בוץ עמוק

(אז למה אין עדכונים, אתם שואלים?

א. אני חוזר הביתה הרוס, ישן קצת, וישן עוד הרבה.

ב. עקב חוסר בשעות פנויות, אין הרבה חומר לפוסטים, ואין זמן לחפש.

ג. יכול להיות שאחזור עם כמה פקאצות בשבת, נראה)

בחיי, כמעט התגלגלתי על הרצפה כשראיתי את התמונה הזו:

אתחיל מהתייחסות קצרה לטקסים בבתי הספר, ופעילות חינוכית בנושא.

בבית הספר שלנו, כמו בכל שנה, התקיים טקס זהה לחלוטין. הוצג סרטון כלשהו שמשמש כקורות חייו של רבין, כמה תלמידים אמרו כמה מילים, כמה שירים שקטים (לפחות ביום הזיכרון שרו את 'שפיות זמנית' - חצי נחמה) ונאום משעמם ומונוטוני של המנהל.

אני מנסה במשך שנים להבין את מהות הטקס, ולא מצליח. תמיד אומרים שצריך לזכור ולא לשכוח - שצריך להעביר את המסר לדורות הבאים.

ובכן, אני מתנצל. תעשו מה שאתם רוצים - אבל אני, אני הוא לא הדור הבא! אמנם הייתי ילד קטן (הכל יחסי), אבל הייתי בעניינים. גם אני שמעתי בשידור ישיר את 'ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה', גם אני צפיתי בעדכוני החדשות אל תוך הלילה.

איך אני אמור לשכוח דבר כזה? זה כמו לשכוח את אסון התאומים, או משהו דומה. לא סביר ולא קורה. אם יש צורך בטקסים שכאלו - אז שיעשו רק בגנים ובכיתות הנמוכות, היכן שעדיין ישנם ילדים שלא יודעים על המקרה, ולא בתיכונים, רק כדי למלא את הוראות משרד החינוך. הרי הטקס המשמים הזה רק משניא את היום על כל הנוכחים, ואם לא היה בא על חשבון שיעור - סביר להניח שהתלמידים גם לא היו מגיעים.

ועכשיו לנושא המרכזי, שבטח יקח לי פחות טקסט מהנושא השולי, כמו שיצא לי אתמול.

אני לא מעריץ גדול של יצחק רבין, את זה אני חייב לציין. כן - הסיבה היא פוליטית. הדעות שלי, והדעות שלו - איך לומר במילים עדינות - לא אחיות סיאמיות. גם לא תאומות. אפילו לא בני דודים מדרגה חמישים וחמישית.

אחד הדברים שאני כן מכבד אצל רבין, הוא החלק הצבאי. בהיסטוריה של ישראל, סביר להניח שיצחק רבין ואריאל שרון צריכים להיות בראש הפנתיאון של הפעולות הצבאיות המצליחות. גם כרמטכ"ל, וגם כשר ביטחון מאוחר יותר, הצליח רבין לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר.

מעבר לזה, קשה להגיד שהערכתי הרבה את רבין. דווקא מהישגיו הרציניים בתחום הפוליטי, אני לא תופש הרבה, בלשון המעטה. הסכם אוסלו הוא אחת השטויות הגדולות שנעשו לדעתי בהיסטוריה של ישראל, ועובדה שבכל מקרה זה לא נשמר יותר מדי זמן. ההישג השני הוא הסכם השלום עם ירדן. אמנם הסכם שלום הוא הסכם שלום, אבל ירדן? ירדן - מדינה שאיתה היינו בקשרים ידידותיים כבר משנות ה-70 המוקדמות (ואולי אף לפני זה, ציינתי אתמול שאני לא גאון בנושא) - עם המלך חוסיין שהיה אחד הפרטנרים הקרובים של ישראל בעולם הערבי. כמו שאמרתי, הסכם שלום הוא הסכם שלום, אבל אני לא חושב שזו 'חוכמה' גדולה או הישג מיוחד, כשמדובר בירדן, ובטח ובטח שזה מתגמד לעומת הסכם השלום של בגין עם מצרים.

