בסוף חודש אוקטובר מסתיים לו מנוי הפרו של הבלוג הזה, לאחר שנתיים ו-9 חודשים עם פרו ו-3 שנים בישראבלוג בכלל. הדילמה שנוצרה בשלב זה לא עסקה בנושא 100 ₪ או 20$ או כמה שהמנוי עולה עכשיו – אלא עצם נחיצותו של הפרו. מזה חודשים רבים שאני בקושי כותב כאן פוסטים (וגם האחרונה היו בעיקר צילומים שלי) ונראה שהבלוג הגיע לקצו. אני יכול למצוא לפחות 20 תירוצים שונים לסגירת הבלוג הזה, אבל נראה שהשניים העיקריים שמוליכים את הקו הם מחסור בזמן ומחסור במוטיבציה.
זמן – מאז חודש יולי האחרון אני עובד במשרה מלאה (או משרה וחצי, בהתחשב בכמות השעות) – שלא רק שלא מאפשרת לי להשקיע את הזמן הדרוש לבלוג, אלא בקושי משאירה לי מקום לחיי חברה מינימליים – ובכך אני מתכוון לפגישה עם החברים אחת לשבועיים, כולל סופי שבוע. מעבר לכך, בחודש מרץ 07' אחל בלימודיי האקדמיים – לימודי תואר ראשון בהנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון. הלימודים לבטח ישאירו לי אפילו פחות זמן לפנאי, וגם סידורי המחשב והאינטרנט בתנאי הטכניון אינם ברורים לי בשלב זה.
מוטיבציה – כבר מעל לשנה למעשה, שאין לי שום רצון להמשיך ולכתוב בבלוג הזה. אחד המניעים העיקריים שלי בתחילת הדרך, כמו של כל בלוגר אחר (ואל תתנו לאף אחד להטעות אתכם) היה הרייטינג. כשפתחתי את הבלוג, ישראבלוג עוד היה בגדר אתר יחסית אנונימי, ומספר הבלוג שלי מעיד על כך יותר מכל ביחס למספר הבלוג האחרון שנפתח. בגרסה ההיא של ישראבלוג אפשר היה להנות מקוראים טובים ואיכותיים, כי לא הייתה הרבה תחרות. מספר בלוגים עיקריים עסקו בתכנים מוגדרים (חדר 404, ישראלים באפילה וכו') ואני בחרתי לתת נגיעות משם ומשם, אפילו בהצלחה מסוימת. אני יכול להתגאות בהרבה בלוגרים איכותיים שקראו כאן בעבר, ושהיום לבטח לא מסתובבים פה יותר (פרט לדוברמן, אבל זה כבר לא בשל תכני הבלוג האיכותיים) ועל כל זה – הבלוג אפילו הגיע לרשימת הבלוגים שעשו עניין.
מאז הרבה דברים השתנו בישראבלוג. החשיפה לכל הבלוג הפכה להרבה יותר נמוכה בשל כמות הבלוגים, ובנושא הרייטינג החלו מאבקים – על סף המלחמות – שאליהם לא הייתי מוכן ולא היה לי הכח להיכנס.
בסופו של דבר, קרה שהבלוגים הפופולריים הם אלו של סלבריטאים (בין אם מהרשת ובין אם לא), של אנשים שמצטלמים עם פרצוף ממורמר, של בנות שמעצבות כפתורים זוהרים וורודים או של אנשים שמשאירים בבלוג מכתבי התאבדות – קבוצות שאני לא כל כך שייך אליהן.
זה למעשה כל הסיפור. את הבלוג הזה אשאיר כארכיון בשביל כל התוכן שנמצא פה, ועד פקיעת מנוי הפרו ארוקן אותו מטיוטות לא נחוצות וכו'. עם זאת, אני לא בטוח האם הפוסט הזה הוא עזיבה סופית של ישראבלוג. עדיין יש לי בראש את עניין בלוג הספורט רב-הכותבים שרציתי להעלות (ובהזדמנות זו – אם אתם מעוניינים להשתתף בפרוייקט שכזה – אשמח לקבל מייל עם פרטים) – ויש גם את טבעת שבח מופת שאני יסדתי, ובדרך לא דרך הגיעה לידיה של ילדה בת 15...
בסיכומו של דבר, אני רוצה להודות לכל הקוראים – הותיקים, החדשים והמזדמנים, לכל מי שתרמו חומר לבלוג ולכל מי שהגיבו. תודה מיוחדת לספונסרים שמימנו מנויי פרו במשך הזמן.
תודה אישית לפיזיקל שפרין, ששפך את כתביו ככותב אורח ולדוברמן שתמך בבלוג כמעט מיום פתיחתו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
