בשנים האחרונות נתקלתי בהמון גרסות שונות לאותן המילים, חלקן מקובלות יותר וחלקן פחות. אך לפני כמה ימים, נתקלתי במילה שעצבנה אותי בצורה יוצאת דופן. כרגע אני לא זוכר מהי, אבל העובדה היא שזה גרם לי לכתוב פוסט על מספר מקרים בשפה העברית, שלדעתי כדאי לאשר תקן כלשהו בנוגע אליהם. ערן רבל עזר עם הפוסט, והעמוד הזה באקדמיה העברית ללשון גם מאשש חלק מהדברים.
1. מילים יווניות אשר בהן הצליל ז', יכתבו עם האות ז בלבד ולא עם האות ס (דוגמות: פיזיקה, מוזיקה, מוזיאון וכו').
2. מילים ארמיות אשר ניתנות לכתיבה עם א או עם ה בסוף: לדברי האקדמיה, הגרסה התקינה היא עם ה, יש שיאמרו לשם המודרניזציה של השפה בלבד. עם זאת, מאשרת האקדמיה גם את גרסת הרבים עם א (דוגמאות), אולי כדי להקל על מי שרגילים לצורה זו (דוגמות: דוגמה ודוגמות/דוגמאות, קופסה וקופסות/קופסאות).
3. מילים לועזיות עם הצליל "קס" (X, KS ו-CC במקרים מסוימים) יכתבו עם האות ק בלבד (דוגמות: מקסימום, אקסית). יוצא דופן: אלכסנדר.
4. מילים לועזיות עם האות T או צירוף Th. האות T תהפוך אוטומטית לאות ט בעברית (דוגמה: טלפון). הצירוף Th יהפוך לאות ת, ת' ובמקרים מסוימים ופחות שכיחים ל-ד או ד' (דוגמות: תרמודינמיקה, תאולוגיה).
5. מילים לועזיות (בעיקר שמות של מקומות) עם צורות כתיבה של וו ו-ב. סעיף זה בעייתי במיוחד, מכיוון שבמקרים רבים שתי הגרסות כבר שגורות בפי רוב האוכלוסיה. עם זאת, אני בעד הגרסה של האות ב (דוגמות: לטביה, נורבגיה, שבדיה, מוסקבה וליברפול). יוצא דופן: שוייץ, שמקור השם שלה שונה מהאחרים, ועל כן נשארת עם האות ו.
6. מילים בעייתיות בודדות: בשלב זה טקס בלבד, ולא טכס, בבקשה.
אישורים של האקדמיה קיימים לסעיפים 1, 2, 3 ו-6, בעוד ש-4 ו-5 הם גחמות אישיות שלי, שנראות לי סבירות לחלוטין.
אם אתם תומכים ברעיונות אלו, אנא העבירו הלאה את העניין בעזרת פוסט או קישור איפשהו, למען תיקונה של השפה העברית.
אם אינכם תומכים, אשמח לקבל בתגובות הערות לכל הסעיפים או חלקם, כמו גם תוספות לסעיף 6, ובכלל סעיפים אחרים שלדעתכם כדאי לתקן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
