חשבתי על זה היום, בזמן שיעור אחד שהיה.

אף אחד לא באמת מכיר אותי.

אני לא מתכוונת לאיזה שם אני ארצה לקרוא לילד שלי,

באיזה רחוב אני הכי אוהבת ללכת, מה אני מעדיפה אדום או צהוב,

או מה אני חושבת על כדור הארץ שעומד להיעלם בעוד מליון שנה.

אבל אני כן מצפה לדברים הבסיסיים.

מה אני בשבילכם? בובה להעברת הזמן?

תנסו להקשיב לי פעם אחת בחיים.

למה אני לא יכולה לקבל הרגשה שכן אכפת,

ואני לא מתכוונת ל"מה קורה?"

כי התשובה תמיד תהיה כן, הכל בסדר.

אני צריכה להזכיר לכם לשאול אותי 'איך היה?'

סחתיין על ההתעניינות אם עשיתי שיעורי בית.

היה נחמד אם הייתם יודעים ש...

-השם האהוב עליי הוא סטלה.

- יש לי את הקטע עם חיים של ברבי, וורוד, נוצות, נצנצים, נעלי בית פרוותיות.

- הייתי מתה לדעת לנגן על גיטרה חשמלית ותופים.

- שיש לי חלום שעומד להתגשם.

- אני מאמינה בגילגולי נשמות.

- שהדבר שהכי הייתי רוצה עכשיו זו אחות תאומה אוהבת ותומכת.

- אני מתרגזת על אנשים כשהם מבטלים לי תוכניות.

- אני שונאת שמשלבים לי את הידיים בכיוון ההפוך.

- אני אוהבת שמראים לי חיבה בבוקר, גם אם הרגע קמת.

- אני אוהבת ששולחים לי מכתבים אוהבים באי-מייל ומספרים לי על היום שלהם.

- אני שונאת שמתחקרים אותי בקשר למה עשיתי, סתם אם זו התעניינות.

אני אדם חופשי ולא צריכה לתת הסברים לאף אחד.

- אני אוהבת לנסוע למקומות רחוקים מאיפה שאני גרה כדי להתרחק מחברים.

- אני אוהבת שבאים אליי ומציגים לפני עובדות, לא שמנסים לרמוז לי על כך.

- אני אוהבת נעלי עקב.

- אני שונאת כשישנים אצלי/אני ישנה אצל אחרים בימי שישי.

אלא אם כן יש לי חשק ואז אני מתחילה להציע.

- אני אוהבת צלליות ושאר סוגי האיפור.

על בנים אני לא רוצה לכתוב כאן, אבל פיספסתם הרבה.

אני יכולה לתת רשימה ממש ארוכה, אבל אני פשוט לא רוצה.

ואתם, החברים שכבר גיליתם על הבלוג..אל תבואו אליי עם טענות לגבי הפוסט,

ויש כאלו שיתחילו להתנהג שונה, כי עכשיו אמרתי, עכשיו הם יודעים.

ברצינות שאל תתנהגו שונה, אני אשים לב לזה וזה יפריע לי יותר.

גם אל תקחו את זה אישית, אחרי הכל, לא כל מה שרשום פה קשור אליכם.

יש עוד כמה שאפילו לא קוראים פה, לכן קל כזה לכתוב.

דאמ, אני מחרבשת.

איכס, הלכתי.