו שאני רוצה ולא כמו שמכתיבים לי.
ועכשיו? להתחיל ולשנות? כבר אזלו הכוחות לזה.
אני מרגישה שאני הולכת להתמוטט.
יום שישי זה אכן קרה!
אחרי 3 ימי מנוחה חזרתי לחווה, לחברים שלי. לגרעין שלי.
ל"שותפים" שלי.
הכל ניראה כ"כ צבוע ומסריח.
איפה אני בכל הסיפור?
כבר הפסקתי להבין מה טוב לי ומה לא..
הלוואי והיה לי 72 שעות לישון על זה.
שיהיה לכם לילה טוב, שניה לפני סוף היום ולפני היומחוז שמתחיל רק ב11 וחצי!
יאי! פיצה...
שיהיה לכם אחלה חודש - ותזכרו..
מי שנכנס אדר - מרבין בשמחה!
ותשתו עדלאידע!!
לחיי ההשתכרויות שהולכות להיות החודש...
דורין[:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
