יומני היורד לזנות אהלן!
רציתי לספר לך על משהו... שיושל לי על הלב הרחב שלי... טוב אני מספר.....
לפני כמה ימים טיילתי לי ברחובות תימן המחורבנת ולפתע שמעתי קולות מוזרים.... בהתחלה חשבתי שזו הבטן שלי מקרקרת, כי כבר שבועיים וחצי לא אכלתי כלום, אבל אז גיליתי שזה היה גור קרנפים קטן שהלך לאיבוד בתימן המסריחה והקדושה.... מסכן שכמותו......
החלטתי להציל אותו ולהיות אביו לנצח נצחים!
רצתי לעברו, רצתי ורצתי תפסתי אותו בשתי ידי החסונות והרמתי את המסכן הקטנטן.
-בתמורה לכך הוא חירבן עליי, וירק לי על הפרצוף....
מזל שאים לי אף כי אז הייתי מת מסירחון....
-צרחתי על הנבלה ואמרתי לו שהוא חוצפן ומניאק....
העפתי אותו ממני כי כולי הייתי מלא בחרא....
הוא עף לשמיים ונפל לי ישר על הראש......
-נראה לי שנפתח לי הראש.....הצילו?
קמתי משם, אמרתי לו "שלום ולא להתראות" והלכתי!!
-ואז החוצפן הקטן התחיל ללכת אחרי, מה הוא חושב לעצמו? שאני אביו??
הטמבל הקטן התחיל לרדוף אחרי בכל תימן המסרוחה! הלך וחירבן!
-כל תימן הסריחה בגללו וכולם הסתכלו עליי!!!!
בדרך ראיתי עלייה חדה על הר, אז רצתי אותה מהר כדי שהוא לא גיע אליי, והא עדיין רדף אחריי וחירבן, ואז, החלקתי אחורה והתגלגלתי בכל מורד ההר על החרא של הקרנף המסריח הזה!!
עכשיו אני פצוע וגם מסריח!!!!!
הצילו..............
בבלוג זה
בכל הבלוגים