והרצח - מה יש להגיד? ימני או לא, רצח זה לא הפתרון. כמה שלא אהבתי את רבין מבחינת השקפה, אין שום דבר שיצדיק רצח שכזה. אני לא אתחיל להיכנס לשטויות של 'יהודי רוצח יהודי'. כל יום יהודים רוצחים יהודים, אז מה? אחד הדברים שאני הכי שונא, הוא שמנסים 'לפאר' מוות של אנשים מסוימים. כשיש פיגוע, תמיד מציינים מספר ההרוגים שהם ילדים או תינוקות. ולשם מה? האם החיים שלהם שווים יותר מחיים של אדם אחר? אני לא חושב. כך גם במקרה של רבין. אמנם ראש ממשלה ומה שמסביב - אבל החיים שלו הם כמו חיים של כל יהודי אחר. חיים, חיים, חיים. זה הכל - בלי דברים מיותרים. זה שההשפעה של הרצח גדולה יותר פי כמה וכמה - זה כבר משהו אחר.

אתמול צפיתי בטלוויזיה, כנראה בפעם הראשונה בחיי, בשידור ישיר ממשכן הכנסת. המדובר היה בהצבעה על תכנית ההתנתקות. קודם כל, ארצה להתייחס דווקא להצבעה עצמה ולמהלכה, ולא לתוצאות ולהשלכות.

אני אישית מצאתי את ההצבעה דומה עד מאוד לסרט הוליוודי. הדברים לא ברורים עד הסוף, יש מתח בסיום, ובדקה התשעים הכל מתבהר. באמת, אי אפשר לחלוק על זה. מה שביבי ולבנת עשו, לפחות טוב כמו פירוק הפצצה של מל גיבסון ודני גלובר ב'נשק קטלני 3'. רק שאז היא התפוצצה.

בכלל, מה פשר ההתנהלות הזו? שר האוצר - ללא ספק אחד השרים המכובדים, ובכלל אחד הבכירים בממשלה, לא יודע מה דעתו עד לדקה האחרונה? ממשלה זו ממשלה, לא סרט ריגול. אי אפשר להיות סוכן כפול - מצד אחד עם ראש הממשלה, ובסופי השבוע לברוח למיטה של המפד"ל או מפלגה אחרת. כנ"ל לגבי לימור לבנת, אבל אליה אין לי אפילו קמצוץ של כבוד - שרת חינוך שלא סיימה תיכון? רק בישראל.

אז ההצבעה עברה, התוכנית תתבצע כנראה - ומה יוצא לנו מכל זה?

אני חייב להודות, שהידע שלי לגבי רצועת עזה ותוכנית ההתנתקות הוא טריוויאלי למדי. חוץ ממקרים מסוימים מאוד, לא יצא לי להתעמק ולהתעניין בהיסטורית הצבאית והפוליטית של ישראל. מילא מלחמה אחת, שתיים - אבל כמה מבצעים וגיחות כבר אפשר לזכור, אחרי 6 מלחמות ו-2 אינתיפאדות, ועוד לא סגרנו עשור שישי?

מבחינה מדינית-בטחונית אני ימני. יש שיגידו ימני-קיצוני, תלוי בהשקפה. אבל בכל זאת, בעניין ההתנתקות אין לי ממש דעה. לא בעד ולא נגד.

מצד אחד - למה להיות נגד? מדובר ביהודים שגרים ברצועת עזה מתוך פרינציפ. אין להם שום דבר לחפש שם, חוץ מקסאמים ופצמ"ר. וכמובן - הם בטח ובטח לא שווים את כל החיילים שנהרגים ונפצעים ברצועה מדי יום ביומו.

מצד שני - מדובר אחרי הכל בהעברת יהודים נגד רצונם, משהו שלא מתקבל על הדעת. על הדעת של מי? זו כבר שאלה אחרת.

בסך הכל, אין לי מושג אם זה טוב או רע. מבחינת משאבים וכח אדם, אני חושב שקל יותר לשלוט על הרצועה מבחוץ ולא מבפנים. חסכני, ויעיל באותה מידה. אבל - אם ימשיכו הפלסטינים בשיגור רקטות כאלו ואחרות, לא תהיה לישראל אפשרות התגובה המיידית שיש כרגע, כשהכוחות בפנים. זה לא כולל תקיפה אווירית, כמובן, אבל אני בכלליות נגד הרג אזרחים תמימים (למרות שיסכימו איתי הרבה אנשים, שבעזה אין יותר מדי מהזן הזה), ולכן השיטה הזו לא כל כך פועלת מבחינתי.

וחוץ מזה - תמיד יש את הטענה ששרון יוזם ופועל על תכנית ההתנתקות רק כדי להסיח את דעת הציבור מבעיותיו האישיות - האי היווני, קרן, אפל, גלעד, עמרי וכל מי שקשור. מה אני אגיד? עובד לו.