בוץ עמוק

1. הנדסת אווירונאוטיקה וחלל (הטכניון)


2. יחסים בינלאומיים (האוניברסיטה העברית)


3. מדעי המחשב (אוניברסיטת תל-אביב/הטכניון)

בימים האלו משודרת בטלוויזיה פרסומת של אחת מהחברות המתעסקות בהכנה לפסיכומטרי - בה מתראיין אחד מתלמידיה שקיבל 771 בפסיכומטרי, לאחר קורס אישי. הכל טוב ויפה, ואפשר אפילו לומר שאלפי השקלים שהקורס עלה להורים שלו שווים את הציון. השאלה היא, למה זה טוב? אותו הבחור שקיבל 771 - בלי קשר לציון המרשים - בכל זאת מחזיק במוח של ציפור במקרה הטוב ושל מק'רויאל במקרה הפחות טוב*. גם אם יתקבל לפקולטות היוקרתיות ביותר בישראל, הוא עדיין לא יוכל להשתלב בלימודים. פסיכומטרי גבוה זה הישג שאין לזלזל בו, אבל אם אין כלום בראש - מה הטעם בהשקעת אלפי השקלים עבור לימודים שלא יניבו פרי, שכן אותו האדם לא יוכל להתמודד איתם?

הפסיכומטרי בגדול הוא רעיון טוב, אבל השיטה בה המבחן נעשה לא מעשית, כמו כל שיטת החינוך בארץ. בסופו של דבר, יכול כל אדם לגשת לבגרות במתמטיקה, לדוגמה, לאחר שלמד במשך חודש בצורה אינטנסיבית עם מורה פרטי, ואפילו להוציא ציון יפה מאוד. יומיים אחרי הבגרות הוא כבר לא יזכור איך פותרים משוואה ריבועית, אבל העיקר שאת הבגרות שלו הוא עשה. בדיוק כך יכול להגיע אדם לפסיכומטרי לאחר שחרש כמה חודשים על החומר ולמד 3,000 מילים בעברית שגם עגנון וביאליק לא היו מעזים להעלות על הכתב. בדרכים כאלו מתקבלים לאוניברסיטאות אנשים שמפחיד לחשוב על כך שיום אחד הם יהיו אלו שיטפלו בילדים שלנו בבית החולים, חס וחלילה.

כך נוצר מצב שבו אנשים משכילים יותר נאלצים להוציא אלפי שקלים על הקורס גם הם, מכיוון שפתאום הפסיכומטרי, ממבחן של בדיקת ידע, אינטיליגנציה וחשיבה, הפך למבחן מבוסס-למידה, כמו הבגרויות בהיסטוריה או תנ"ך, למשל. ומי מרוויח? החברות המתפלשות בבוץ הפסיכומטרי (קידום, יואל גבע, לחמן ועוד) והמוסד שאחראי על הפסיכומטרי, כמובן - כי הדבר היחיד שיותר טוב מאדם שמשלם 400 ש"ח לבחינה הוא אדם שמשלם 400 ש"ח נוספים לבחינה חוזרת.

גילוי נאות: כותב הבלוג ניגש לפסיכומטרי ב-01.01.06, ולא - הוא לא מתכוון לשבת ולחרוש.

* יכול להיות שהבחור ההוא, ספציפית, דווקא לא טיפש. אבל הנקודה ברורה.

(הנושא החם עובר שדרוגים בימים אלו, ולכן הוא לא פעיל. לא צריך לבוא לצעוק)

הכל החל אתמול, באחת ההפסקות - כאשר החלו להגיח שמועות על כך שחדר הכיתה שלנו, הטוב ביותר בבית הספר, עובר לידיים אחרות - ואנו עוזבים לכיתה אחרת, גרועה בהרבה. תוך מספר דקות הייתי בבירור ראשוני אצל מנהלת המגמה, שאישרה את הדבר ומינתה אותי למי שינהיג את הכיתה בצורה חיובית, מבחינתה. "בטח. מחר מכתב למנהל", סיננתי שלא בפניה.

יצאנו קבוצת תלמידים, יחד עם הדובר הרשמי של הכיתה לעבר מסדרונות ההנהלה. עברנו אצל 3 סגניות מנהל שונות, אינספור מורות ומנהלת התיכון. האצבע האחרונה הופנתה כלפי מנהלת המגמה שלנו, אותה אחת שניסתה להסביר לי קודם את המצב.

