היום בבוקר, כהרגלי, יצא לי לצפות בחלקים מאולפן הבוקר של ערוץ 10, עם קובי מידן ולינוי בר-גפן. קצת לפני החדשות של שבע, התארחו שני בני נוער הפעילים בעמותת "משאלת לב", שמתעסקת בהגשמת משאלותיהם של ילדים החולים במחלות סופניות ו/או מסכנות חיים. העמותה מעלה מדי שנה מספר אירועי התרמה, במסגרתם נאספים כספים להגשמת חלומות הילדים. החלום העיקרי שעמלים עליו השנה כבר פרח מזכרוני, אבל בשנה שעברה נאסף מספיק כסף בכדי לממן לילדה טיול למצרים ולפירמידות. אותה הילדה שזכתה להגשים את משאלתה, נפטרה לא הרבה אחרי הטיול.
עם כל הכבוד למחוות היפות והרעיון, ואין לי שום דבר עקרוני נגדם, נראה לי שהמצב במדינת ישראל עדיין אינו ורוד מספיק בכדי שאפשר יהיה להפסיק ולהתעסק עם ההכרח, ולהתחיל לעבור למותרות. אמנם מדובר בילדים חולים, וכאלו שהוריהם לא יכולים להרשות לעצמם את המשאלות הללו - אבל האם אין לנו כאן מספיק בעיות אחרות, קצת יותר חשובות וחיוניות מאלו?
בסכום שנאסף ("עשרות אלפי שקלים", לפי הראיון) ניתן לתת תרומה מכובדת לארגונים כמו יד-שרה, עלם וכו' - כאלו הדואגים לצרכים אמיתיים ודחופים יותר. כל זה, כמובן, רלבנטי במיוחד בימי החג הבאים עלינו - בהם אלפי משפחות נזקקות לסיוע כספי ומצרכי מזון. אפילו אם להיות קצת פחות דרמטיים, בעשרות אלפי שקלים אפשר לממן תואר אקדמי שלם, למי שאינו מסוגל לעמוד בכך. תרומה מהסוג הזה תביא לתפוקה כפולה - גם עבור האדם שזוכה לקבל אותה, ובעתיד - גם לטובת המדינה.
בזאת אני מבקש מכם, אלו הנוהגים לתרום בכל אופן - בפעם הבאה שינסו לפתות אתכם לתרום, חשבו פעמיים: האם מדובר במטרה הטובה ביותר מבחינתכם? המשאלה שלי היא שיום אחד, נוכל כולנו להתפנות ולעזור להגשים את חלומותיהם של הילדים הללו, אבל בינתיים - יש מאות אלפי נזקקים אחרים, שמחכים לכסף הזה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
