אחרי פעמיים בשנה שעברה, אתמול הייתה ההופעה השלישית של משינה בניצנים, בה נכחתי. השלישית והטובה ביותר, יש לציין. עד כדי כך טובה, שאפילו מופע הפתיחה של דודו טסה היה נסבל, כי הוא פשוט נשכח כל כך מהר אחר כך.
שעתיים וחצי (נטו!) של 28 שירים (אם שכחתי שפרין יוסיף), קטעי קישור וכמה קטעים באנגלית.
שיאי ההופעה היו "דני" כשהבן של יובל, אלישע בנאי, ניגן בגיטרה, ו"אין מקום אחר" שסגר את ההופעה - בגרסה ארוכה ומשופרת, שאחריה נראה כאילו החבר'ה היו נשארים על הבמה שעתיים וחצי נוספות, אם רק היו משלמים להם בהתאם.
בשנה שעברה הצמידים בהופעה של משינה היו בצבע כתום. כנראה שהשנה הם לא רצו ללכת על זה, ועוד בניצנים.
מסר אחר שקוקה-קולה עוד לא הפנימו, זה שהסרטונים הפרסומיים שמתנגנים בלופ אינסופי לפני ההופעות - לא עוזרים אלא רק מרתיחים את הקהל. מרתיחים מהסיבה הברורה, שהם מעצבנים, חסרי טעם, וחוזרים בלופ. לא עוזרים כי אין אדם אחד בכפר המוזיקה של קוקה-קולה שצריך עוד תעמולת קוקה-קולה. את הכסף הזה עדיף לבזבז לטלוויזיה או לשלטי חוצות, במקום למקום שכולו גם ככה פרסומות אחת גדולה.
צביקה פז - אם במקרה אתה קורא כאן, צור איתי קשר במייל הזה: [email protected] (זה לא אוף-טופיק כמו שרובכם חושבים, זה פשוט לא אומר לכם כלום).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
