עוד 3 ימים. ואו, זה פשוט לא נכנס לראש. כמו תמיד, לפני שקורא לי משהו גדול. אני פשוט OUT לגמריי. סוגשל מנגנון שהתפתח אצלי - דווקא ב 3 שנים האחרונות. מלחצי לימודים. מה שלא קרה ב3 שנים האחרונות זה כניסה למערכת חדשה שלא הכרתי. עם אנשים חדשים,סדר יום חדש.

הרי אני הולך לבלות שם את רוב זמן החיים שלי ב3 שנים הקרובות.

אני יכול להשוות את ההרגשה שליפני הגיוס רק להרגשה שליפני מעבר לחיות במקום אחר(חוץ מזה שבפועל זה דיי מה שקורה ).

ועכשיו אני עדיין לא מבין עד הסוף את זה שאני הולך לעבור שינוי כל כך גדול בחיים שלי.

ואני גם לא אעכל את זה אחרי שאני אגיע לשם.בכלל ,יש לי בזמן האחרון בעיות עיכול - דברים חולפים על פני. כמו הרבה מכוניות בכביש בלילה ...

אני בטוח שאמרתי את זה פעם.

בכל מקרה. אני הולך לכתוב לי באיזשהו פנקס את המחשבות הגאוניות שלי ,כש יהיה לי זמן.

;) לילה טוב לכולם.

רשמית. מחר הבגרות האחרונה שלי. כרגיל אני מוכן ב 50% , בטוח בעצמי ב 100% ויש שליף של כל שאלון 004 על דף אחד בכתב קטן צפוף.

כמובן שאני מצוייד גם בספר המיקודית ,שזה שליף יותר גדול שנמצא בשירותים הסמוכים.

ומחר. אני אראה חלק מהאנשים בפעם האחרונה ליפני שמתגייסים.ואחרי זה מי יודע מה יהיה עם כל אחד מאיתנו. אוליי נצא לשתות איזה בירה אחרי הבגרות... מי יודע? 

נוח לי ,טוב לי ורגוע לי עכשיו. מוזר לנוכח הסיבות שאני יודע שאמורות להדאיג אותי...

באותו הרגע אתה ישן, אוכל או מתקלח. מתעסק בעניינים השגרתיים שלך.וזה הדבר האחרון שמדאיג אותך. אתה לא מודע, ולא יכול להיות מודע, שמעבר לכביש מתדפק לו המוות באחת הדלתות. טוק - טוק אילם שכזה ,שגורר אחריו אישה מתייפחת על כל השכונה ,מאחורי ניידת הטיפול הנמרץ.

ומה אם הוא הייה מחליט להסתובב אחורה ,לעלות 5 קומות בבניין ממול. ומטקטק לך על הדלת ? איך היית מקבל את פניו ? בפחד ? בידיים פתוחות ושמחה ? בשלווה ? כן , כנראה ככה ,בשלווה. שקט נפשי שכזה. לא כזה שבא מתוך דיכאון, עצב או חוסר אהבת החיים. אלא רוגע שנובע מתוך הבנת הבלתי מודע.

כמו ילד שמפסיק לבכות על זה שהוא לא רוצה להתבגר כי הוא מבין שאין לו מנוס.