היום הוסבה תשומת לבי לתוכנית סטולר המלאה. לא הבנתי באיזו מסגרת הוצגה התוכנית אם בכלל ואם היא רצינית, אבל תגובתי למר סטולר להלן:
פרק ב', סימן 1: "מתחילים ללמוד רק כשהכיתה נקייה ומסודרת; התלמידים הם המנקים" - נכון שמבחינה חוקית, אין למעשה שום מניעה להעברת חוק\תקנה כאלו, אבל עקרונית ומעשית - התועלת אפסית. מעבר לזה שזה לא באמת משנה לאף אחד איך הכיתה נראית, חוץ מבמצבים קיצוניים, אלא שזה גם פוגע בתלמידים, שהזמן שלהם מתבזבז על נקיון במקום על לימודים. מעבר לזה, תלמידי כיתה מסוימת לא יכולים לקחת אחריות על כל תלמידי בית הספר, במקומות בהם לומדים בהקבצות או שמחליפים כיתות משיעור לשיעור. אחד הדברים המבאסים בבית הספר הוא להתחיל לנקות את הכיתה שלך אחרי חצי יום שבכלל לא היית בה, ותלמידים אחרים הספיקו לזבל אותה.
פרק ב', סימן 2: "דיסטאנס: קוראים למורה בשמו הפרטי" - עקרונית, אין בעיה. אם זה מה שעושה למורה טוב, אז בכיף. הרי בכל מקרה כל המורים יודעים שהכבוד הזה הוא לא אמיתי. הבעיה היא שאם אתה לא יכול לקרוא למורה בשמו הפרטי, אז כל פרק א' הוא לרקורד בלבד. הרי מה שווה מורה עם בעל נימוסים טובים, פתוח, עם חוש הומור, אמפתי וקשוב - כשאי אפשר בכלל לקרוא לו בשמו?
פרק ב', סימן 3: "תחילת שיעור: קמים כשהמורה נכנס לכיתה. עומדים בשקט, אז מתחיל השיעור" - עוד טפיחה על האגו שהמורים מסדרים לעצמם. מי שלא מכבד את המורה סתם מתעצבן מלקום לשווא לפניו, ומי שמכבד אותו אומר לקום גם בלי שזה יהיה חקוק בסלע.
פרק ב', סימן 6: "הופעה: לבוש - תלבושת אחידה, אין חולצות בטן. אין גופיות. אין קבקבים" - קודם כל, אני לא מבין מה הבעיה עם קבקבים. זה רק משרה אווירה נוחה יותר על התלמיד, ומקל עליו ללמוד. תלבושת אחידה הוא אחד החוקים שמקומם אותי כבר שנים. מדברים עליו ללא הפסקה, ועדיין לא מצאתי סיבה אחת טובה ליישם אותו - לעומת 5 שבגללן הוא צריך להישאר ברמת ההמלצה בלבד.
פרק ב', סימן 9: "חופש ביטוי: מותר להגיד הכל, גם למורה, בצורה תרבותית" - אדון סטולר, אני באמת מודה לך מקרב לב על כך שאתה מרשה לי ליישם את אחד מחוקי היסוד של הדמוקרטיה, ושאף אחד מחוקי המדינה ו/או אף ממסד לא יכולים לעקוף אותם.
פרק ג':
לפי תקנון משרד החינוך וההגיון הבריא של כל אחד ואחד מאיתנו, חוץ ממר סטולר, עונשים פיזיים אסורים בתכלית האיסור. כן, הליכה במסדרון במשך 5 דקות זה לא רציני, אבל זה בכל זאת אסור (לא שמישהו יכול לפקח על כך, בכל אופן). 3 סיבובים מסביב לבניין, אגב - לא רק שאסורים, אלא שמבזבזים לתלמיד את רוב השיעור ומעייפים אותו כך שלא יוכל להתרכז בשאריתו.
אין לי כרגע אחיזה חוקית לכך, אבל אני כמעט בטוח שאין לגיטימציה לחייב תלמיד להגיע לבית הספר במהלך חופשה, בטח שלא למטרות שאינן לימודיות (קרי נקיון ותחזוקה, כמצוין בפרק זה).
שוב, ללא אחיזה חוקית, אני כמעט בטוח שאין למורה זכות להורות על תלמיד לצפות בתוכנית מסוימת בטלוויזיה, מהסיבה הפשוטה שאין לו את הכח לכפות פעילויות על התלמיד גם לאחר שעות הלימודים. מותר לתת לו מטלות ברמה של שיעורי בית, אבל לא לחייב אותו לצפות בתוכנית ספציפית בשעה ספציפית, כשהוא למעשה מרותק.
אין שום סיבה להוסיף ציון לתלמיד ש"ניאות להוריד עגיל מן האוזן או מהגבה" - ראשית, דבר כזה נותן יתרון התחלתי לתלמידים בעלי עגילי - מה שרק הופך את העגיל ל-Valuable יותר, ויכול לגרום לאנשים לענוד אותו בכוונה תחילה. שלישית, מה בכלל הבעיה בעגילים - בעיקר באוזן ובגבה?
פרק ה', סימן 4: "הצבת גלאי מתכות אוטומטי בשער כל בית ספר" - אפשר לחשוב שלא מספיק מפחיד במדינה שלנו גם ככה. מה גם שאין שום חוק האוסר על תלמידים מעל גיל מסוים לשאת סכינים ו/או אולרים וכל חוק שבית הספר מוסיף מעבר לחוקי משרד החינוך, רק מעצבן יותר את ציבור התלמידים (שהוא, להזכיר, הציבור הגדול יותר בבתי הספר). אני מניח שיהיה מיותר לציין כמה קל להעביר משהו לבית הספר גם אם מוצב בו גלאי מתכות.
פרק ה', סימן 6: "תלמידים שהושעו או הורחקו מבית בגלל אלימות, לא יוכלו להוציא רשיון נהיגה במועד הרגיל" - אחסוך את המילים שהיו לי להגיד כאן. 'הארץ' לא שווים את זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
