כשזה התחיל הייתי מחוץ לבית ולא הבנתי מה קורה איתי. כמה שעות לאחר מכן כבר טיפסתי בחדר בין ארבע קירות ועשיתי כל מה שאפשר לעשות רק לכדי להוציא את המחשבות מהראש אבל זה לא פשוט בכלל. בין היום השני והשלישי לא ישנתי בכלל וביום הרביעי בכיתי את הנשמה החוצה וכבר אחר כך לא נשאר מה לבכות וישבתי ובהיתי בכלום. בריק הזה...  ביום החמישי כססתי את כל הציפורניים כבר ולא נשאר יותר שום דבר לא נשאר מה לעשות יותר.

איך מתקנים נפש שבורה?