אני שוקעת במחשבות... חושבת אם ומה היה קורה אם בזמן ההוא שהיינו חצי שנה היית עושה החלטות אחרות והולך למקום אחר לגמרי ,על כל הימים המבוזבזים שעברו ונותרתי בהם לבד כי לא היית שם בשבילי פיזית ולא נפשית לא תמיד וחושבת שהכל היה יכול להראות אחרת אולי הייתי צריכה לדחוף אותך לדברים שונים כמו שכל השאר עשו ?אבל אני נשארתי ונלחמתי בכל הכוח עד שהוא כבר לא נותר ומה עכשיו? גם ככה נשארתי לבד. על אף שנלחמתי וניסיתי חזק לא לוותר מה זו סוג של קארמה שמגיעה לי על היותי כל כך אגואיסטית או שזו מתנה נפלאה משמיים... בכל אופן אולי הייתי אקטיבית מדי חסרת סבלנות שלא יודעת להגיע לתזמון המתאים ולתת לדברים לקרות מעצמם ואני גרמתי את הנזק הזה. האם זה היה משנה משהו אם היית בוחר בדבר האחר? זה היה גורם לי לתחושת ביתיות ונינוחות ולא הייתי מחפשת את זה אצל אחרים כל הזמן, אולי זה היה פותר לי את הסיבוך שלי עם עצמי והכל היה שונה. אף פעם לא הרגשתי איתך את מה שחיפשתי כל הזמן - את השותפות הזאת ואת ההגנה המתמדת החיזוקים והעידודים, את המוטיבציה להשקיע במשהו שהוא כל כך חשוב לי ולתת מעצמי הכל - למרות שנתתי המון אבל יכולתי הרבה יותר. ואתמול כשדיברתי עם חברה בלילה הגעתי להארה וזה גרם לי להבין שזה פשוט לא מה שחיפשתי ושזה גורם לי לסבל ... ולתהות אם בכלל יגיע הדבר הזה שאני מחפשת! אם אני בכלל מדברת על משהו שהוא לא קיים שהוא הזיה. אוףף המחשבות שלי מפוזרות והמוח שלי על סף קריסה ולא מספיק שאנטיגונה תקועה לי בין הכל .. 

מה אם אני לעולם לא יזכה במשהו אמיתי?

סוף שבוע נעים לכולם (: