ובכן, עוד כחודש ושלושה שבועות אהפוך גם אני לבורג קטן וירוק במערכת
אני כבר כול כך מצפה לזה.. ולא אין לי ציפיות מיוחדות וגם לא תיקוות, האמת שאני די זורמת..
אבל פשוט נימאס לי להיות לבד פה בעכו והשיגרה נימאסה עלי.
גם אני רוצה להיות חיילת, רק כדי להיות כמו כולם.. נימאס להיות מאחור.
כמובן שגם השנה כמו בכול שנה חגגתי את יום האהבה עם אהובתי, האמת שלי זה לא אכפת אם הבנאדם שאני הכי אוהבת הוא הגבר בחיי או פשוט החברה הכי טובה שלי, העיקר שזה הבנאדם שאני הכי אוהבת!
עד לא מזמן חשבתי שאני אוהבת אבל שוב כמו תמיד קיבלתי סטירת לחי מצלצלת במיוחד, טוב כניראה שהוא פשוט לא שווה אתה זה והוא גם דאג להוכיח עד כמה. חבל. (או שבעצם לא)
בנתיים החיים שלי מתנהלים בין שינה, געגועים,אוכל, געגועים, עבודות בית למינהם שאמא שלי דואגת להטיל עליי לפני שאני יתגייס ושוב שינה.. אבל התרגלתי אני בפנסיה :))
ובנתיים הזמן עושה את שלו בכול המובנים, אז שיעשה את שלו ואני יעשה את שלי.. אולי יום אחד ניפגש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
