בוץ עמוק

בכל מקרה, לאחר המקרה הזה הציע עופרניקוס ידידי פתרון מעניין לבעיה הזו - תו האותנטיות.

עם כל הרצון הטוב, וגם הכבוד שאני רוחש כלפי עופרניקוס, יש לי כמה הסגות בנוגע לרעיון הזה:

* מה קורה עם בלוגרים ביישנים, או סתם כאלו שלא מעוניינים להיפגש עם חברים וירטואלים? האם בנאדם צריך לוותר על העקרונות שלו, ויתרה מכך - על הרגשות שלו, רק בשביל לקבל את התו הזה?

* מה עם בלוגרים בחו"ל? יש בישראבלוג כמה עשרות (כנראה) בלוגרים מחו"ל, ואני אף מכיר אישית אחד מהם. איך הם אמורים לקבל את תו האותנטיות? לא בהכרח יש להם מישהו שהם מכירים בארץ שהוא בלוגר - ומה הם אמורים לעשות?

* ישנם הרבה בלוגרים שבאו לכתוב בלוג פרטי, אישי, וניצלו את הבמה האינטרנטית כדי שיוכלו לשמור על פרטיותם, עד כמה שאפשר בימינו. חלק מזה מתבטא בכך שמה שהם כותבים נשאר ברשת, ורובם כותבים את זה רק כדי להוריד לחץ ולשפוך את זה בפני הבלוגוספירה, בין אם מישהו קורא ובין אם לא. פה שוב תקף הסעיף הראשון - האם מישהו צריך לוותר על הרגשות שלו בשביל תו האותנטיות?

* ישנם הרבה בלוגרים בבלוגספירה, שהבלוג שלהם עוסק בנושאים כמו אקטואליה, ביקורת, ספורט וכו'. התו נועד למנוע התחזות לאנשים אחרים. אבל בעצם - הבלוגרים הללו (כמוני, לדוגמה) לא מציגים את עצמם הרבה פעמים. בבלוג שלי אין פרטים עליי: גיל, מגורים, עיסוקים, תחביבים, חברים. אני אפילו משתמש בכינוי ולא בשם פרטי, וכל מי שמכיר אותי בישראבלוג בלבד (ולא בקשר אישי יותר) מכיר אותי בכינוי הזה, ולא באף שם אחר. אז בעצם, מה יש לבלוגרים האלו להוכיח? למה הם צריכים את תו האותנטיות, אם אין להם את האפשרות לשקר בכלל?

* לכל ארבעת הסעיפים הנ"ל אפשר בקלות לענות ב"אז שהבלוגרים האלו לא יקבלו תו אותנטיות, אם הם חושבים שהם לא צריכים אותו". זה אמנם נכון, אבל האם אז לא תיווצר הפרדה? בלוגרים שיש להם תו האותנטיות ייחשבו בכירים יותר, או כאילו שהם קיבלו אישור לבלוג, ושאר הבלוגרים, שלא מחזיקים בתו הזה, ירגישו נחותים ביחס לאלו עם התו. נשמע טוב לקהילה וירטואלית? לא נראה לי.

* יש גם את העניין הזה, שאסכמו בקצרה: האינטרנט הוא במה אנונימית, תנו לזה להישאר ככה. לא כל דבר צריך להעביר לחיים האמיתיים.

(כן, אני יודע שעשיתי עניין מרעיון שכנראה לא יעבוד, אבל רק רציתי לומר את דעתי)