היום החל הבלגן האמיתי. באחד השיעורים יצאנו - 4 תלמידים - לפגישה עם מנהלת המגמה. דיברנו חצי שעה על העניין, כשאנחנו שואלים ומנסים להסביר, והיא בשלה - עם נימוקים מוכנים מראש לרוב הטענות. היא הבטיחה, לאחר מכן, שתפנה להנהלה ותראה מה אפשר לעשות.

באחד השיעורים לאחר מכן, נכנסה אותה מנהלת המגמה בליווי היועצת, מה שמעלה לא מעט תמיהות לגבי הצורה בה קיבלו את הטענות שלנו. התפתח דיון די סוער, בו התלמידים החלו ללחוץ אותן לקיר, והן, עם גישת ה"לא" הברורה שלהן, המשיכו בשליפת תשובות מוכנות מראש, שלא תמיד גם תאמו את השאלה או הנושא הכללי. רבע שעה לאחר מכן, כבר נקבע תור עבורי ועבור דובר הכיתה אצל מנהל בית הספר ליום חמישי.

יצאנו מבית הספר בהרגשה די רעה, למרות שרק שיעור אחד הועבר בכיתה החדשה "שלנו". 3 פורמטי מכתבים שונים כבר הוכנו, ותוכניות מחאה שונות ומשונות עלו במוחנו. בסופו של דבר, בנסיבות שלא ידועות לנו כל כך, הוחלט שהכיתה שלנו תישאר בידינו, כך התברר מאוחר יותר הערב. ניצחנו במלחמה.

והפואנטה - יש גם כזאת: מכל העניין, יצא רק רע. נכון שנגמר בצורה שרצינו, אבל עם נפגעים. מחנכת הכיתה המקבילה (שאמורה הייתה לקבל את החדר שלנו) מצאה את עצמה במצב לא נוח, כמו גם מספר תלמידות שלה - שוב, בנסיבות שלא כל כך ידועות לי.

ובכל זאת, מצער שזה המצב בבית הספר. ההנהלה עושה מה שעולה בראש שלה, ואנחנו התלמידים - בין אם נפנה במכתבים ובין אם נשרוף את הכיתות - נזכה לאותו היחס, יחס של ילדים קטנים שאין להם מילה או כח. באמת יש משהו מאוד לא נעים בלבוא למנהלת המגמה שלך, ולגלות שהיא משתפת פעולה עם ההנהלה נגדך, ולא איתך נגד ההנהלה.

פרק ב', סימן 1: "מתחילים ללמוד רק כשהכיתה נקייה ומסודרת; התלמידים הם המנקים" - נכון שמבחינה חוקית, אין למעשה שום מניעה להעברת חוק\תקנה כאלו, אבל עקרונית ומעשית - התועלת אפסית. מעבר לזה שזה לא באמת משנה לאף אחד איך הכיתה נראית, חוץ מבמצבים קיצוניים, אלא שזה גם פוגע בתלמידים, שהזמן שלהם מתבזבז על נקיון במקום על לימודים. מעבר לזה, תלמידי כיתה מסוימת לא יכולים לקחת אחריות על כל תלמידי בית הספר, במקומות בהם לומדים בהקבצות או שמחליפים כיתות משיעור לשיעור. אחד הדברים המבאסים בבית הספר הוא להתחיל לנקות את הכיתה שלך אחרי חצי יום שבכלל לא היית בה, ותלמידים אחרים הספיקו לזבל אותה.

פרק ב', סימן 2: "דיסטאנס: קוראים למורה בשמו הפרטי" - עקרונית, אין בעיה. אם זה מה שעושה למורה טוב, אז בכיף. הרי בכל מקרה כל המורים יודעים שהכבוד הזה הוא לא אמיתי. הבעיה היא שאם אתה לא יכול לקרוא למורה בשמו הפרטי, אז כל פרק א' הוא לרקורד בלבד. הרי מה שווה מורה עם בעל נימוסים טובים, פתוח, עם חוש הומור, אמפתי וקשוב - כשאי אפשר בכלל לקרוא לו בשמו?

פרק ב', סימן 3: "תחילת שיעור: קמים כשהמורה נכנס לכיתה. עומדים בשקט, אז מתחיל השיעור" - עוד טפיחה על האגו שהמורים מסדרים לעצמם. מי שלא מכבד את המורה סתם מתעצבן מלקום לשווא לפניו, ומי שמכבד אותו אומר לקום גם בלי שזה יהיה חקוק בסלע.

