השבוע מצאתי את עצמי במצב נור שונה מי בדרך כלל מצאתי את עצמי מלתחיל לחשוב על המושג מלחמה צודקת .חשבתי שאוליי המצב של היום הוא לא מצב שגויי וכול מה שנעשה הוא הגיוני ולגיטימי טווח בעזה ומטר של טילים בישראל .ראיתי את עצמי מסתכל המצב ואומר טוב ככה זה מלחמה .ישבתי מרותק למסך הטלווזיה ומתחיל לקבל דברים כמו שהם שיש אוויב שרוצה ליפגוע ואפילו היתחלתי לחשוב על המושג מוות הצורה סקטיסטית .כאילו אומרים 300 הרוגים 300 זה רק מספר וקשה לתפוס מה עומד מאחורי נתון סטטיסטי .מוות של בן אדם זה מוות בלי שום קשר להייותו ערבי יהודי נוצרי או לא יודע מה . היגענו למצב שחוגגים מוות של אחרים מחכים להרוג באה ולא חשוב איזה צד . ואני מתחיל חשוב אולי איין דרך אחרת אולי נועדו להימחץ תחת כוחו של פצצה או פאנט עם נשק. ולא רק הם פאנטים אנחנו מצדיקים רצח המוני אבל אני לא חושב שאנחנו אשמים במשה אני לא חושב שאנחנו ממבינים מזה מוות .300 איש זה 300 טרגדיות זה אנשים שלא הבינו שיש דרך אחרת שיש בכל צד אנשים התיקשורת הורסת אותנו הפסקנו להבין מזה חיי אדם מזה ילד יתום מריעים מול קברים של אנשים כמ חברות צמעי דם מול הוצעה להורג פרמיטיווית .איין רגישות בעולם הזה לא מי פניי בני אדם ובטוח שלא מי פני בעלי חיים .ואנחנו חושבים שטוב לנו בדרך מסויימת בצורה נורא חומרית אנחנו מקיפים את עצמנו בכול החומר שיש(דיסקים,בגדים,או מה שלא יהייה) קונים אותנו בזול לא נותנים לנו מקום לחשוב.אולי תנסו להבין שלבסוף מי שעושה מלחמה זה בני האדם אנחנו במלחמת פליטיקיים שיושבים על הכיסאות שלהם מי עור של ייה מתה ונותנים פקודות איי שם מי למעלה .ואולי אנחנו לא חייבים למות ואולי גן אדם הוא פה אולי הוא לא יפה כול כך ואולי איין שם שערי זהב יהייה שם עוני ועזרה סעודית לחשים אבל לא נמות מי פגז פשוט ניסגור את העיינים וזהו היגיע הזמן לחשוב ולא למות סתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
