בוץ עמוק

---

אתמול בערב, בצעד בלתי רגיל, צפיתי בקולנוע בסרט מצויר: מדגסקר (2005).

העלילה: 4 פינגוינים מגן החיות של ניו-יורק מתכננים בריחה אל הטבע, ומציתים את דמיונו של מרטי (כריס רוק), הזברה המקומית, שביום הולדתו ה-10 מרגיש תקוע באותו המקום, וחולם גם הוא על להגיע לטבע.

אחרי השתלשלות מוזרה של אירועים, מוצאים את עצמם, בלא-יודעין, מרטי, חברו הטוב ביותר אלכס האריה (בן סטילר), מלמן הג'ירף (דיוויד שווימר) וגלוריה ההיפופוטמית (ג'דה פינקט-סמית') בחופי מדגסקר. בתחילה נראה כאילו מרטי נהנה מהמצב, ו-3 חבריו היו רוצים לחזור לניו-יורק, אך במהרה הם מתרגלים למקום, ומקבלים כבוד של מלכים מאוכלוסיית למורים מקומית, בהנהגתו של המלך ג'וליאן (סשה כהן, או עלי ג'י אם תרצו).

את העלילה מלווים, בסוג של קטעי קישור (וגם כחלק מהעלילה בשלב כלשהו) אותם ארבעת הפיגנווינים, שהם הלהיט של הסרט, ושני קופים נוספים מגן החיות של ניו-יורק, שמספקים כמה צחוקים פה ושם. בנוסף מספר נגיעות קטנות בסרטים אחרים כמו 'אמריקן ביוטי', 'כוכב הקופים' (המקורי) ו'להתחיל מחדש', מספקות כמה רגעי צחוק למי שמבין את האסוציאציה (מעטים מי שראו 'להתחיל מחדש', לדוגמה).

במאים: אריק דארנל ('עבודת נמלים') וטום מקגראת' ('רן וסטימפי') שלוקח על עצמו גם את דיבוב אחד הפינגווינים.

גרפיקה: 9                                                                                 

סאונד: 6 (הפסקול הנוראי הוכלל בציון)

שחקנים: 10 (כריס רוק פשוט נפלא)                                             

עלילה: 8 (יש גם קטעי קיטש מיותרים)

הומור: 9 (יש קטע אחד שפשוט חסרה בו בדיחה כל כך מתבקשת)   

סופי: 8.5 (שווה לראות, גם למבוגרים)