...

יאן אני מבינה שעכשיו קשה לך שעכשיו אנשים לועגים לך צוחקים עליך . אנשים פשות לא אוהבים את השונים מהם אני יודעת שאת לא רוצה להיות מי שאת להיות עולה להיות שונה להיות הרוסיה אנשים מגעילים אני יודעת. אבל זה ישתנה אנשים כבר לא ישימו על זה את תיהיה כמו כולם עוד מעט חכי לזה זה יגיע זה לא כ"כ רחוק כמו שאת חושבת את תיהיה כמו כולם אבל ברגע שיומרו את השם שלך את תרגישי את זה את תיראי שאת שונה.

 את מרגיעה שעכשיו נורא אבל את לא יודעת מה מצפה לך, כיתה ו' תיהיה יוראית את תיהיה מודחת חברתית את תיסלי כול יום בבצפר הזה תיבכי כול יום תישנאי את עצמך תישנאי את כול מי שמסביבך ואמא שלך לא תיהיה שם כי היא עש\סוקה בקרירה של היא עסוקה בבעלה החדש אז את תגורי אצל סבתא את תרגישי מוזנחת על ידי אמא שלך אבל היא עדיין אוהבת אותך היא רק שחכה איך זה גם בעתיד היא תדחיק את השנים האלו ותומר שהכול היה בסדר אבל הכול לא היה בסדר ואת תעמידי איתה פנים שהכול בסדר אצלך ושהעובדה שהיא דפקה לך את החיים לא מזיזה לך בכלל הכאב שאבא שלך לא שם עלייך יגיע בכיתה ז' אבל את זה תישכחי מהר.

סבא שלך ימות הדמות הגברית היחידה בבית שנישארה לאחר שדוד שלך מת ואבא שלך לא נסע לחפש אותך ולא נילחם עלייך את תיהיה ריקה ותישאי ככה להרבה זמן אף אחד לא יבין אותך אף אחד לא יקשיב לך את לא תיבכי בהלוויה של סבא שלך את תיהיה החזקה מיכולם אבל הכאב יוכל אותך מבפנים כול יום הכאב יחרסם כול רגש נורמאלי שהיה לך את תעמידי פנים את תדחיקי את זה אבל כול פעם את תיזכרי ותרגישי את הכאב בלב את הדקירה הזאת כול פעם שמשו מזכיר לך אותו אבל את לא תגידי מילה את תיהיה חזקה בשביל המישפחה בשביל סבתא שאתה אוהבת מאוד ואמא שלך שיש לך רגשות מעורבים כלפיה.

 כיתה ח' תיהיה יותר גרועה את תעברי לרוסיה להיות עם אמא שלך כי שוב בבצפר החדש הרגש לבד כמו בכול יום שעובר עלייך את תהיה ברוסיה ברוסיה, הנשיקה הראשונה שלך תיהיה עם הילד הכי מקובל בבצפר הספורטאי הזה שכול הבנות מתות עליו ואחרי זה יתחיל גל שמוועות שאת נותנת שאת זונה שאת מצצת לו והבנים בכיתה שלך ישבו במעגל מאחורייך וילחשו לך דברים כגון "בכמה היית מוצצת לי" "שמעתי שאת נותנת" "זונה" את תעברי במיסדרונות ואנשים יסתקלו עליך כי הם מאמים לכול שמועה את תיהיה לבד לא יהיו לך חברות לא יהיה לך כלום את תיבכי בשירותים כול הפסקה את תישבי לבד עם המוזיקה שלך והיו ימים שלא תלכי לבית הספר תישבי באמטיה ותחשבי כיצד להיתאבד את תישבי כול יום בבית ותיבכי ומא שלך לא תירא את זה לא תדע של זה כי את לא רוצה שהיא תיתעסק בבעיות שלך יש לה יותר מידי על הראש.

בחופש בין ח' לט' יהיה חופש טוב את תיתאבי בפעם הראשונה תיתנסי בדברים תעשי שטויות תהני והכי חשוב תרגישי בפעם הראשונה בחיים שלך שייכת אבל זה ללא יהיה להרבה זמן .

 בכיתה ט' יהיה לך יותר טוב יהיו לך חברות ברוסיה 3 במיספר אבל זה מיספר טוב את תהני בבצפר סופסוף אבל הכאב עדיין יהיה קיים את רק תחיכי אותו יותר בשביל הרגשות הטובים שלא היו הרבה אבל היו. כשתחזרי לארץ מרוסיה שוב פעם בגלל אמא שלך את תרגישי אהובה אבל לא להרבה זמן. את תביני שהרבה הישתנה והם לא אותם אנשים של החופש שעבר להם היו מסעות מישלהם ואתת נישאר במכום שוב התחושה של הניכור תחזור אלייך ןאת תניסי כמה שיותר להיות לבד כי גם ככה בחברת האנשים את מרגישה לא שייכת אז לפחות לבד זה פחות מורגש לך בסוף החופש את תריבי עם בן אדם שהיה ממש חשוב לליבך שהישתמש בך לרעה ולא הודה לך הסכין תידקר לך עמוק בתוך הגב הלב שלך ישבר ואת תיתנקי מכול האנשים של אז חוץ מ3 שהיו איתך והבינו אותך באותה תקופה .

 הזמן בי' יעבור מהר את לא תיסבלי אבל גם לא תהני הכול יהיה בסדר לך אף פעם לא תיהיה מאושרת תחושת הכאב שמלווה אותך כול החיים חזקה יותר מהאושר אליו את מצפה. רק ביא' את תביני שאת אותה אהבה שהייתה לך בחופש ההוא הטוב לא תחזור עכשיו ביא' את תהרהרי על חייך הקצרים ותשקלי לסיים אותם עכשיו ביא' אותו הכאב חוזר עכשיו את תחשבי בלי סוף מה עשיתי רע שאבא שלי אפילו לא מנסה למצא אותי את תחשבי למה היה מגיע לסבא לך למות ככה את תיזכרי בכול התקופות היפות שלך איתו את הילדות שלך ותיצטערי על כך שהיית נחדה מחורבנת בחודשים האחרונים בחיו. את תיצטערי שלא נתת לו את מיכתב לפני שהוא מת אלא רק כשתמנו אותו באדמה והבכי יחנוק אותך בכול אותם זיכרונות ועכשיו אני מיצטערת שאני לא אומרת מה שאני מרגישה כלפי אנשים בחיים שלהם וכמה אני מעריכה אותם אבל רק כשהם נעלמים אני מבינה את גודל האסון והכאב שאוחז אותי.

אז לילדה שהייתי,

המכתב לא אופטימי רק סיכמתי לך את מה שמצפה לך

אל תיגדלי מהר, אל תישאלי את אמא למה אבא לא איתנו

ותחכי לימים הבודדים האלו שיהיה לך טוב אפילו קצת

הילדה שהייתי,

אני אוהבת אותך.