פרק ב', סימן 6: "הופעה: לבוש - תלבושת אחידה, אין חולצות בטן. אין גופיות. אין קבקבים" - קודם כל, אני לא מבין מה הבעיה עם קבקבים. זה רק משרה אווירה נוחה יותר על התלמיד, ומקל עליו ללמוד. תלבושת אחידה הוא אחד החוקים שמקומם אותי כבר שנים. מדברים עליו ללא הפסקה, ועדיין לא מצאתי סיבה אחת טובה ליישם אותו - לעומת 5 שבגללן הוא צריך להישאר ברמת ההמלצה בלבד.

פרק ב', סימן 9: "חופש ביטוי: מותר להגיד הכל, גם למורה, בצורה תרבותית" - אדון סטולר, אני באמת מודה לך מקרב לב על כך שאתה מרשה לי ליישם את אחד מחוקי היסוד של הדמוקרטיה, ושאף אחד מחוקי המדינה ו/או אף ממסד לא יכולים לעקוף אותם.

פרק ג':

 לפי תקנון משרד החינוך וההגיון הבריא של כל אחד ואחד מאיתנו, חוץ ממר סטולר, עונשים פיזיים אסורים בתכלית האיסור. כן, הליכה במסדרון במשך 5 דקות זה לא רציני, אבל זה בכל זאת אסור (לא שמישהו יכול לפקח על כך, בכל אופן). 3 סיבובים מסביב לבניין, אגב - לא רק שאסורים, אלא שמבזבזים לתלמיד את רוב השיעור ומעייפים אותו כך שלא יוכל להתרכז בשאריתו.

אין לי כרגע אחיזה חוקית לכך, אבל אני כמעט בטוח שאין לגיטימציה לחייב תלמיד להגיע לבית הספר במהלך חופשה, בטח שלא למטרות שאינן לימודיות (קרי נקיון ותחזוקה, כמצוין בפרק זה).

שוב, ללא אחיזה חוקית, אני כמעט בטוח שאין למורה זכות להורות על תלמיד לצפות בתוכנית מסוימת בטלוויזיה, מהסיבה הפשוטה שאין לו את הכח לכפות פעילויות על התלמיד גם לאחר שעות הלימודים. מותר לתת לו מטלות ברמה של שיעורי בית, אבל לא לחייב אותו לצפות בתוכנית ספציפית בשעה ספציפית, כשהוא למעשה מרותק.

אין שום סיבה להוסיף ציון לתלמיד ש"ניאות להוריד עגיל מן האוזן או מהגבה" - ראשית, דבר כזה נותן יתרון התחלתי לתלמידים בעלי עגילי - מה שרק הופך את העגיל ל-Valuable יותר, ויכול לגרום לאנשים לענוד אותו בכוונה תחילה. שלישית, מה בכלל הבעיה בעגילים - בעיקר באוזן ובגבה?

פרק ה', סימן 4: "הצבת גלאי מתכות אוטומטי בשער כל בית ספר" - אפשר לחשוב שלא מספיק מפחיד במדינה שלנו גם ככה. מה גם שאין שום חוק האוסר על תלמידים מעל גיל מסוים לשאת סכינים ו/או אולרים וכל חוק שבית הספר מוסיף מעבר לחוקי משרד החינוך, רק מעצבן יותר את ציבור התלמידים (שהוא, להזכיר, הציבור הגדול יותר בבתי הספר). אני מניח שיהיה מיותר לציין כמה קל להעביר משהו לבית הספר גם אם מוצב בו גלאי מתכות.

פרק ה', סימן 6: "תלמידים שהושעו או הורחקו מבית בגלל אלימות, לא יוכלו להוציא רשיון נהיגה במועד הרגיל" - אחסוך את המילים שהיו לי להגיד כאן. 'הארץ' לא שווים את זה.

והתלמידים יודעים על זה מראש. שיחה בין שני תלמידים:

 - "אני קיבלתי 100 במתכונת, ולא הסתכלתי בתשובות לפני!!"

- "אז? אני קיבלתי 100, ואני לא הסתכלתי בשאלות.."

ואם אתמול היה ה-6/6/6 ולא ה-5/5/5, אז זה היה אומר משהו?