אז חשבתי מהי הדרך הטובה ביותר לסיים תקופה, לסכם תקופה...
קטע ארס פואטי על איך הכתיבה כאן עשתה לי טוב?
על איך לפעמים הצחיק אותי שרק קרה משהו וכבר הרצתי בראש איך אני אכתוב אותו כאן?..
אולי התייחסות לכל האנשים שהכרתי כאן?
לאיך שהיו כאלה שגרמו לי להרגיש אלף רגשות בעזרת 22 אותיות.
ואולי אין דרך "טובה ביותר"
וזו פשוט דרך שצריך לעשות, אז למה כל הדרמה?
נהניתי לכתוב, לשתף, לקרוא, להרגיש, להגיב, להישאר חסרת מילים.
[email protected]
זה המייל שלי למי שירצה להמשיך ולדבר....
אפילו אם יש כאלה שרק קראו ולא הגיבו מעולם, אני אשמח להכיר :)
ומי יודע...אולי אני אחזור עוד כמה שנים בפוסט שיספר על הלימודים שלי, אולי על האהבה, המשפחה?
בינתיים הזכרונות האלו ישארו כאן...עד שהזמן והרשת יעשו את שלהם והם כבר לא יהיו...
חג שמח יקרים שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
